שחררו אותנו / טור
כאילו לא חסרות לנו דרמות, צעקות וכותרות מיותרות – עכשיו גם לימור לבנת, מירי רגב ואחמד טיבי תופסים טרמפ על העגלה המקרטעת שלנו. וגם: רן בן שמעון לא צריך להתפטר, משה דמאיו מוריד את בני יהודה ליגה וצוות השיפוט בבלומפילד הקדים את זמנו. שרון דוידוביץ' סופר מ-1 עד 5. סיכום השבת
ציון 1 – הפועל ת"א – המבוכה והשאלה
מאז גיא לוזון בעונת 2007/08, לא הייתה הפועל ת"א במצב כה מביך. 16 נקודות מפרידות בינה לבין הראשונה, מכבי ת"א. 14 נקודות בלבד מפרידות בינה לבין האחרונה, בני יהודה.
עוד ב-ynet ספורט:
- איגוד השופטים מקדש את התחמנות / עמיר פלג
- שיא אסיסטים חדש לעומרי כספי
- בהנהלת הפועל מצפים מבן שמעון להתפטר
- פנדל של עכו בוטל לאחר צפייה בהילוך חוזר
התבוסה 4:0 לבני סכנין, היא בדיוק החומר ממנו עשויות התפטרויות גרנדיוזיות. הפסד משפיל וחותך, ששולל מהיסוד כל טענה תלושה שעלתה בדרבי, כאילו הייתה זו תחילתה של הפועל ת"א חדשה.
רן בן שמעון הוא האשם. הוא מצא והרכיב את אחת מחוליות ההגנה החלשות שנראו באדום. הוא בנה סגל כושל בתקציב גדול בהרבה יותר מבני סכנין, למשל. הוא האחראי לכישלון. והוא צריך להישאר.
כי פיטורים בעונה שעברה בהפועל ת"א הוכיחו שזה לא באמת עוזר. כי באופן סטטיסטי, פיטורים לא יעילים. כי מצפה לקבוצה כעת חלון ההעברות בינואר. כי השחקנים המובילים – איתי שכטר, גילי ורמוט, עומר דמארי וכו' – עדיין לא איתו, כך לפחות זה נראה. כי ספק אם יש כרגע מאמן אחר שיכול להצליח עם הסגל הקיים.
כי קודם כל, לפני שהיא מחפשת קוסם, צריכה הפועל ת"א לתקן את עצמה. להפסיק להיות מועדון שמתעסק שבוע שלם בחגיגות אלימות בדרבי, כן או לא, באובססיביות בכיינית. לשאול את עצמה כיצד רצף הכישלונות בשחקנים הזרים נמשך כבר כמעט שנתיים. האם הכיוון שבחרה הוא הנכון. עד שתענה לעצמה על השאלות, רן בן שמעון צריך להישאר כמאמן.
ציון 2 – למה לי פוליטיקה עכשיו
אזהרה: הטקסט הבא אינו טקסט פוליטי ואינו מתיימר להביע דעה פוליטית. הוא גם לא רוצה להיות כזה. הוא אפילו לא תכנן להיות. למעשה, נמאס לו מכל הטקסטים הפוליטיים האחרים שנדחפו לכדורגל.
אוהדי בני סכנין מניפים במשך שנים דגלי פלסטין ביציעים. כך גם היה ב-0:0 המשעמם באמצע השבוע מול בית"ר ירושלים. כולם ראו את המשחק בזמן אמת, הבחינו בדגלים ולא עשו רעש. כי מה חדש בעצם? אותן תמונות שחוזרות על עצמן שבוע אחר שבוע.
או אז התעוררה לה שרת הספורט, לימור לבנת, ותפסה לעצמה טרמפ פוליטי על הכביש המהיר, כשפרסמה פוסט חריף. מהר הפך הטרמפ למונית שירות דלוחה, מלאה בנוסעים צבועים, שאוספת עוד ועוד טרמפיסטים מנדנדים. מירי רגב מימין, אחמד טיבי שמאל, כלי תקשורת שמחממים את האווירה באמצע, ויאללה – בלאגן!
הנה עולים הדיונים מה יותר גרוע - "דגל אש"ף" או קריעת ספרי קוראן. האם דגל פלסטין אסור ביציעים אבל דגל שבדיה, מדינה שבה התרחשו מספר אירועים אנטישמיים, שמונף על ידי אוהדי מכבי ת"א, מותר?. כולם מתעסקים בזוטות, במקום לשים לב לשלט האלים של אוהדי הפועל ת"א ("מי שחותם על שחרור שחקנים, דמו בראשו"), כי הרי זה לא כזה סקסי (מעניין דרך אגב מה יותר גרוע, יריות באוויר מכדורגלן או איום מפורש מהיציעים).
