רק אני והגברת: סוף שבוע רומנטי בגליל

לפני מספר שבועות, בסיום אחת מהארוחות המשפחתיות השגרתיות שלנו, כשאני גורר את רגליי מהשולחן (זו הדרך היחידה שלי לא לחסל עוד קינוח), מוכן ומזומן לשלוות הסלון, אמרה לי הגברת: "אתה יודע, מזמן לא נסענו לטייל. סופ"ש רגוע. רק שנינו".

עוד מתכונים בערוץ האוכל:

• יקר להיות עצלן: אוכלים בבית בשמינית המחיר
• גראפה, סיפור מלחמה
• בית קטן בערבה: עגבניות במדבר
  

לא עניתי מיד משתי סיבות: האחת היא שהשנים לימדו אותי שכדאי לחשוב מספר דקות לפני שעונים, אחרת אני יכול למצוא את עצמי רוכב על גמלים או שוחה עם כרישים במשך סוף שבוע שלם. ושלא תבינו לא נכון, אין לי שום דבר נגד גמלים (מכרישים, אגב, אני די חושש). הסיבה השנייה היא שהייתי באמצע כיוונון הכורסה למצב שריעה, מה שלוקח קצת זמן שבמהלכו ואני לא מסוגל, כמו רוב הגברים, להתעסק בעוד משהו במקביל.

אחרי שהתפניתי וחשבתי, עניתי: "ניסע בכיף" ובהברקה של רגע הוספתי גם: "ניסע למצפה הימים". למה הברקה? כי למיטב זכרוני מזג האויר ההפכפך - בין חמסין למבול, בין נאה לסערה - מנוטרל שם לחלוטין; כיף לבלות שם בשמש ותענוג להעביר שם ערב חורפי ליד האח הבוערת.

הגענו למלון ביום שבת בבוקר, בשעה מוקדמת יחסית. החדר שלנו עדיין לא היה מוכן וניצלנו את הזמן לסיבוב קצר באיזור. מזג האוויר הצלול והקרירות הנעימה הגבירו בי את תחושת הרעב. נכנסנו לחנות של המלון, שם מצאנו וקנינו מוצרי מזון שכולם מתוצרת החווה והמחלבה המקומית: לחמניות טעימות מעשה יד, גבינת תום מחלב עיזים מקומיות, מעט זיתים ובקבוק יין.

התיישבנו לצד שולחן שיש בכניסת הרחבה וערכנו לנו פיקניק. מולנו הופיעה הכינרת בשיא תפארתה והבטנו בה תוך כדי שלקחנו ביס מהגבינה ולגימה מהיין. זה היה אחד מהרגעים האלו שגורמים לך לתהות למה אתה לא עושה את זה יותר.

אחרי שעתיים-שלוש של מנוחה, הלכנו לאכול עם זוג חברים ב-"מוסקט", המסעדה הבשרית והיפהפיה של המלון. ישבנו ליד החלון והאורות ריצדו להם בחשכה. בהמלצתו המעולה של אבי, מנהל המסעדה, הזמנו בקבוק של יין טמפראניו מסדרת "גמלא השמורה" של יקב רמת הגולן.

למנת פתיחה הזמנו פוקצ'ה פריכה וריחנית עם טימין. טבלנו אותה בשמן זית מתוצרת מקומית ולצד זה שתינו עוד יין. המשכנו עם מנות ראשונות מעולות של סביצ'ה מוסר ים, טבעות צנוניות דקיקות ופלפל חריף; מנת קרפצ'יו סינטה עם אגסים וזרעי חרדל ומנה קטנה של לשון עגל צלויה, שנחה לה על מצע תרד תורכי וסלט ירקות עשיר ומרענן, שהורכב מכל ירקות הגינה במקום ועזר לנו להתמודד עם האוכל. 

עוד ניגוב של עוד פוקצ'ה בשמן הזית, לגימה נוספת מהיין ומבט על אורות הגולן המרצדים מבעד לחלון והגיע הזמן לעבור למנות העיקריות: אנטרקוט בקר שנח על עצם יפה והיה צלוי בדיוק במידה הנכונה, עם מעט מלח גס וציר בקר לצידו וטי-בון טלה. אמנם הטי-בון טלה הוא פחות שמן מחלקים אחרים בטלה, אבל טעמי הבשר בו חזקים יותר ובאופן אישי אני מעדיף אותו על פני הצלעות הקדמיות.

