סאדאת ובגין הגיעו להסכם, שלך ג'ימי קרטר

סובייטים כבר אין, אסירי ציון עלו לארץ והמעצמות פסקו מלהחרים אולימפיאדות. העולם בסוף השנות ה-70 היה שונה לחלוטין מזה שבו אנחנו חיים כיום, אבל מחומרי ארכיון של מחלקת המדינה האמריקנית שפורסמו ביום שישי ניתן לראות שלפחות נושא מרכזי אחד נותר עדיין בכותרות - המאבק הישראלי-פלסטיני. בקטעי הארכיון, מתקופתו של ג'ימי קרטר כנשיא ארצות הברית, ניתן למצוא בין היתר מכתבים מהנשיא למקבילו הסובייטי ליאוניד ברז'נייב, וכן תזכירים וטלגרמות בין השגרירויות של המעצמות - בשיאה של המלחמה הקרה.

• לקריאת הקטע המלא שעלה לארכיון - לחצו כאן
  

נראה בהם בבירור היחס העוין של ברית המועצות לישראל, בתקופה שבה לא היו יחסים דיפלומטיים בין מוסקבה לירושלים ובזמן שבו נשיא מצרים אנואר סאדאת פתח ביוזמת השלום שהובילה להסכמי קמפ דיוויד, יוזמה שזכתה לגיבוי אמריקני אל מול חשדנות סובייטית. עוד לפני המהפך ועליית הליכוד ומנחם בגין לשלטון, דנו האמריקנים והרוסים בניסיון להביא את הצדדים במזרח התיכון לוועידת שלום. באחד מאותם מפגשים אפשר היה להבין בקלות מה חושבים הסובייטים על הישראלים.

ג'ימי קרטר (עם השאה האיראני)

תזכיר שיחה. מוסקבה, 29 במרס 1977. 11:00-13:45

נושא: הפחתה משותפת של הנשק; המזרח התיכון

משתתפים: נוכחים אמריקנים – מזכיר המדינה סיירוס ואנס, השגריר מלקולם טון, פול וורנקה, וויליאם היילנד, אדוארד רוני, וויליאם קרימר (מתרגם).

נוכחים רוסים – שר החוץ אנדריי גרומיקו, סגן מליאת השרים סמירנוב, סגן שר החוץ קורניינקו, השגריר דוברינין, קומפלקטוב, סוקולוב, שוקודרב (מתרגם).

"שר החוץ גרומיקו פתח את הישיבה והזכיר כי אתמול הצדדים הציגו את עמדותיהם לגבי הסכם SALT חדש", נכתב בתחילת התזכיר, בנוגע להסכם פירוק הנשק הגרעיני. בהמשך כבר אמר גרומיקו כי "יש עוד כמה דברים שעליהם יש לדון בנוגע לפירוק הנשק, אבל עכשיו אנחנו צריכים לדבר על המזרח התיכון, שהוא הנושא הכי אקוטי. דנו במזרח התיכון עם הנשיא לינדון ג'ונסון, עם הנשיא ריצ'רד ניקסון, עם הנשיא ג'רלד פורד ועכשיו גם קצת עם ממשל קרטר - אבל עדיין אין פתרון לבעיה".

שמעתי שהישראלים מגדלים תפוזים טובים

גרומיקו, שכינויו היה "מיסטר נייט" (ברוסית - "לא") בגלל הווטו שהסובייטים היו מטילים פעם אחר פעם במועצת הביטחון, היה שותף לכל אותם דיונים. הוא שימש כשר החוץ של ברית המועצות במשך כמעט 30 שנה ולא נחשב לאוהד ישראל. במפגש האמריקני-סובייטי הוא אמר כי על ישראל לסגת מכל השטחים שכבשה ב-1967: "הם צריכים לשמוח שזו נקודת המבט שלנו על המצב. אחרי הכול, ישראל בגבולות 67' גדולה בהרבה בהשוואה למדינה היהודית שאישר האו"ם ב-1947".

