ראיית יום וראיית לילה: מהם ההבדלים
הידעתם שלמעשה קיימות שתי מערכות ראייה, האחת אחראית על ראיית היום והשנייה על ראיית הלילה - מה השוני ביניהם ואיך זה משפיע על ההתנהגות שלנו?
אפתח בסיפור אמיתי: לפני שנים רבות, ארגן בית הספר התיכון בו למדתי אירוע ערב – הצגה. לצערי התנועה הייתה כבדה מאוד ורבים מחבריי ואני איחרנו לאירוע. כאשר נכנסתי לאולם, עמד לצידי אחד מחבריי ללימודים.
את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון
או לאנדרואיד
כיוון שאיחרנו, הגענו בדיוק כאשר האורות באולם כבו. בזמן שצעדנו במעבר, תוך חיפוש מקומות הישיבה שלנו, אותו חבר תפס אותי בחוזקה, ממש נתלה עלי. הייתי נבוכה מאוד, לא הבנתי מה קורה. הוא התנצל והסביר מיד: "סליחה, אני עיוור לילה, נהיה כאן חשוך, אני לא רואה וזקוק לעזרה".
מה בעצם קרה לאותו חבר, שראה טוב, ובעצם רגיל לגמרי ביום ובמצב בו האורות דלקו, אך איבד כמעט לגמרי את יכולת הראייה בחשיכה - איך ייתכן שבאור הוא ראה טוב ובחושך כמעט ולא ראה?
עוד כתבות במדור משקפיים
איך משפיעה הראייה על יכולת הנהיגה בגיל מבוגר?
ניוון מרכז הראייה ברשתית: איך לזהות ולטפל
מהם ההבדלים בין חדות ראייה לאיכות ראייה?
למה זה קורה?
הסיבה נעוצה בכך שמערכת הראיה כוללת שתי מערכות עיקריות הפועלות ברמות איזון שונות לסירוגין או במקביל בהתאם לתנאי התאורה שבסביבתנו: מערכת לראיית יום (הנקראת ראייה פוטופית) ומערכת לראיית לילה (הנקראת ראייה סקוטופית).
תפקודן של שתי המערכות מתחיל ברשתית, היא הרקמה העצבית בעין, ממוקמת בחלקו האחורי-פנימי של גלגל העין. ברשתית האדם קיימים תאים הקולטים את האור המגיע אל העין. תאים אלה נקראים קולטנים, או פוטורצפטורים. קליטת אור על ידי תאים אלה היא השלב הראשון בתהליך המורכב, המאפשר לנו את קיומו של חוש הראייה.
קיימים שני סוגי קולטנים, המהווים את הבסיס לשתי מערכות ראייה אלה:
1) מדוכים - Cones - אחראים על ראיית היום, פעילים בעיקר ברמות תאורה גבוהות. ריכוזם של המדוכים גבוה ביותר באזור הרשתית האחראי על ראייה מרכזית – הפובאה והולך ופוחת ככל שמתרחקים אל היקף הרשתית.
תאים אלה אחראים על הראייה החדה, על ראיית הפרטים, הראייה המרכזית ועל ראיית הצבעים, מכיוון שבתאורת יום חשוב לנו להיות מסוגלים לזהות פרטים וצבעים. כאשר אנו מביטים על משהו אנו מכוונים אליו את הפובאה, אזור במרכז הרשתית, המאפשר לנו לראות את הפרטים בפעילויות יומיומיות כגון קריאה, נהיגה ועוד. ברשתית אדם כ – 6-7 מיליון מדוכים.
2) קנים – rods – אחראים על ראיית הלילה, פעילים בעיקר ברמות תאורה נמוכות. פזורים בעיקר בהיקף הרשתית ואחראים על היקף שדה הראיה ולא על ראיית הפרטים. בתנאי לילה פוחתת החשיבות של ראיית פרטים וצבע.
עם זאת, חשוב לנו לזהות את המתרחש בסביבתנו באופן גס, כלומר להיות מסוגלים להשתמש בשדה ראייה רחב ולזהות בו תנועה וקווי מיתאר כלליים. ברשתית אדם כ – 130 מיליון קנים.
בחיי היומיום שלנו נדרשת מערכת הראייה לדינאמיות רבה בשל המעברים בין רמות תאורה שונות. ההסתגלות לאור ולחושך שונות זו מזו באופן מהותי. הסתגלות לאור מהירה מאוד, כלומר כשאנו עוברים מחדר חשוך למקום מואר, נראה טוב במהירות רבה.
לעומת זאת, ההסתגלות לתנאי חושך איטית הרבה יותר, כלומר כשנעבור מסביבה מוארת לחשוכה יקח פרק זמן ארוך הרבה יותר עד שנראה טוב, כלומר עד שהקנים יאפשרו ראייה זו.
קיים מצב ביניים, מצב בו התאורה איננה תאורת יום ואיננה תאורת לילה. מצב זה נקרא תאורה מֶזופית (Mesopic). דוגמה נפוצה למצב זה היא הדוגמה של נהיגה בערב באזור המואר על ידי פנסי רחוב. במצב זה יעבדו שתי מערכות הראייה ביחד ולמעשה אף אחת מהן לא תעבוד במיטבה. לכן, אנו נתקלים בתחושה של ראייה לא מספיק טובה במצב שכזה.
תפיסת הצבע ביום ובלילה
הבדל מהותי בין ראיית היום לראיית הלילה הוא הרגישות לצבעים השונים, כלומר יכולתנו לזהות צבעים או לחוות את תפיסת הצבע:
הקנים, האחראים על ראיית הלילה, רגישים יותר לאור באורכי גל קצרים, כלומר לצבעים הכחולים. לכן, בסביבה חשוכה מעט עצמים כחולים ייראו בהירים יותר. בסביבה חשוכה מאוד המדוכים כמעט אינם פועלים, ולכן אין ראיית צבע.
המדוכים, האחראים על ראיית היום, רגישים יותר לאורכי גל ארוכים יותר, כלומר לצבעים הירוקים – צהובים ועד לקצה הספקטרום הנראה – הוא הצבע האדום. לכן, עצמים אדומים למשל ייתפסו כבהירים יותר מסביבתם.
לכן, אם קיבלתם ורד אדום בעל גבעול ירוק בערב, אל תתפלאו אם בבוקר הוא יראה לכם שונה מזה שזכרתם שקיבלתם בערב:
בערב הפרח האדום נראה כהה מאוד, הצבע כמעט ולא נראה (בשל מגבלת הקנים לראות את הצבע האדום) ואילו הגבעול הירוק נראה בהיר יותר. אותו פרח בבוקר יראה אדום ובהיר (בשל יכולת המדוכים לראות את האדום) ואילו הגבעול יראה כהה מעט יותר.
הכותבת היא אופטומטריסטית, MSc, מנהלת אקדמיית אסילור בישראל
לפנייה לכתב/ת 
