מי רוצה מטוס?
את הנתונים לגבי עלות המטוס שנתניהו מבקש שירכשו עבורו קשה להשיג. אריאנה מלמד בדקה, חזרה עם המלצות מתומחרות ומזהירה: המגבלות האנושיות גורמות לנו להזדעזע מהוצאה של 6,000 שקל לנרות ריחניים, לא ממספרים גדולים מזה
ראש הממשלה רוצה מטוס משלו, את זה כבר הבנו: כדי לקדם את שאיפתו זו, תוקם כעת ועדה בראשות שופט בית משפט עליון בדימוס ותבחן את כל ההיבטים הקשורים ברכישה. אייר-פורס 1, הגרסה הישראלית, יצא לדרך, ובתור חימום מנועים ראש הממשלה ימנה בעצמו את חברי הוועדה שתחליט אם לקנות לו או לא.
עדכונים נוספים בחדשות ynet:
ועדה תקבע אם יוקם "בית לבן" ישראלי
חוק העמותות אושר בממשלה: "זו דיקטטורה"
הרצון אינו חדש. זה שנים מסתובבים בין משרדי הממשלה הרלוונטיים כל מיני ניירות עמדה וסקרי היתכנות ואפילו בדיקה של חברה אמריקנית שנשכרה כדי לעזור לרה"מ להבין כיצד מרכיבים מיטה מעופפת קבועה, לא "שני דיקטים ומזרן גומאוויר" מסכנים שכאלה, שעולים למשלם המסים רק חצי מיליון שקל לארבע שעות בדרך להלוויה של מרגרט תאצ'ר.
לא, לא. הפעם לא מדובר באווירון-דוד ישן של צה"ל, בואינג 707 דינוזאורי שאותו נטשו רה"מ ופמלייתו לטובת טיסות שכר יקרות נורא. הפעם זה יהיה הדבר האמיתי. ייצוגי ויוקרתי, מאובזר ומרווח, לתפארת מדינת ישראל ולהוזלת עלויות לכלכלתה הציבורית. לפחות כך רוצים שתאמינו.
100 מיליון שקל? שלא יעבדו עליכם
כמה עולה הדבר האמיתי? שאלה טובה: בניגוד למספר 650,000,000 שקל - העלות המשוערת של בניית היכל ראש הממשלה ומשרדו, בעניין המטוס צריך היה לדוג את המספרים ממסמך שהוכן בכמה משרדי ממשלה בחודש מאי האחרון, ובו נקוב מספר מעניין: 100 מיליון שקל בלבד.
אלא שלהבדיל מבתים פורחים באוויר, בשוק המטוסים האזרחיים הראויים לראשי ממשלות אין מחירון לוי יצחק, ואין גם יותר מדי דגמים שאפשר להתלבט לגביהם ולהגיע להחלטה מושכלת. אבל אין גם אף אחד במחיר הרצפה המגוחך, מאה מיליון שקל.
גוגל אחד להתחלה: בשוק החופשי מוצע כעת מטוס סילון שיכול להמריא מנתב"ג ולהגיע לוושינגטון בנחת, חצי שעה אחרי שהדייל העיר את כבוד ראש הממשלה עם הקפה החביב עליו וחביתה טרייה. זהו הפאלקון 900-X של חברת דסו, מטוס מנהלים מצוין, כך אמר לי אחד מבעליה של "סייפרס אוויאשן" שהייתה עד לא מזמן חברה אמריקנית לשיפוץ, תיקון, מכירה, קנייה והשכרה של מטוסים כאלה. המטוס במצב טוב, מודל 2011, יד ראשונה מטייקון, 33 מיליון דולר בלבד. קווץ' קטן והוא נכנס לתקציב.
אלא שבמחיר הזה, אלליי, יקבל ראש הממשלה 12 מושבים. מספיק לביבי, שרה, הילדים, המאפרת, הספר, יועץ תקשורת, ראש לשכה, עוזרת אישית לשרה, עורך דין משפחתי שירוץ לטלוויזיה לסנגר על משהו ולתקוף את התקשורת אחרי הטיסה, וח"כ אחד או שניים שרה"מ ממש חפץ ביקרם. אבל איפה היועצים הפוליטיים, המאבטחים בשלוש משמרות, הנהגים, השרים, היועצים שלהם, המאבטחים שלהם, העיתונאים הגודשים את המטוס ומביאים ידיעות מ"ממקורבים לרה"מ (שורה שנייה משמאל)"? איפה כל הצבא הקטן והעלום של מלחכי הפנכה התורנים ומי שביבי חפץ ביקרם? על מטוס נלווה?
