סיכום הסיבוב הראשון: רוחות של שינוי
רביב לימונד ודונטה סמית' היו מעל כולם, הפועל ירושלים מסתכלת על הליגה מלמעלה וסיפור ההצלחה של נס ציונה. מסכמים את הסיבוב הראשון בליגת העל, לשם שינוי כמעט מבלי להזכיר את מכבי תל אביב
ישראלי הסיבוב: רביב לימונד
הבחירה הברורה ביותר של הסיבוב הראשון. הגארד שהגיע להפועל תל אביב אחרי שנתיים בינוניות, בלשון המעטה, באליצור אשקלון והפועל ירושלים, היה צריך את המאמן שיאמין בו, או יותר נכון את השיטה הטובה ביותר עבורו. אצל האדומים הוא מקבל את זה ובגדול. ללימונד יש יד חופשית כמעט בהכול, אך יחד עם זאת הוא מוגבל לשיטה הקבוצתית של המאמן.
איך זה מתבטא בפועל? הוא לוקח כמעט הכי הרבה זריקות ל-2 בליגה עם 10.6 למשחק (מדורג במקום השלישי אחרי דוואן רובינסון ואנדודי איבי), אבל קולע אותן באחוזים מצוינים לגארד (51.3 אחוז), שלא נדבר על הקליעות מחוץ לקשת בהן הוא מוביל את ליגת ווינר עם 56.7 אחוז. אבל מה שבאמת הכי מרשים אצלו עד כה הוא העובדה שבאף מחזור ליגה לא ירד לימונד מ-15 נק'.
לימונד גם מציג שילוב נהדר עם קרלון בראון, ונראה כאילו השניים, שאחראים העיקריים לכך שהאדומים במקום השלישי המפתיע, משחקים 15 שנים יחד. שימו לב למספרים של לימונד עד כה: 18.3 נקודות, 4.3 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים ו-18.9 במדד. וחשוב מכך, הישראלי בן ה-29 לא נראה כל כך שמח מאז ימי הנוער באליצור נתניה ותיכון לייבוביץ' המקומי.
זר הסיבוב: דונטה סמית'
גם כאן הבחירה הייתה ידועה מראש. אז מה עושה את סמית' לכל כך טוב? מאמנו דני פרנקו הגדיר זאת לא מזמן בצורה הטובה ביותר: "דונטה אוהב יותר למסור מאשר לקלוע", וזה כידוע מצרך די נדיר אצל אמריקאים שמגיעים לארץ במטרה לשפר ממוצעים על מנת לקבל חוזה טוב יותר בעונה הבאה.
במשחקים האחרונים נאלץ האמריקאי להוביל כמעט לבדו את הקו האחורי של החיפאים בעקבות פציעתו של מורן רוט. שימו לב לשורה הסטטיסטית שלו מההפסד אתמול (ו') להפועל ירושלים - 24 נק', 7 רב',
5 אס' וסחיטת 11 עבירות. וזה עוד במשחק "בינוני" שלו מבחינת יכולת.
לסמית', שממש לא רצה לחזור לחיפה השנה מאחר שהחזיק בהצעות גבוהות הרבה יותר מדרום אמריקה וסין, אך היה כבול בחוזה לשנתיים עליו חתם בקיץ שעבר, לקח קצת זמן להתחבר לפרנקו ולקבוצתו מחדש. סאגת הטוויטר שלו נגד חיפה בעקבות שחרור חברו שרווד בראון עשתה לו רק טוב, ודרך הטיפול הרכה של הנהלת הקבוצה במקרה, כנראה שגרמו לו להיות עוד יותר מחויב למערכת.
לא פלא שהירוקים מדורגים במקום השני בליגה ועברו לסיבוב הבא גם ביורוקאפ. מספריו בסיבוב הראשון עומדים על 16.7 נק', 7.8 רב', 6 אס', 2.4 חט' ו-25.6 במדד.
