זוגיות במבחן: האם להישאר עם בן זוג קנאי?

השבוע ישבתי בבית קפה בשולחן צמוד לשתי נשים צעירות, האחת בלונדינית והשנייה שחרחורת, ששוחחו ביניהן. מסתבר שהבלונדינית והחבר אמורים להתחתן אוטוטו. יש להם כבר תאריך לחתונה, אולם אירועים, שמלת כלה, די ג'יי והכל, והם רגע לפני השלב בו שולחים הזמנות לאורחים. אלא שלא בטוח שהם אכן ישלחו את ההזמנות כי היא כבר לא כל כך יודעת אם היא בכלל רוצה להתחתן אתו.

למה? היא אוהבת אותו בטירוף ולא יכולה בלעדיו, אבל מצד שני, היא גם לא יכולה להתמודד עם הקנאה האובססיבית שלו יותר. שמעתי אותה מספרת שיום לפני כן הם היו באולם האירועים ובדיוק היה שם עוד זוג שעומד להתחתן. הארוס שלה טען שראה את החתן השני סורק אותה מכף רגל ועד ראש, והוא פשוט גער בו במקום, קילל אותו בקולי קולות וזה כמעט הגיע לרמה של אלימות פיזית.

"רציתי לקבור את עצמי באדמה", היא סיפרה לחברתה, "כל כך התביישתי. הבחור הזה לא עשה כלום, לא הסתכל עליי בכלל! וגם אם היה מסתכל עליי, זה לא מצדיק צעקות ואגרסיביות כזאת! אני כבר לא יכולה ללכת לידו מבלי לחשוש שמישהו בטעות יסתכל עליי והוא יפרש את זה כאילו מתחילים איתי".

הבנתי שהחבר שלה הוא קנאי אובססיבי, אחת התכונות הבעייתיות ביותר בזוגיות, לטעמי. שלא תטעו, יש קנאה שהיא בריאה לגמרי, למשל כשהגבר שלך רואה אותך מאופרת ולבושה יפה בדרך ליציאה עם חברות והוא קצת מקנא שאולי יתחילו אתך. זה סוג טוב של קנאה.

אבל הסיפור שסיפרתי לעיל הוא סוג רע ואפילו גרוע של קנאה. הרי מי שחי עם אדם שהוא קנאי אובססיבי לא יכול לנשום לרווחה, הוא תמיד לחוץ ועליו להתהלך על ביצים שמא משהו יגרום לצד השני לקנא, והאמינו לי שזה לא קשר בריא.

זה לא הולך להשתנות

אני אדם מאוד אופטימי שמאמין שאפשר לשנות דברים לטובה, אך למען האמת, קשה מאוד לשנות מישהו שהוא קנאי באופי שלו. בדרך כלל - או שאתה קנאי או שאתה לא, קשה לשלוט בזה. לכן אני ממליצה כבר בתחילת הקשר לשים לב לתכונות מהסוג הזה. אם אתם רואים שבן/בת הזוג מקנאים לכם בצורה אובססיבית, קבלו את זה כנורת אזהרה להמשך הקשר, ושאלו את עצמכם האם אתם מוכנים לחיות עם אדם כזה.

להיות עם בן זוג קנאי זה לא דבר קל, על אחת כמה וכמה אם הוא מתחיל לחשוד (לשווא) בכם, ואז מתחילים המעקבים אחריכם, בדיקת הודעות הסמס כל פעם שאתם נכנסים למקלחת, ועריכת תחקירים ביטחוניים שלא היו מביישים בכירים בשב"כ, עם שאלות כמו: עם מי היית? מתי חזרת? למה הלכת?

אם החלטתם שאתם נשארים עם אותו בן/בת זוג למרות הקנאה האובססיבית, קחו ממני שתי עצות: הראשונה היא להשלים עם התכונה הזו, כי הסיכויים לשנות אותה שואפת לאפס, אם כי ניתן למתן אותה מעט. העצה השנייה היא לעזור לצד השני לנסות לעדן את התכונה המרגיזה הזו בכל מיני דרכים. איך? קודם כל, לתת לבן/בת הזוג את הביטחון המלא שאתם נאמנים במאה אחוז ושאין לכם שום עניין או כוונה עתידית לרעות בשדות זרים או לעזוב אותם לטובת מישהו יותר טוב.

כל אחד מכיר את בן/בת הזוג שלו ויודע מה יגרום לו לביטחון הזה. שנית, מצאו טיימינג מתאים ושתפו את הצד השני בכך שהקנאה שלו ממש הורסת לכם... הסבירו עד כמה התכונה הזו מפריעה לכם, עד כמה היא לא מושכת ושתפו אותו בחשש שלכם שמא היא עוד תהרוס לכם את הקשר בעתיד. יכול להיות שאם תדברו על זה באופן ישיר, זה יעיר קצת את הצד השני.

עם זאת, שימו לב לומר את זה בדרך נעימה וחיובית, לדוגמה: "זה מאוד מחמיא לי שאתה מקנא לי, זה נותן לי להרגיש ממש נאהבת. יחד עם זאת, הייתי שמחה אם היית ממתן קצת את הקנאה כי זה עובר את גבול הטעם הטוב מבחינתי. זה גורם לי לחשוש מהתגובות שלך".

לסיום, כמו בכל דבר בחיים, הכל עניין של מינון. קנאה יכולה להיות דבר נפלא כשהיא מגיעה במינונים נמוכים ואז היא גורמת לבן/בת הזוג להרגיש נאהבים. רק שימו לב לקו הדק בין קנאה בריאה לבין קנאה אובססיבית שעלולה לטרפד את הקשר.

סופ"ש מקסים!

בואו להכיר רווקים ורווקות בפייסבוק שלנו

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ובעלת רשת משרדי שידוכים "דו-לב".