מה לעשות שבמחיר של 100 מיליון שקל משיגים צעצוע מנהלים קטן, וגם הוא לא חדש. כדי לרכוש מטוס לרה"מ צריך לחשוב בגדול, כי גם דרישות האבטחה וגם הרגלי השררה, גם הסמלים הלאומיים וגם הבטיחות התעופתית פשוט מחייבים סדר גודל של בואינג 747-8 או איירבוס 380-A, חדשים מהניילון. הראשון עולה כ-360 מיליון דולר. השני: 450 מיליון. דולר. שזה הרבה יותר ממיליארד שקל.
התרעה: פצצת-מסטיק-בזוקה
"לא צריך חדש", תגידו. משומש? בעיה. אין אחריות של בואינג, עלויות התיקון והאחזקה מתחילות להיות עצומות כשמדובר במטוס בן 10 שנים ומעלה, וגם ככה העסק יקר להחריד. רה"מ יכול לברר אצל חברו הטוב המחזיק במטוס כזה, שערכו בשוק היום כ-270 מיליון דולר, אף שנולד בסדנאות בואינג לפני 30 שנה. או לקנות את ההוא של ג'ון טרבולטה, יד שנייה מסלב בעייתי ב-250 מיליון דולר, אבל טרבולטה לא מוכר.
בנוסף, היעלה על הדעת לרכוש עבור רה"מ מטוס שלא פיקחנו בעצמנו ובעזרת טובי בנינו על כל שלב משלבי בנייתו, למען נהיה בטוחים כי מחבל ערמומי במיוחד לא הטמין פצצת-מסטיק-בזוקה עם השהיה לשנתיים איפשהו בגוף הגדול שלו?
מיליארד שקל פלוס, איפוא, אבל זו רק ההתחלה של העלויות. כי בואינג מוכרים מטוס "ירוק", שזה בעגה המקצועית - עירום ועריה וריק מכל תוספת או רהיט או דיקט למיטה. תמורת תשלום בכלל לא צנוע יהיו מוכנים לאבזר ולשפצר לפי הזמנה, עניין שבדרך כלל, אומר האיש מ"סייפרס אוויאשן", לא נגמר בפחות מ-50 מיליון דולר. אלה לא כוללים את כל אמצעי האבטחה האלקטרוניים המשוכללים של המטוס. מובן שהם יכולים להגיע מתקציב הביטחון, אבל גם אז נשלם עליהם מכיסנו וממסינו.
ועכשיו תוסיפו עלויות אחזקה. בענף מקובל לתמחר אותן לפי 10% ממחיר המטוס לשנה, כלומר עוד כ-33 מיליון דולר כל שנה, וזה במקרה האזרחי הפשוט, כשהמטוס חונה בשדה תעופה כלשהו ורק מלטפים אותו מדי פעם עד לטיסה הבאה. כאן מדובר במפלצת שיש לשכנה בהאנגר מרוחק ומאובטח 24/7, לקיים עבורה צוותים שנכונים לכל משימה כי לעולם אין לדעת מתי ימות ראש מדינה כלשהו ומתי פוטין יזמין אותנו לתה, ויש להשגיח עליה בשבע עיניים בכל רגע נתון מפני אחיו של המחבל הערמומי ובני דודו המרובים, יימח שמם וזכרם.
חוק פרקינסון קובע, שכאשר אנחנו נתקלים במספרים פיננסיים גדולים איננו יודעים מה לעשות איתם חוץ מלגרד בפדחת. כך, ההחלטה על בניית כור גרעיני תארך למועצת מנהלים חמש דקות, ואילו סככת האופניים בשולי הכור, שאת מאפייניה אנחנו יכולים להבין, תגרור דיונים של כמה וכמה ישיבות. נדמה לי שהחוק תקף גם למטוסים של ראש הממשלה. כולנו נחרדנו מנרות ריחניים ב- 6,000 שקל לשנה, אבל מטוס במיליארד פלוס, ועוד מאה מיליון לשנה עבור אחזקה, ומספר גדול ובלתי ידוע של מיליונים לאבזור - לא כל כך מפריעים לנו.
עוד פחות מזה מפריעה לנו הידיעה שמשרדי ממשלה מפמפמים את התקשורת במספרים לא נכונים בעליל. הפער בין מאה מיליון השקלים שעל הנייר לבין העלות האמיתית הוא פשוט בלתי נתפס, אבל כבר נמצאו עיתונאים שאומרים, "למה לא לקנות מטוס?" ומצטטים את המספר הרשמי השקרי: הרי מדובר, במקרה הטוב, רק בתוספת של אפס. וזה יהיה חסכוני, מבטיחים לנו.
כמה עולות כיום טיסותיו השנתיות של רה"מ? איש לא יודע. 7 מיליון להלוויית מנדלה, כך שמענו מבלי כל יכולת לבדוק את הנתונים. וסך הכול עכשיו, כשמסכמים שנה? נסו להשיג את הנתונים, שעליהם שומרת לשכת רה"מ בקנאות. נסו, ותבינו שוב איך בונים ספין. כמו שמעיפים מטוסים, אבל מנייר.
לפנייה לכתב/ת 