מאמן הסיבוב: נדב זילברשטיין או ארז אדלשטיין
אז נכון שהפתעת הסיבוב עד כה היא העולה החדשה מהמושבה, עירוני נס ציונה, והקרדיט כל כולו מגיע לנדב זילברשטיין, שידע לעשות בחוכמה ויחד עם המנהל המקצועי, עופר ברקוביץ', ללכת על בטוח ולא לחפש הרפתקאות. החתמתו של מאיר טפירו הבטיחה לנס ציונה שקט ומרחק בטוח מקרבות ההישרדות בליגה, ולעולה חדשה, שרק רוצה לתקוע יתד, הדבר מהווה מפתח משמעותי להמשך.
זילברשטיין, למי שלא מכיר, עבר את כל שדרת האימון בכדורסל הישראלי. הוא התחיל במגרשי האספלט בליגות הקט סל הנידחות ועלה למעלה צעד אחרי צעד עד לבמה המרכזית. התלכיד בנס ציונה הוא מהאתלטים ומהמלהיבים בליגה ולא סתם. באולם המושבה לא התלהבו מהניצחונות בתחילת העונה והחתימו את דיימון סימפסון בידיעה שבהמשך הולך להיות להם קשה מאוד. בהחלט יהיה מסקרן לראות האם נס ציונה תצליח לשחזר את הצלחתה גם בסיבוב השני בדרך לפלייאוף, ואולי אף מעבר לכך.
מצד שני ניצב לו ארז אדלשטיין. הכריש האדום, שכבר חווה כמעט הכול בביצה המקומית, בניגוד לזילברשטיין, נאלץ בקיץ להרכיב סגל טלאי על טלאי. בר טימור החליט לעזוב את הדר יוסף לטובת חוזה מדושן באלבה ברלין, הזרים שהצטיינו הלכו לקבוצות גדולות יותר באירופה, והמאמן הוותיק נאלץ לחפש מחליפים ראויים.
למי שעדיין לא יודע, קרלון בראון הגיע לישראל כשחקן שאמור לעלות מהספסל של האדומים ולתת אנרגיות. לאדלשטיין לקח בדיוק אימון וחצי כדי להבין איזה תכשיט יש לו ביד והפקיד את הקבוצה בידיו של הרכז הצעיר, יחד עם רביב לימונד כמובן.
בניגוד למאמנים אחרים שהיו בוכים על המצב הכלכלי הקשה של קבוצתו (לאדומים יש עדיין חובות גדולים מהעונות האחרונות, והם מחזיקים באחד מתקציבי הליגה הנמוכים ביותר), אדלשטיין פשוט עבד באימונים עם הקבוצה שלו והפך אותה למכונה משומנת שגם בהפסדים נראית לא פחות טוב מהיריבה, אם לא יותר.
תגלית הסיבוב: בני הרצליה למרות הכול
אחרי מספר עונות בהן היה צריך לחפש מתחת לציציות בכדי למצוא צעיר מצטיין, העונה היו לנו לא מעט כאלה. החוק הרוסי, לו התנגדו המאמנים והיו"רים, התגלה כמרענן הרשמי של 2013/14 ובעקבותיו הגיע גל חדש וצעיר של כדורסלנים.
למרות סיבוב ראשון בינוני, אותו יעדיף לשכוח, אפי בירנבוים קידם שני צעירים שיעזרו לו מאוד בהמשך העונה. הראשון הוא עוז בלייזר. הפורוורד שגדל בגלבוע ושיחק בשנים האחרונות בליגה השנייה, נכנס לליגת העל מהדלת הראשית אחרי שנבחר לאחד ממצטייני 2012/13. חוכמת המשחק, היעילות ובעיקר היכולת לקחת את הצ'אנסים שבירנבוים נתן לו סידרו לו מקום של קבע ברוטציה של בני הרצליה. סה"כ משחק בלייזר העונה 17.5 דק' בהן הוא קולע 8.4 נק' ב-55.6 אחוז וכן קוטף 3.7 רב'.
עוד שחקן שמקבל קרדיט לא מועט במחזורים האחרונים הוא אבירם זליקוביץ'. לגארד שהגיע מעירוני נהריה לקח קצת זמן לזכות באמונו המלא של בירנבוים, אך בחמשת המחזורים האחרונים הוא זוכה להיות על המגרש 23.8 דק', קולע לא פחות מ-14.2 נק' וסוחט יותר מארבע עבירות שמאפשרות לו לעמוד על קו העונשין כמעט שש פעמים בכל משחק.
