דידי מנוסי הובא למנוחות: "היית בכל העולם, ורצית לחזור למקום בו גדלת"
בבית העלמין בקיבוץ גבע נטמן הסאטיריקן דידי מנוסי, שהלך לעולמו ביום שישי האחרון בגיל 85. חברי הגבעטרון ביצעו את השירים שכתב, ובנו ניר נפרד: "תודה על שנים של אבהות מסורה ומגוננת"
הסאטיריקן והתמלילן דידי מנוסי הובא למנוחות היום (א') אחר הצהריים בקיבץ גבע בעמק יזרעאל, שם נולד וגדל. רעייתו, ילדיו ונכדיו, לצד בני משפחה, חברים וחברי המשק, הגיעו לבית העלמין שבפאתי הקיבוץ ללוות את מנוסי, שנפטר ביום שישי האחרון בגיל 85 אחרי שסבל במשך שנים ממחלת הפרקינסון. הוא נטמן בבית העלמין הקטן בקיבוץ סמוך לאחיו ואחותו, ולא רחוק מרינה פירסטנברג - מי שכונתה "האמא של הגבעטרון", הלהקה שעבורה כתב בין היתר את השיר הידוע "בת שישים".
"למרות שאתה טיילן, ונוסע, והיית בכל מקום בעולם, בימים האחרונים רצית לחזור לכאן, למקום שבו גדלת, כי אתה נטוע בארץ ישראל", נפרד ממנו בנו ניר מנוסי, "בשנים האחרונות בקעו ממנו עדינות ורגישות, שאולי באו לידי ביטוי בשירים שלו". בהמשך ביצעו חברי הגבעטרון את שיריו "מי שחלם" ו"במדרון היורד מגבע".
"למרות כל השנים שבהן לא היה פה, הוא ביקש להיטמן בעמק, נוף ילדותו", סיפרה שרה'לה שרון, שהגיעה ללוות אותו בדרכו האחרונה. עוד הוסיפה כי "היה לו חוש הומור מדהים, ולמרות כל הפרסום שלו נשאר אדם צנוע".
בת המשק ורד אבן צור, שלמדה שנה מעליו, סיפרה כי חברי המשק עקבו בהנלך השנים אחר סיפוריו, נסיעותיו ומעלליו: "תמיד כשהיה בא לקיבוץ, היה מתאסף סביבו מעגל - והוא היה מספר את כל הבדיחות. אני רק לא יודעת איך הוא זכר את כולן", אמרה. עוד הוסיפה בחיוך כי "הוא נהג להביא אז תמונות שערורייתיות מאפריקה של נשים חשופות חזה - אז זה היה משהו מסעיר".
"היית אשף של מילים"
מוקדם יותר, בשעות הצהריים, הוצב ארונו של מנוסי בבית סוקולוב בתל אביב - שם נפרדו ממנו קולגות, חברים ובני משפחה. "אני חושב שהוא זכה ממש למוות של צדיק - גם בבית, גם במיטה וגם בשינה. אני לא חושב שמישהו יכול לקוות לפטירה יותר טובה", סיפר ל-ynet בנו ניר. עוד הוסיף כי אביו לא נבהל מהחלטתו לחזור בתשובה: "פחדתי ממה שיגידו, והוא אמר לי 'מה זה מפחד מה יגידו? תעשה מה שאתה רוצה'. מאז נהיינו חברים הרבה יותר טובים".
"הוא היה מדור הנפילים, אני מרגיש רע שלא ידעתי שהוא כל כל חולה ולא באתי לבקר איתו", סיפר יוצר הקומיקס אורי פינק. הוא סיפר כי הכיר את מנוסי ואשתו צילה כיוצר צעיר: "היו חברים באיגוד הקריקטוריסטים, תמיד ליוו, תמיד פירגנו. הוא היה טיפוס, כבר אין היום כאלה חבר'ה, אנשים שבאים ועושים שמח. הוא רק היה נכנס לחדר והכל היה משתדרג בכמה דרגות של שמחה".
"הוא השאיר אחריו מפעל חיים של סאטירה, משחק עם הלשון העברית, הומור, כתיבה ושירה כמובן - ישנו הביטחון שמשהו ממנו נשאר חי", הוסיף יוצר הקומיקס מישל קישקה. "לפני שהמחלה תקפה אותו, הוא נראה כמו אדם שאין לו תלונות על החיים. בגוגל יש רק צילומים של אדם מרוצה. מרוצה מהחיים, מרוצה מעצמו. אני חושב שהוא תפס את החבל משני הקצוות וחי חיים מאוד אינטנסיביים. הוא נסע, חגג, כתב, נהנה. היו לו חיים מאוד מלאים".
במהלך הטקס שנערך במקום נשא דברים ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, שאמר: "אני הכרתי אותו מהכנסים השנתיים של זקני כסית, בהם נהג דידי להשמיע חמשירים מושחזים - בהם גם אני
שופדתי לא פעם. נדמה שלא היתה בארץ במה שדידי לא הופיע עליה. אדם מוכשר כשד, שהתאמץ לשדר רושם לא רציני".
גם בנו ניר דיבר שם מול עשרות האנשים שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. "תודה על שנים של אבהות מסורה ומגוננת", אמר. "תודה רבה על שנתת לי כל כך הרבה. היית אשף של מילים, הלוואי ותהיה לי אפילו טיפת רגישות אליהן כמו שהיתה לך".
(בהכנת הכתבה השתתף עמי פרידמן)
לפנייה לכתב/ת 
