אכיל זה לא: אוכל של בית חולים

את השבוע הזה, חברים, ניתן לחלק שניים. חלק א' לא היה מזהיר, בלשון המעטה - הייתי מאושפז ברובו בבית החולים. אך הסירו דאגה מליבכם - הכל הסתיים בצורה טובה ואפילו רזיתי כמה גרמים - 5 קילוגרמים ליתר דיוק.

עוד מתכונים בערוץ האוכל:

• שומר נא עלינו: 2 מתכונים עם שומר
• שחורות ונאוות: 2 מתכונים עם עדשים
• לוסיה וחברים: 5 מאפים שבדיים
  

איני יכול להעביר ביקורת על איכות הטיפול הרפואי של בית החולים (על אף שיש לי כמה חברים רופאים שקוראים לי "קולגה"), רק לציין לטובה את הצוות האדיב שבאמת עובד מסביב לשעון.

מה כן יכול אני לעשות? לדבר איתכם על האוכל, אותו אוכל של בית חולים הידוע לשמצה. המונח "אוכל של בית חולים" הפך מזמן למטבע לשון שמסמל אוכל תפל וחסר טעם. למען ההגינות ולפני הכל, יש להגיד שבמי שמכין אותו, שפים מוסדיים שעובדים במטבחי בתי חולים - אין מה לקנא. כמויות האוכל שהם מכינים אסטרונומיות, המגבלות רבות והתקציב נמוך. יש לי כבוד רב לעבודתם והיא כאמור לא קלה.אבל מכיוון שטעמתי אותו, יש לי הערות.

נתחיל מהסוף: אכיל זה לא. לא בגלל חומרי גלם (נלקח בחשבון) ולא בגלל מגבלות בריאות, אלא בראש ובראשונה בגלל חוסר תשומת לב ורצון. פירה כל כך מימי ודלוח שמקורו, ככל הנראה, באבקה הוגש לצד עוף עם שאריות של נוצות שעוד בלטו ממנו אחרי הצלייה, מהסוג שרק בעלי לב חזק יתקרבו אליו. מיני מאפים חסרי טעם מתועשים ומצופים בפרורי לחם מטוגנים בשמן עמוק שעדיין נוטף מהם הגיעו לצד קישואים שאמורים להיות מאודים, רק שהם ספוגים בשמן מטיגון עמוק.  

אמורים היו להיות מאודים. קישואים(צילום: ירון ברנר)

חשוב לי להדגיש: אף אחד לא מצפה בבואו לבית החולים למנות של מסעדת שף. מאידך, אתה גם לא מצפה לקבל אוכל לא אכיל. האם מדובר רק בחיכי המועדן? לא ממש. טעמתי שתי ארוחות שונות לפני שהתחילה להגיע אספקת אוכל מהבית ולדעתי על כל שאכלתי, שיקללתי גם את דעתם של חלק מהמאושפזים סביבי, ללא הבדל גיל דת, גזע ומין וגם את דעתם של הצוות.

אוכל סביר עושה מצב רוח והחלמה תלויה גם בזה. וחברים - ישנם רבים, לא חשוב מאיזו סיבה, שנאלצים לאכול את האוכל המוגש בבתי החולים. לא בכדי אפילו קומת המזון המהיר בקניון שליד בית החולים "איכילוב" משגשגת. אני עצמי שרדתי בזכות "ליליות בייקרי" הסמוכה, שאגב הכל שם היה מעולה.

מבית החולים לישיבת ההנהלה

עד כאן לחדשות מבית החולים. בצאתי מבית החולים ואחרי שהחלמתי, ד.השמן, שמכיר ובצדק רק דרך אחת לחגוג, מיד העביר הודעה דחופה בקבוצת החירום של רשת הוואטסאפ בזו הלשון: "חברים (הוא ידוע בנאומיו מלאי הפאתוס)! אני קורא לישיבת חרום של 'מועצת המנהלים' לדון בדבר בריאותו של חברינו רפי!". בקיצור וכפי שהבנתם - הלכנו לאכול.

