בן זוגי יכול היה להיות אבא שלי. מביך
"אוף, אני לא רוצה בן זוג שמבוגר ממני בכל כך הרבה שנים. אני רוצה להקים משפחה ולא מדמיינת את עצמי דוחפת ביד אחת עגלה ובשנייה כיסא גלגלים! רוצה מישהו בגילי, שגם המשפחה שלי תוכל לקבל ולאהוב"
עוד בנושא:
בת 20 ובן 40. איך לגרום לזה לעבוד?
אז למה גברים מעדיפים נשים צעירות?
אסתי גינזבורג לא לבד: צעירות מעדיפות מבוגרים
דנה (השמות בכתבה בדויים) היא בחורה רצינית. יש שיגדירו אותה "חנונית" אפילו. ילדה טובה בת 34. הכל אצלה תמיד היה מושלם: הציונים הכי טובים, היתה לה עבודה מכובדת פלוס, משפחה למופת, תארים ועוד תארים. על כן, כשהתאהבה בגבר שמבוגר ממנה ב-21 שנה, זה נתפס אצלה כאסון. בפגישה הראשונה שלנו היא הייתה משימתית להפליא. סיפרה לי בתמציתיות על עצמה, הדגישה את הרקע ממנו באה, ואז סיננה בהחלטיות – אני צריכה שתעזרי לי להיפרד, שתעזרי לי להפסיק לאהוב.
מה תגיד הסביבה?
אני שומעת המון סיפורי חיים, לפעמים מגיעים אלי אנשים עם רצונות די משונים, אבל להפסיק לאהוב?! אנשים מגיעים אלי כדי לאהוב! דנה סיפרה לי על יפתח, גרוש בן 55 שהכירה בעבודה, וכבר ארבע שנים שמתנהל ביניהם רומן. "אף אחד לא יודע על זה. אפילו בעבודה לא", היא סיפרה והוסיפה: "ואנחנו הרי באותו המשרד... בקיצור, כבר ארבע שנים שאני חיה בארון. אסור שאף אחד ידע מזה. את מדמיינת מה יחשבו עלי אם ידעו?".
- "ומה יחשבו?" הקשיתי. "שאני גולד דיגרית", השיבה. "שיש לי תסביך אב, שנפלתי על הראש. כרגע אין קשר בינו לבין החברים שלי ואין מצב שהמשפחה שלי בכלל תקבל אותו. אבא שלי יתעלף אם ישמע על כך", פסקה לבסוף. וכאן, הבכי שנעצר בשפה התחתונה, פרץ במלוא עוצמתו: "אני מרגישה כל כך לבד!".
שתקתי ודנה מיהרה להגן על עצמה: "אבל באמת, שלא תחשבי שיש לי תסביך אב. אבא שלי מקסים והיחסים בנינו מעולים". דנה סיפרה שאביה הוא הדמות המשמעותית ביותר עבורה בבית, והיא תמיד מבקשת לרצותו, שיהיה גאה בה. לאורך חייה כמעט כל דבר שהיא עושה עובר אצלה בתוך הראש דרך הפילטר של 'מה אבא היה אומר?'.
אני לא פסיכואנליטיקאית, אבל ברור מעבר לכל ספק שבתת המודע, דנה בעצם בועטת במתח שדמותו של אביה מייצרת אצלה. בצורך שלה להיות מושלמת עבורו. היא גם מספרת, שיפתח הוא גבר ששונה בתכלית מאביה, ממש ההפך הגמור. "אז למה את לא נפרדת ממנו?", אני שואלת אותה. "זה בעייתי", היא עונה לי.
"אני כל כך אוהבת אותו. הוא הנפש התאומה שלי". ופתאום משהו בדנה מתרכך ועיניה מוצפות בדמעות. "אני לא מסוגלת, ניסיתי עשרות פעמים להיפרד, והוא בכל פעם מכבד את זה ולא לוחץ, אבל תמיד אני נשברת... הגעגועים לדבר איתו והכאב העצום שאני חשה על האובדן גורמים לי לחזור, כל פעם מחדש. אוף, אני לא רוצה בן זוג שמבוגר ממני בכל כך הרבה שנים. אני רוצה להקים משפחה ולא מדמיינת את עצמי דוחפת ביד אחת עגלה ובשנייה כיסא גלגלים! רוצה מישהו בגילי, שגם המשפחה שלי תוכל לקבל ולאהוב".