גם בהפועל ירושלים מאפשרים לצעירים לקבל דקות משחק ואם זה משתלב בניצחונות ובהשגת המקום הראשון בליגה אחרי סיבוב אחד, מה טוב. אדם אריאל "נהנה" בתחילת העונה מהפתיחה לא טובה של יותם הלפרין, וקלע במחזור הראשון נגד אשדוד 14 נק' (3/3 מחוץ לקשת). מאז הוא נמצא קצת בירידה, אך זה בה בעקבות הקאמבק של הלפרין המשחק על המשבצת של הישראלי בן ה-19.
גם חברו, רפי מנקו זוכה לצ'אנסים מבראד גרינברג ומחזיר עם 3.1 נק' ב-8.8 דק'. מה שבטוח זה שלירושלמים יש שני שחקנים מקומיים טובים לעתיד, וזה משהו שלא היה להם כבר שנים רבות.
משחק הסיבוב: מנס ציונה לנוקיה
כשחושבים מיד על משחק הסיבוב מריצים בראש את הניצחון הענק של נס ציונה בחוץ על אשדוד לאחר הארכה 101:103 משלשה גדולה של מאיר טפירו על הבאזר. אבל אסור לשכוח את המשחק הגדול של הכתומים נגד מכבי ת"א במחזור השלישי. כולם היו בטוחים שהצהובים יבואו לטיול קל בבית המושבה הסימפטי, אך למאיר טפירו וחבריו היו תוכניות אחרות.
סגנית האלופה אומנם נתנה פייט יפה למקומיים, ואף הוליכה לאורך השלבים הסופיים, אך לפרסטון נואלס היו מחשבות אחרות. הקלעי האמריקאי של זילברשטיין קבר שלשה מדהימה שניות לסיום וסידר לקבוצתו ניצחון יוקרתי, כזה שייזכר לעד אצל יו"ר המועדון, יניב מזרחי (אין שום קשר לשמעון...).
עוד שני משחקים ששווים התייחסות הם כמובן הדרבי התל אביבי בהדר יוסף והסופר קלאסיקו בין הפועל ירושלים למכבי ת"א. גם האוהדים הכי נאמנים של הפועל ת"א חשבו לפני המפגש מול מכבי שהפסד בתוצאה סבירה יהווה הישג עבורם, אך לא כך התרחשו הדברים על הפרקט באולם צר המידות. השחקנים של אדלשטיין לקחו את העניינים לידיים כבר במחצית הראשונה, היממו את היריבה העירונית והגבילו אותה ל-26 נק' בלבד במחצית הראשונה. בחצי השני כשהצהובים ניסו לשוב לתמונה לימונד (16 נק') ובראון (20 נק') היו שם כדי להבטיח ניצחון מרשים לאדומים 66:78.
המפגש בין הפועל ירושלים למכבי ת"א מבטיח המון בכל עונה. הירושלמים, גם אם לא יודו בכך, בונים בכל קיץ סגל כשהמטרה הראשונה שלו היא לתת פייט לקבוצה מנוקיה. גם העונה הדברים היו דומים והאדומים "גנבו" לצהובים שני סמלים (יותם הלפרין וליאור אליהו) שנשכחו בצד.
התפאורה במלחה הייתה מושלמת, ולחשוב מה יהיה בעונה הבאה כאשר 11,000 אוהדים ימלאו את האולם החדש בבירה. אליהו, שהגיע שבועיים קודם לכן לירושלים, עוד לא היה בשיא כושרו, אבל את הרצון לנקום באקסית על מה שעוללה לו בקיץ היה ניתן לראות בעיניו עוד בחימום.
סיפור המשחק האמיתי היה יותם הלפרין. הגארד שהתחנך ביד אליהו לא הראה סנטימנטים למקום בו גדל, קבר 19 נק', כולל שלשת ניצחון שעוד ידברו עליה שנים רבות מ"אסיסט" שקיבל מהשופט גילי עובד. הוא היה זה שהביא לאורי אלון את הניצחון שאחריו היה נראה כאילו הירושלמים זכו באליפות, כולל הבעלים שהורם על הכתפיים.
לפנייה לכתב/ת 