מיסטר "נייט". שר החוץ גרומיקו. מה שהישראלים שכחו(צילום: gettyimages)

גרומיקו מבקר בציניות את המונח "גבולות בני הגנה"

"לפעמים נראה שנשכחה העובדה שגם מדינה פלסטינית הוקמה אז. העובדה שתל אביב מתנגדת לחזרה לגבולות 67' מראה שהיא איבדה לחלוטין כל קשר למציאות", צוטט גרומיקו באותו מפגש. האמריקנים כתבו כי גרומיקו "חושב שהישראלים סבורים שמכיוון שהיום רובה אפקטיבי יותר מחוק ומשפט, הם צריכים להסתמך עליו".

הוא תקף את הביטוי שבו משתמשים עד היום מנהיגי ישראל: "גבולות בני הגנה? כמה אנשים חכמים עבדו יומם ולילה וחשבו על הביטוי הזה, על הלשון הנקייה הזו? ישראל צריכה להגיד 'תודה' לברית המועצות על המדיניות שלה, אבל בישראל לא יודעים להגיד מילה כזו". בפגישה נוספת באותו יום אמר גרומיקו כי לסובייטים ברורה חשיבות השלום, שכולל גם נורמליזציה. "ברית המועצות אפילו תסחר אז עם ישראל. לפי מה שאני יודע, הישראלים מגדלים תפוזים טובים. אם תהיה נורמליזציה, אולי אפילו נקנה כמה". היחסים הדיפלומטיים בין מוסקבה לירושלים התחדשו רק יותר מעשור לאחר מכן, בעקבות נפילת ברית המועצות.

התבטאות עוינת נוספת של גרומיקו כלפי ישראל נרשמה לאחר תחילת השיחות בין מצרים לישראל. מזכיר המדינה ואנס אמר כי "דיון אמיתי מתנהל בישראל. אנחנו חושבים שצריך לתת לדיונים בישראל להימשך עוד כמה שבועות לפני שנעשה את הצעד הבא". שר החוץ הסובייטי ענה לו: "בישראל אוהבים לדון בדברים, עדיף למשך שנים במקום שבועות".

גרומיקו על איכות התפוזים

הגעתו הדרמטית של סאדאת לארץ ותחילת השיחות שאחריה עמדו במרכז רבים מאותם דיונים אמריקניים-סובייטיים שנחשפים כעת. במפגש בין הנשיא קרטר לשגריר הרוסי דוברינין בנובמבר 1977 טען נשיא ארצות הברית: "לא ידעתי על ביקורו של סאדאת בישראל מבעוד מועד, אבל אני בעד הביקור ודיברתי על כך עם סאדאת ובגין. יועיל מאוד אם ממשלת ברית המועצות תנקוט עמדה חיובית בנוגע לכך".

מסגרת לשלום במזרח התיכון

אבל הסובייטים לא שעו לעצה, וכחלק מהמאבק הבין-גושי ומחששם שקהיר תהפוך מעתה לפרו-אמריקנית, הם התנגדו לשיחות הישירות ודרשו פתרון כולל למזרח התיכון, ובכלל זאת לבעיה הפלסטינית. זה לא עזר להם. בספטמבר 1978 הסתיימו שיחות קמפ דיוויד בהסכם היסטורי, ובמכתב היסטורי.

מכתב מהנשיא ג'ימי קרטר למנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב. 17 בספטמבר 1978

הנשיא ברז'נייב היקר,

אני שמח לבשר לך שהנשיא סאדאת וראש הממשלה בגין חתמו היום על שני מסמכים שנכתבו במהלך מגעים אינטנסיביים שנמשכו 13 ימים, ואשר הובלתי בקמפ דיוויד. מסמך אחד שכותרתו 'מסגרת לשלום במזרח התיכון' מגדיר את העקרונות שעשויים להיות מיושמים במשא ומתן להסכם שלום בין ישראל לכל שכנותיה. כותרתו של המסמך השני - מסגרת להשלמת הסכם שלום בין מצרים לישראל. השגריר שלנו יעביר לך את המסמכים הללו. יחד הם מספקים מסגרת מועילה לפתרון הסכסוך הטרגי והקשה בין ישראל לשכנותיה. אני מאמין שזהו צעד היסטורי שנעשה לקראת שלום במזרח התיכון.

