הממונה על השכר: בלשכות השרים חוגגים
דו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר מגלה פערים עצומים בין בעלי תפקידים שונים במגזר הציבורי. השילוב המנצח: חוזה אישי בלשכות הבכירים
בכל פעם שדנים בתקציב הממשלה עולה השאלה, האם הממשלה מחלקת את הוצאותיה בצורה נכונה ומשקיעה את כספם של משלמי המסים בפעולות שיניבו את הערך הרב ביותר עבור רוב הציבור. הדו"ח השנתי של הממונה על השכר במשרד האוצר, שפורסם היום (ב') מספק הזדמנות לבחון את הסוגיה מזווית נוספת.
עוד כתבות בערוץ קריירה :
- חצי מהשכירים מרוויחים פחות מ-6,541 שקל
- שכר חודשי ממוצע של עובדי ציבור: 15 אלף ש'
- מחקר: פער של 17% בשכר בין נשים לגברים
הממונה קובי אמסלם מסר כי "אם השכר הממוצע במשק עלה בשנה האחרונה ב-300 שקלים, אז השכר הממוצע בממשלה עלה ב-900 שקלים. השכר בממשלה עולה מהר יותר מהשכר בכלל המשק. זה נתון שצריך לחקור אותו ואי אפשר להתעלם ממנו".
היות שחלק ניכר מתקציב המדינה מוקדש לתשלום משכורות לעובדי המדינה, מעניין לבחון דרכו את הפערים בין משכורותיהם של עובדים
שונים בממשלה כראי לפער בין רמת ההשקעה בביטחון, למשל, לבין ההשקעה בתחומים אזרחיים. או בין רמת ההשקעה במשרות אמון פוליטיות, לבין ההשקעה בתפקידים המספקים שירות יומיומי בעל ערך לאזרחי המדינה.
מהדו"ח עולה כי בממשלת ישראל קיימים פערי שכר אסטרונומיים בין בעלי התפקידים שונים, ולא תמיד ניתן להצדיק את פערי השכר הללו בפערים בין רמת ההשכלה והכישורים של קבוצות העובדים השונות או בפערים בין חשיבות השירות שאותו הם מספקים. עוד עולה מהדו"ח כי הבעיה אינה בהכרח תוצאה של עיוותים בהסכמי השכר הקיבוציים בשירות המדינה, שכן פערי השכר בין עובדים במסגרת חוזים אישיים אינם קטנים יותר.
בביטחון מרוויחים יותר, בחינוך פחות
השכר הממוצע במשרדי הממשלה בשנת 2012 עמד על רמה של 14,973 שקל ברוטו לחודש, לעומת 9,022 שקל ברוטו לחודש בכלל המשק. השכר החציוני בשירות המדינה היה 12,362 שקל ברוטו לחודש, לעומת 6,541 בכלל המשק.
אך כמו במקרה של כלל העובדים במשק, כך גם אצל עובדי המדינה, השכר הממוצע אומר מעט מאוד על מציאות חייו של עובד מדינה נתון. השוואה שערכו עובדי הממונה על השכר בין בעלי תפקידים שונים בשירות המדינה מעלה כי בעוד שהשכר הממוצע של עובד במשרד הביטחון עמד על רמה של 20,854 שקל ברוטו לחודש (גבוה בכ-39% מהשכר הממוצע בשירות המדינה), שכרו של עובד הוראה עמד על רמה של 11,530 בלבד (נמוך בכ-23% מהממוצע בשירות המדינה).
שכרם של השוטרים, לעומת זאת, קרוב מאוד לרמה הממוצעת בשירות המדינה ועמד על רמה של 15 אלף שקל ברוטו לחודש. השכר הממוצע בצה"ל עמד על רמה של 12,681 שקל ברוטו לחודש.
מגזרים שונים בשירות המדינה גם נבדלים אלו מאלו בהיקף העובדים שמרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק. 14.7% מהמועסקים בכלל משרדי הממשלה הרוויחו בשנה שעברה משכורת נמוכה יותר מ-9,022 שקל ברוטו לחודש. אך בעוד שבקרב עובדי ההוראה 23.4% הרוויחו פחות מהשכר הממוצע - שיעורם בקרב עובדי משרד הביטחון עמד על 3.4% בלבד.
פערי השכר בשירות המדינה בולטים גם בהשוואה בין דירוגי השכר השונים. ראשית, ניתן לראות כי הפערים בין רמות השכר הגבוהות ביותר לרמות השכר הנמוכות ביותר קיצוניים לא פחות מהפערים במגזר הפרטי.
בדירוג השכר הנמוך ביותר, זה של "מלגאים ועובדי בריאות", נמצאים 39 עובדי מדינה ששכרם הממוצע עמד על רמה של 5,707 שקל ברוטו לחודש. בדירוג השכר הגבוה ביותר, זה של "מוקבלים לשופטים", נמצא מספר דומה של עובדים (41) שהרוויחו בממוצע 48,092 שקל ברוטו לחודש.
