דיכאון אחרי לידה: מה ההשפעה על התינוק?

דיכאון אחרי לידה עלה בשנים האחרונות לכותרות, וכיום יותר ויותר אמהות טריות מאובחנות ומטופלות. להבדיל מדיכאון קליני אחר, בדיכאון אחרי לידה יש עוד גורם במשוואה שאליו צריך להתייחס: התינוק. התינוק שזה עתה נולד זקוק לטיפול אינטנסיבי, הכולל האכלה, החלפת חיתולים, שעות שינה מספקות וגם סביבה רגשית אוהבת, מחבקת ועוטפת. את כל אלה, ובעיקר את החלקים הרגשיים, מתקשה האם שנמצאת בדיכאון לספק עבורו.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

עוד על דיכאון אחרי לידה:

דיכאון אחרי לידה: איך מאבחנים ומטפלים בזמן?

מחקר: אימהות שנשארות בבית - יותר בדיכאון

מחקר ישראלי: 26% מהיולדות סובלות מפוסט-טראומה

"בזמן דיכאון התחושה היא כאילו שואבים כל הכוחות מגופינו ואין כוח לשום דבר, אפילו לא לבכות", מסביר פרופ' מריו מיקולינסר, דיקאן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. "כוחות החיים נעלמים ויחד עימם הרגשות. זה קשה במיוחד כאשר מדובר באמא שצריכה לטפל בתינוק ולא מצליחה לתפקד אפילו ברמה היומיומית".

לדברי פרופ' מיקולינסר במחקר שנערך כבר בשנות ה-80, בו נבדקו אמהות ותינוקות בני ארבעה חודשים, נמצא כי לרגשות שמביעה האם כלפי תינוקה יש תפקיד חשוב ביותר. במהלך המחקר שיחקו האמהות עם התינוק דקות ספורות, כאשר לאחר מכן הן קיבלו הוראה לשנות את הבעת פניהן להבעה קפואה וחסרת רגש, "פוקר פייס".

התגובות של התינוקות היו קורעות לב: בתחילה הם היו מופתעים, אחר כך ניסו לעשות פרצופים כדי לעורר תגובה מהאם. כשגם זה לא עבד הם החלו לבכות בכי תמרורים, שנפסק רק לאחר שהאם קיבלה הוראה לחזור לתגובות הרגילות. המסקנה מהמחקר הייתה כי התינוק זקוק לפן הרגשי בטיפול בו, ובלעדיו הוא אינו חש את נוכחות המטפל.

דיכאון אחרי לידה: פוגע בהתפתחות התינוק

המחקר למעשה חיקה את התנהלותן של אמהות שסובלות מדיכאון לאחר לידה, שבו פעמים רבות האם פועלת וכביכול מטפלת בתינוק, אך בפועל היא אינה נוכחת מבחינה רגשית. ככל שהאם קפואה יותר, כך התינוק דורש יותר תשומת לב - מה שעלול להכניס את השניים למעגל קסמים, שבו התסכול רק הולך וגובר ועלול להוביל גם למצבים קיצוניים של התעללות ופגיעה בתינוק.

"לחוסר התגובה של האם יש השפעה גם על ההתפתחות הקוגניטיבית של התינוק", מסבירה יעל סגל, פסיכולוגית קלינית בכירה, פסיכואנליטיקאית ומנהלת היחידה הטיפולית במכון לקשר הורה-תינוק ע"ש זיאמה ארקין במרכז הבינתחומי. "עבור התינוק הקשר עם האם הוא עניין הישרדותי, ומראשית החיים הוא חייב לקבל תגובה ממנה לבכי, מבט או היצמדות. הוא צריך את התגובה כדי לדעת שיש מישהו ששומר עליו, ויותר מזה, התגובה אליו נותנת לו תחושה שהוא קיים.

"כאשר האם לא מגיבה הוא נמצא במצב של 'אימת חוסר קיום', מה שגורם להפחתת הביטחון שלו במידה רבה. בעקבות זאת הילד נשאר בתפיסה הישרדותית ולא פנוי לתפיסה התפתחותית. תינוק פנוי לבחון את העולם, להתייחס לגירויים ולהתפתח רק אחרי שהצרכים הבסיסיים שלו מולאו. כאשר הוא במב של תפיסה הישרדותית ההתפתחות, בכל מובן, נפגעת".

-עד כמה מהותית העובדה שמדובר באמא, במידה ויש דמות אחרת שמטפלת בתינוק?

"אסור לשכוח שהקשר הראשוני של אם ותינוק הוא קשר ביולוגי ורב מסתורין שמבוסס על ריח, דופק, והיכרות עוד טרם הלידה, ומשמעותי בעיקר בראשית החיים", קובעת סגל. "כאשר יש דמות חלופית הנזק לתינוק פחות גדול, אבל ישנם ילדים שהופרדו מאמם בגיל צעיר ונוצרה אצלם טראומה של פגיעה, למרות שהייתה דמות טיפולית אחרת. לתינוק אין כישורים קוגניטיביים להגדיר את הטראומה, אבל הרישום שלה בנפשו נשאר".

לדברי סגל, בכנס שנערך לאחרונה במכון הציגה החוקרת הבינלאומית פרופ' לין מאריי ממצאים מרעישים בתחום. פרופ' מאריי סקרה מחקרים שלה ושל אחרים בנושא דיכאון אחרי לידה ועל פי הממצאים כאשר מטפלים רק באם הטיפול אמנם מסייע לה, ולרוב אפילו מוביל להחלמה, אך כאשר הקשר בינה לבין התינוק אינו מטופל, הנזק נשאר לאורך שנים.