מעגל סגור של התמכרות
לפעמים אהבה יכולה להפוך להתמכרות. זה קורה כשאנחנו מפתחים תלות באדם השני. אז אומנם דנה לא מתבססת עליו כלכלית, אבל רגשית, במרוצת השנים שהיא נמצאת "בארון" כהגדרתה, יפתח הפך להיות האדם היחיד שקרוב אליה, היחיד שהיא מספרת לו דברים, שהיא מבלה עימו. את החברים והחברות היא הרחיקה מעליה כי לא רצתה לשתף אף אחד באהבה הזו, וגם את משפחתה, ברגע שהתחילה להתעניין, הייתה הודפת החוצה. ועכשיו היא מוצאת את עצמה מנסה להיפרד מהאהוב שלה, שהוא גם החבר היחיד וגם התחליף למשפחה, וזה כבר באמת מאוד קשה.
שלושה היבטים גורמים ליחסים הללו להפוך להתמכרות:
1. עצם העניין שאף אחד לא יודע על היחסים, אוזקת את דנה אל יפתח בשלשלאות לא מודעות. הגבר הזה הפך להיות הכל בשבילה. בן הזוג אומנם, אבל גם החבר היחיד, וגם תחליף למשפחה. אין מערכת חברתית שיכולה לתמוך בהחלטה שלה להיפרד, ולחזק אותה בימים הקשים.
2. הדבר הנוסף שגורם לה להיות "מכורה" אליו, לסיטואציה, הוא הריגוש שבהסתרה. אומנם דנה לא נמנית על מהטיפוסים שמחפשים ריגושים, אולם אין ספק שמעבר לאהבה "רגילה" יש כאן היבט מסעיר. דמותו של אביה ותגובתו האפשרית, גורמים לריגוש הזה להיות מוכפל. זהו מעין מרד נעורים מאוחר בדמותו הנשגבת של אביה.
3. הפחד מהגילוי הציבורי. דנה עסוקה במה יחשבו עליה ומנהלת חיים כפולים. משהו בזה הופך אותה לשותפה לפשע שאסור שיגלו אותו.
אז מה עושים?
הצעד הראשון ביציאה מהתמכרות הוא ההכרה בה וההבנה של הסיבות שהביאו להתמכרות הזאת מלכתחילה. דנה הבינה שעצם הסוד שגוזר עליה בדידות, מקבע אותה אליו. גם עצם הסוד וגם הריגוש שבו, גורמים לכזו סערת רגשות ולכזו עוצמת רגשות, עד שאינה יכולה לוותר על אדם עם כל כך הרבה משמעויות (חבר, בן זוג, משפחה) ולכן היא לא יכולה לשפוט ולהחליט ממקום "נקי".
הצעד הראשון בטיפול, היה לבקש ממנה לשתף את הסוד הזה עם חברה. למרבה הפתעתה של דנה, החברה דווקא קבלה את זה בשוויון נפש ורק היתה המומה מזה שבמשך ארבע שנים דנה הסתירה ממנה דבר כל כך עוצמתי כמו זה. הצעד השני, היה לספר את הסוד לאחותה. וכך, לאט לאט חשפה דנה בפני סביבתה את העניין.
השלב הבא היה "לפרק" את ה'גלוריפקציה' שהיא עושה לאביה, להוריד אותו לדרגת אדם, ולהיות מוכנה לאכזב אותו – כי גם זה בסדר, זה חלק מהחיים. זה היה הדבר שהיה לה הכי קשה – לספר לו בפרט ולהוריה בכלל. התגובה שלהם הפתיעה אותה מאוד. הם לא היו מרוצים מהעניין אבל גם לא היו נסערים כפי שחשבה. "אפילו הוקל להם במידת מה", אמרה. "הם לא הבינו מה עובר עלי כל השנים ולמה אי אפשר לבר איתי על מערכות יחסים".
כעבור חודש כבר היו לא מעט אנשים שידעו, והרבה יותר אנשים קרובים אליה. היא הבינה שהסביבה שלה לא נחרדת מהרעיון כפי שהיא חשבה. שזה לא באמת מעניין אותם בן כמה יפתח, כל עוד היא אוהבת אותו.
ופתאום הקשר השתנה. היא הרגישה הרבה יותר נינוחה ועם הרבה פחות תלות רגשית. פתאום היא ראתה בו חלקים טובים ופחות טובים שלא ראתה קודם. נהיה משהו הגיוני מהאהבה הממכרת הזו.
היא נפרדה מיפתח לבסוף, שכיבד את זה ושיחרר אותה. הפנטזיה על "הנורמאליות" כדבריה, הכריעה. כמובן שלא היה לה קל, אבל הסביבה שלה עטפה אותה, עזרה לה להתרומם לאט-לאט משברון הלב, ולהיות שלמה עם עצמה.
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
הכותבת היא מאמנת לזוגיות מבית "נקודותיים - מרכז לתהליכי זוגיות", המשמשת כחלק מצוות מומחי Jexperts מבית JDate
לפנייה לכתב/ת 