(צילום: תום להט)

5 היינו, כולם גברים, ובמסעדת "האדסון" ישבנו. היה טוב ואפילו טוב מאוד. "משהו לשתות?", שאלה מלצרית מקצוענית בשם שקד. "אני לא יודע אם מותר לי אלכוהול", עניתי מגמגם משהו והזמנתי, ליתר בטחון, שליש של בירה "סטלה".

על השולחן עלתה מנת פטריות ותרד ברוטב שמנת מעולה. מנה של שקדי עגל בתיבול מתקתק אסיאתי היתה פחות טובה - השקדים לא היו פריכים מספיק וסבלו ממליחות יתר. מנה בשם "חלונות של סינטה" צרובה מבחוץ וחתוכה לריבועים מדממים מבפנים באותו רוטב שמנת הפיטריות היתה מעולה אף היא. לעיקרית הגיעו נתחי פילה לאלו ה-"צמחוניים" יותר. השאר הלכו על סינטה מעולה ואנטרקוט טוב.

אני עצמי הזמנתי טומאהוק, אנטרקוט מנוקה כמעט לגמרי מהסחוסים שסובבים ונח בתוך צלע ארוכה בצורת ידית גרזן שמקנה לו את שמו. מעולה! גם הבשר וגם הצליה היו למופת. מעט מלח גס, תפוח אדמה אפוי בנייר כסף - פשוט אבל עדיין עובד - סלט חריף של עגבניות וכוסברה ובאמת שלא צריך יותר.

לקינוח הלכנו על קינוח נמסיס שוקולד עם קרם טופי. השילוב של שוקולד עם מעט מלח (!) מזכיר פאדג' במיטבו. קפה ועוד מועצת מנהלים הסתיימה בהצלחה.

פאי רועים עם כבדי עוף ובשר טחון

הפעם משהו שהוא בהחלט חורפי. אגב, אפשר לפזר מעל טבעות בצל בעובי בינוני שישחימו בזמן האפייה של פאי ויוגשו לצדו.

המרכיבים ל-6 מנות:

7 תפוחי אדמה גדולים, מבושלים כמו לפירה, מסוננים היטב, קלופים ומעוכים

2 ביצים

2 בצלים גדולים, קלופים וקצוצים דק

600 גרם בשר טחון גס

300 גרם כבד עוף מנוקה ומחולק לאונות
2 כפות קמח

3 כפות פרורי לחם

פלפל שחור ומלח

1/4 כפית אגוז מוסקט טחון

1/4 כפית פלפל אנגלי טחון

100 גרם שומן אוז לטיגון או 1/3 כוס שמן זית

אופן ההכנה:

1. בקערה מערבבים תפוחי האדמה המעוכים, הקמח, הביצים והתבלינים היטב.
2. משמנים תבנית ומפזרים עליה מחצית מכמות פירורי הלחם. מסדרים מעל מחצית מכמות הפירה (במידה והוא דליל ניתן להוסיף עוד כף קמח).
3. מחממים במחבת את שומן האווז ומטגנים את הבצל עד להזהבה. מוסיפים את הבשר ואחרי כדקה את הכבד. מערבבים מספר דקות עד שהבשר ישנה את ציבעו ומתבלים במלח, פלפל ומעט אגוז מוסקט. מצננים מעט בטמפרטורת החדר. מסננים מעט מהשומן שנשאר במחבת (אך לא נזרוק את השומן, לא ולא! אגב, אם לא נשאר - אז לא נורא). מפזרים את התערובת על שכבת הפירה שבתבנית.
4. מוסיפים את מחצית הפירה השנייה, משטחים ומטפטפים מעל את השומן שנשאר במחבת. מפזרים את שארית פרורי הלחם מעל ואופים בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות במשך 50 דקות. מגישים לצד מלפפון חמוץ.
   

(צילום: shutterstock)