"הנזק יכול להתבטא במדדים חברתיים, קוגניטיביים, במידת הבטחון של הילד וביכולתו להיקשרות בטוחה", מסבירה סגל. "יש פעמים שזה מתבטא בקשרים לאורך השנים עם דמויות שונות. תינוק שאמו סבלה מדכאון אחרי לידה נושא עמו הפנמה של דיכאון, עצב וכאב שלא שייכים לחיים שלו, אלא לחיים של מישהו אחר. הדיכאון עובר לילד בלי שהוא מבין לאורך חייו מה נמצא שם".

החיוך של התינוק יכול לרפא

הבנת חשיבות הטיפול הדיאדי באם ובילד הביאה להקמת המכון לקשר הורה-ילד המציע טיפולים בחינם, במימון מלא וללא התחייבות קופת חולים לכלל האוכלוסיה. הייחוד של המכון היא ההתמקדות בטיפול בשנת החיים הראשונה, וחדרי הטיפול מותאמים לכך.

הנחת היסוד, הנחקרת במסגרת פעילות המכון, היא שבשנת החיים הראשונה מתגבשת ההיקשרות בין האם לתינוק ולכן ככל שיטופלו ביחד מוקדם יותר הנזקים יהיו פחותים והטיפול יהיה יעיל יותר, הן לאם והן לתינוק. גם האב הוא חלק מהטיפול, והוא מצטרף בשלב מאוחר יותר ולפי הצורך.

הטיפול נעשה באוירה ידידותית לאם ולתינוק והחדרים מאובזרים במזרוני ג'ימבורי וכריות, כך שגם המטופלת וגם המטפל יושבים על הרצפה ומשוחחים, בזמן שהתינוק נוכח במקום הנוח לאמא: בעגלה, על המזרון או צמוד אליה. הגישה הטיפולית של סגל משלבת בין פסיכואנליזה, תיאוריית ההיקשרות ותיאוריה התפתחותית. השילוב בין התיאוריות מאפשר הרבה גמישות בטיפול, שמשכו משתנה בהתאם לצורך ויכול לנוע בין מפגשים בודדים לחודשים.

סגל מבהירה כי הטיפול בקשר בין האם לילד תורם לשני הצדדים, ולכן מומלץ תמיד. "בגילאים הללו יש מצב של טשטוש גבולות בין נפש האם לנפש התינוק, ולכן תהליכים לא מודעים על האם משפיעים גם על התינוק".

היא מספרת על מטופלת במצב פסיכוטי שאושפזה בבית חולים לבריאות הנפש ולמרות זאת דאגה סגל שמשפחתה תביא אליה את התינוק בכל יום. "התינוק זקוק לקשר עם האם, אבל גם האמא זקוקה לו", היא מסבירה. "היא צריכה לראות שכשמעגל הקסמים נשבר, התינוק הוא לא רק עול שדורש ממנה משהו שהיא לא יכולה לספק. יש משהו בחיוך של תינוק, בחיוניות שלו ובהתרגשות שלו מאמא שמהווים אלמנט מרפא".

גורמי הסיכון לדיכאון אחרי לידה

-האם ניתן לאפיין נשים שסובלות מדיכאון לאחר לידה?

"ישנם גורמי סיכון לדיכאון. נשים שסבלו בעברן מדיכאון הן, כמובן, בקבוצת סיכון, אבל לרוב הן יאותרו מוקדם יותר ויש להן למי לפנות. הבעיה גדולה יותר אצל נשים שזה נופל עליהן כרעם ביום בהיר. גורמי סיכון יכולים להיות טראומה מוקדמת אצל האם, כמו אובדן הריון או אובדן תינוק; אובדן אקטואלי של הורה או דמות אחרת שהיתה קשורה אליה; יש מקרים שאצל התינוק יש תכונות המעוררות אצלה טראומות, כמו מין התינוק; גם לידה טראומטית, שבה התינוק היה בסכנת חיים או כשהצוות הגיב בצורה שזעזעה את האם, אפילו אם הכל נגמר בשלום, עלולה להוביל לדיכאון; ציפיות הן גןרם סיכון נוסף, שכולל בתוכו גם את הציפיות שלי מעצמי וגם את הציפיות של הסביבה, וככל שהפער בין הציפיות למה שקורה בפועל גדול יותר, הסיכון לדיכאון גדול יותר".

-כיצד אפשר לזהות אמא הסובלת מדיכאון?

"אפשר לזהות שאמא אולי שרויה בדיכאון לאחר לידה במידה והיא מתקשה לטפל בתינוק שלה או שהיא מטפלת בו באופן טכני בלבד. היא מרגישה עצבות ודכדוך ללא תחושות של שמחה או הנאה, אשמה או חרדה לא מוסברת, מביעה מחשבות או רגשות שליליים לגבי התינוק, עצמה או הקשר ביניהם, ויש לה ספקות גדולים לגבי יכולתה להיות אם טובה. יתכנו גם תופעות סומטיות לא ברורות וחרדה לא מוצדקת לגבי בריאותו הנפשית או הפיסית של התינוק.

"חשוב מאוד לציין שמדובר בתחושות של אמהות רבות, אך השאלה היא מה דרגת החומרה ועד כמה הן התחושות השולטות. רוב האמהות עוברות מידה מסויימת של דכדוך, גם בגלל השינוי העצום שמביאה לידת תינוק וגם בגלל המצב ההורמונלי. לכן, בכל מקרה בו האם או הקרובים אליה חושדים בקיומו של דיכאון נחוצה התייעצות עם אנשי מקצוע כדי לקבל את העזרה המתאימה - תמיכה והדרכה במקרים הקלים יותר, טיפול פסיכולוגי או טיפול פסיכיאטרי. חשוב להדגיש שהתעניינות אמפטית והקשבה לא שיפוטית של הקרובים לאם תאפשר לה לזהות מה היא מרגישה ולדבר על זה".