אז בוקר טוב לך גברת רגב, שחררי אותנו. את הצעקות הבהמיות באולפני הספורט, תשאירי לצעקנים הרגילים שלנו. תחזרי לעשות בושות בכנסת, לנו יש את הבושות שלנו. ח"כ טיבי, חלאס עם ההצהרות האלימות והפופוליסטיות שלך. תפסיק להיות דרמטי ופומפוזי, כולה כדורגל. השרה לבנת – אין לך איזה אבי לוזון לטפל בו?
כולכם, וגם לכל השאר שיבואו אחריכם – עזבו אותנו, באמת. יש לנו מספיק כאבי ראש עם שופטים הזויים, יושבי ראש גונבי דעת, מאמנים נכשלים וממש קצת כדורגל. אז תשאירו אותו לנו.
ציון 3 – מיומנו של מאוזן – משה דמאיו ובני יהודה
הקבוצה המאוזנת של משה דמאיו שומרת על איזון. בני יהודה שוב מפסידה (1:0 לאשדוד), שוב גול בדקה דרמטית, שוב לוזריות, שוב גניבת דעת עם טענות לשיפוט על נגיעת יד ברחבה של יאיא פטי (גשו לתקציר, עצרו על 1:34, הגדילו את התמונה - לא הייתה נגיעת יד).
למנכ"ל המאוזן לא ממש בוער לחפש מאמן חדש. גם לא 23 ימים אחרי שדרור קשטן התפטר ועל אף שהסכים לוותר על חוזהו ועל משכורתו למאמן שיבוא. אבל הוא לא בא. בינתיים על הקווים עומד אדם ללא ניסיון, אחד שלא רוצה להיות מאמן ראשי, יעקב אסייג, וחצי שעה לפני המשחק צריך להתעסק עם השוער, מתוקף היותו מאמן שוערים.
אבל החברים של דמאיו מגנים עליו. העיקר שהתקציב מאוזן. כך אפשר יהיה לממן בעונה הבאה אוטובוסים לכפר קאסם ואשקלון. שם כבר באמת הכרטיסים יהיו זולים.
ציון 4 – הקדים את זמנו – זיו אדלר ודניאל בר נתן
נתחיל בעובדות ובהשלכות: דניאל בר נתן טעה בענק בכך ששרק לפנדל וביטל אותו ב-0:5 של מכבי ת"א על הפועל עכו, לאחר שהתברר כי השופט הרביעי הביט בצילומי הטלוויזיה.
בר נתן אשם ועליו להיענש על כך, אם כי אולי הייתה כאן הטעייה מצד זיו אדלר, דרך הקוון ניסן דוידי. דבר שוודאי יתברר ביממה הקרובה, תחת חקירה מאומצת של כוחות הבילוש של איגוד השופטים. כל השלושה השתמשו בצילומי הטלוויזיה, בניגוד לחוקה האומרת כי אסור. כעת עליהם להיענש. זו הייתה פארסה מעליבה.
עכשיו עצרו שנייה את העצבים ותחשבו: השופט הרביעי, זיו אדלר, יספוג את העונש שלו. אבל בעוד כמה שנים, והן לא רחוקות, כשהמצלמות יהפכו לחלק בלתי נפרד , נסתכל אחורה ונצחק. איך אדלר המסכן חטף עונש, בסיטואציה שהפכה לכה נפוצה. עבר על החוקה, אבל הקדים את זמנו. ויאכל אותה. ממש נלסון מנדלה של השיפוט הישראלי (וסלחו לנו על ההשוואה המוגזמת. פשוט ברוח התקופה...)
ציון 5 – מוחמד "רוזנטל" גאדיר
העונה הנוכחית מלאה בכמה קאמבקים מרגשים. אליניב ברדה לכדורגל הישראלי, מאור בוזגלו לחיק הדשא וגם תמיר כהן בהפועל רעננה. ועכשיו מגיע גם הקאמבק של מוחמד גאדיר. השחקן שנמחק במכבי חיפה ושוחרר מהקבוצה על ידי ראובן עטר, מוצא חיים חדשים אצל מרקו בלבול.
שער שלישי רצוף בשלושה משחקים, מהירות מסחררת שנותרה כשהייתה ושער דהירה נפלא, א-לה רוני רוזנטל מול אזרבייג'ן (הערת המערכת: לאזרבייג'ן הייתה אז הגנה בשער המפורסם. להפועל ת"א לא).
לפנייה לכתב/ת 