עובדים אלו מהווים את קצוות הסקאלה ומספרם, בהתאם, מצומצם. הדירוג שאליו משויך המספר הגדול ביותר של עובדי מדינה (למעלה מ-18 אלף עובדים) הוא הדירוג ה"מנהלי", שבו רמת השכר הממוצע עמדה על 10,411 שקל ברוטו לחודש, כ-30% מתחת לשכר הממוצע בשירות המדינה.
עם זאת, ניתן למצוא קבוצות קטנות יותר של עובדים, ששכרם גבוה ב-100% ויותר מהשכר הממוצע לעובדי המדינה. כמו 112 "רשמים" בשירות המדינה, ששכרם הממוצע עמד על 33,886 שקל ברוטו לחודש. או 226 עובדי מחקר ששכרם הממוצע היה 31,423 שקל ברוטו לחודש. 19 מפקחים ימיים בשירות המדינה, הרוויחו בממוצע 29,747 שקל ברוטו לחודש.
חוזים אישיים: בלשכות השרים חוגגים
קיימת נטייה לייחס את פערי השכר בשירות הציבורי להסכמי עבודה קיבוציים שנחתמו לפני שנים רבות ולעיוותים הנובעים מעבודה מאורגנת. אך נתוני הממונה על השכר בנוגע לנעשה בתחום החוזים האישיים בשירות המדינה מראים, כי לא זאת בלבד שהפערים קיימים גם שם, אלא שניתן אפילו לטעון שהעיוותים חמורים יותר כאשר מדובר בהעסקה דרך חוזה אישי.
ממשלת ישראל העסיקה בשנה שעברה 685 עובדים במסגרת חוזים אישיים למנהלים בכירים. המדובר במשרות כמו מנהל כללי של משרד ממשלתי, סמנכ"ל או ראש אגף במשרד ממשלתי ועוד תפקידים נבחרים. שכרם הממוצע של עובדים אלה נע בין 34,364 שקל ברוטו לחודש ל-40,745 שקל ברוטו לחודש. לא מדובר, בהכרח, בשכר בלתי סביר בהתחשב בניסיונם המקצועי והאפשרויות החלופיות שזמינות עבורם במגזר הפרטי.
אלא שבנוסף לכך העסיקה הממשלה ב-2012 עוד 11 בכירים בלשכות שרי הממשלה בשכר ממוצע של 33,495 שקל ברוטו לחודש. ראשי לשכות, יועצים שונים וראשי מטה שנחשבים לאנשי אמונם של השרים. כמו כן, הועסקו 902 עובדים "זוטרים" בלשכות השרים, בשכר ממוצע של 14,990 שקל ברוטו לחודש ו-102 נהגים לשרים ומנהלי משרדים בשכר ממוצע של 16,669 שקל ברוטו לחודש.
מנגד, שכרם של עובדים שאינם קשורים ללשכות הבכירים נמוך להחריד, גם אם לעבודתם יש ערך גדול יותר עבור הציבור. 379 סוקרים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הרוויחו שכר ממוצע של 4,545 שקל ברוטו לחודש בלבד, 19 עובדי פיקוח אלקטרוני במשרד הפנים הרוויחו שכר ממוצע של 5,500 שקל ברוטו לחודש, 32 חוקרים ייעודיים שמונו לטפל בארגוני הפשיעה הגיעו לשכר ממוצע של 14,142 שקל ברוטו לחודש ו-155 עובדי משטרת ההגירה הרוויחו שכר ממוצע של 11,474 שקל ברוטו לחודש.
דו"ח הממונה על השכר מתפרסם מדי שנה ובכל שנה, עיקר תשומת הלב מוקדשת לטבלת שיאני השכר במגזר הציבורי, הכוללת בדרך כלל רופאים, שופטים ואת המקרה התורן של עובד בחברת הממשלתית ששכרו הרקיע שחקים והגיע לרמות מקוממות. אך לדו"ח יש צדדים נוספים רבים, והוא עשוי לשמש גם כמצע לדיון בסדר העדיפויות הממשלתי.
מדוע במדינה המתיימרת לשים את החינוך בראש סדר העדיפויות שלה, מרוויחים המורים פחות מהשכר הממוצע בשירות המדינה? האם ממשלה שנדרשה לקיצוץ של 18 מיליארד שקל בשנה האחרונה כדי לאזן את תקציבה, זקוקה באמת לכל כך הרבה עובדים עתירי שכר דווקא בלשכות השרים, ועוד בחוזים אישיים שאותם ניתן להתיר בקלות יחסית?
האם רמות הכישורים, ההשכלה או הניסיון של העובדים זוטרים בלשכות השרים והמנכ"לים, בהכרח גבוהות יותר מאלו של חוקרים העוסקים במלחמה בפשע המאורגן, או עובדי ממשלה בדרג המנהלתי? התשובות לשאלות הללו, לא נמצאות בתלושי המשכורת של "המנתח הבכיר מאיכילוב" ושל "הנתב העשיר מנמל אשדוד", אך אלו שאלות משמעותיות יותר לציבור הרחב.
לפנייה לכתב/ת 