ליאוניד ברז'נייב(צילום: gettyimages)

מכתב מקרטר לברז'נייב

בגין, קרטר וסאדאת בקמפ דיוויד(צילום: יעקב סער, לע"מ)

מכיוון שהנושא הפלסטיני הוא מרכזי כל כך למחלוקת במזרח התיכון, המסמך הראשון מתרכז בפיתוח בסיס מוסכם שיאפשר החלטות מתקדמות בנושא במהלך חמש השנים הבאות... לפלסטינים יש זכות להצטרף לשיחות על הסכם שלום בין ירדן לישראל. השיחות הללו יתבססו על כל התנאים של החלטת מועצת הביטחון 242... לא יהיו התנחלויות חדשות בגדה המערבית ועזה במהלך המשא ומתן למיסוד שלטון עצמי בשטחים אלו...

ברור שלא כל הבעיות של הסכסוך במזרח התיכון יוכלו להיפתר בהסכם קמפ דיוויד זה על מסגרת לשלום. אבל בסבלנות וברצון טוב אני מאמין שההישג הזה יחולל את המומנטום ההכרחי לפתרון צודק ומועיל של הנושאים הנותרים. מפני שנושא המזרח התיכון משמעותי כל כך ליחסים בין שתי המדינות שלנו, אני יודע שאתה שותף לאמונה שלנו ששלום באזור יתרום להפחתת המתיחויות בין המדינות שלנו. אני מקווה מאוד שתוכל להשתמש בהשפעתך במזרח התיכון להבאת להסכם כולל שארצות הברית משתוקקת לו.

מיטב הברכות. שלך, ג'ימי קרטר

שבועיים לאחר מכן נפגשו קרטר וגרומיקו, ובמפגש, שתכניו נחשפים כעת, הביעו הסובייטים התנגדות להסכם הנפרד הישראלי-מצרי בקמפ דיוויד. "אם משהו הושג בקמפ דיוויד זה שישראל השיגה את מה שרצתה מההתחלה, ואילו סאדאת לא קיבל כלום ולמעשה איבד את כל מה שהיה לו", צוטט גרומיקו. "באותו זמן עקפו לגמרי את סוריה, ירדן והפלסטינים, ויצרו אי-סדר אצל הערבים. זו באמת הדרך לשלום ולשקט במזרח התיכון? הסובייטים לא מאמינים בזה, ואף אחד לא יכול לשכנע אותם להסכים לעמדה של ארצות הברית, סאדאת או בגין". הוא הדגיש עם זאת כי "בעולם יודעים שברית המועצות רוצה שלום במזרח התיכון. מעולם לא רצינו לזרוק את ישראל לים".

מאסיר ציון לנשיא ארה"ב

ישראל מוזכרת בתכתובות האמריקניות-סובייטיות גם בהקשר למאבק להענקת אישורי עלייה לאסירי ציון בברית המועצות. בין היתר נחשף מכתב ששלח אסיר ציון ולדימיר סלפק לנשיא קרטר. "אתה ידוע כלוחם למען זכויות אדם", כותב סלפק לנשיא האמריקני ב-1978 וסיפר על עשור של מאבק. "בשם הצדק, בשם האנושיות, בבקשה תעזור למשפחתי להתאחד בישראל". בסופו של דבר עלה סלפק לארץ רק כמעט עשר שנים לאחר מכן, ב-1987.

נושא נוסף שעמד על הפרק באותן שנים היה ההשתפות באולימפיאדת מוסקבה 1980. האמריקנים תהו "מה נעשה אם ישראל ודרום אפריקה יורחקו ברגע האחרון מהמשחקים", וכיצד יובטח שלומם של הספורטאים היהודים, ובסופו של דבר בחרו להחרים את האולימפיאדה, ביחד עם עשרות מדינות נוספות. ישראל, כפי שצוין בטלגרמה שנשלחה ממחלקת המדינה לכל הנציגויות הדיפלומטיות ב-1 במרס 1980, הייתה אחת מהן.