אחרי שסיימנו לאכול את המנות העיקריות, שהיו טובות וצלויות למשעי, ולמרות כל הרצון הטוב הבנו שקשה לסיים ארוחה כזו ללא קינוח: הזמנו קנולי קרוקונט שהיה פריך, טעים וקליל - מעט יותר מהגרסאות שאני מכיר - במילוי קרם פטיסייר אוורירי. לקום אחריו היה כמעט בלתי אפשרי. הזמנו גם קינוח קלאסי - מרקיז שוקולד, שהיה מעולה.

עכשיו באמת היה קשה לקום ורק אחרי כוס וויסקי עם קרח, 2 כוסות מים ואספרסו אחד הצלחתי להזיז את עצמי מהכיסא.

בלובי שני זמרים שרו שירים של הביטלס, והיום המושלם במקום המושלם הפך לערב מושלם.

בבוקר נמשכה החגיגה והוגשה ארוחת בוקר שכולה חומרי גלם מקומיים. בניגוד להרגלי נהנתי לטעום כל דבר ממזנון הירוקים ושידכתי מעט גבינות ולחם לביצת עין אורגנית. קבלו טיפ: השאירו מקום לפודינג הלחם בארוחת הבוקר.

כך, שלווים,רגועים ומעט מפוצצים החלו כוחותינו לסגת חזרה לאיזור המרכז.

מרק שלושת הבשרים

ישנן 2 אפשרויות לבשר במרק: או שהמרק יוצא טעים יותר (הבשר מוכנס למים קרים) או שהבשר יוצא טעים יותר (הבשר מוכנס למים רותחים). כאן אנחנו נהנים משני העולמות שכן את קשתית העגל - נתח בשר שמנוני וסיבי, כמעט בלתי ניתן להריסה, מכניסים למים קרים והוא ישרוד וישביח את המרק, ולמעשה יכין מעין ציר כבסיס למרק.

טיפ: לאחר שלב הכנסת הבשר - כדאי לכפות את המרק (להוציא את הקצף מלמעלה). 

גיוון: דרך נוספת ומתחוכמת להכין את ציר המרק היא על ידי אפיית עצמות מסוגים שונים בתנור עד להשחמה בתבנית עם

12-13 כוסות מים קרים. לבשל כשעתיים, לסנן ולהשתמש בזה כבסיס למרק.

(צילום: shutterstock)

המרכיבים ל-8 מנות:

800 גרם שריר בקר (בנתח אחד).

800 גרם קשתית עגל בנתח אחד - לבקש מהקצב לסמן את העצם

1 ק"ג עוף אורגני במשקל 1 ק"ג, חצוי לאורך לשניים

3 בצלים בינוניים, קלופים ושלמים

6 שיני שום, קלופות ושלמות

6 גזרים, קלופים ושלמים

1 שורש סלרי גדול, קלוף ומחולק לפלחים

2 שורשי פטרוזיליה, קלופים ושלמים

1 קולורבי קלוף, מחולק ל-4 חתיכות

2 גבעולי כרישה, חתוכים לפלחים של 5-6 ס"מ

10 כוסות מים

1 זר פטרוזיליה

1/2 זר שמיר

4 גבעולי סלרי עלים, מחולקים לשני זרים וקשורים

מעט שמן שומשום

1 עגבניה מקולפת ומגורדת

מלח - לפי הטעם

פלפל שחור - לפי הטעם

אופן ההכנה:

1. מניחים בסיר עם תחתית עבה את קשתית העגל וממלאים מים קרים עד לכיסוי. מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש.
2. לאחר כ-10 דקות מביאים את הבשר ואת המים שוב לרתיחה ומכניסים פנימה את השריר. לאחר 15 דקות
3. מכניסים את העוף בשלמותו למים הרותחים. מוסיפים את כל הירקות ואחד מהזרים הירוקים, מתבלים במלח ופלפל, מביאים לרתיחה נוספת, מנמיכים את האש ומבשלים כשעה וחצי או עד שהבשר מתרכך.
4. מוציאים את הזר הירוק ומחליפים אותו בזר טרי, מבשלים על אש נמוכה מאוד כ-10 דקות נוספות.
5. הגשה: מניחים את הבשר והעוף על מגש רחב ומסדרים לצידם את הירקות המבושלים, ללא הזר הירוק. מפזרים מעל מלח ים, פלפל שחור גרוס ומעט שמן שומשום. מגישים את נוזל המרק בקערות נפרדות ומניחים ליד הבשר חרדל, חזרת, מיונז ומלפפונים חמוצים.
   

• הכותב היה אורח חשבון הבנק שלו
• לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר .