אדם בהופעה: נוסע רחוק, נשאר קרוב
המופע לציון 25 שנה לאלבום "סוד" של אדם היה מסע נוסטלגי מטורף למעריציו בני ה-30+. הביצועים המקוריים העוצמתיים, הקבלה של אדם את עצמו ואת השנים שעברו, והאורחים המפתיעים הפכו את הערב לבלתי נשכח
"איזה חתיך אתה!", צעקה מעריצה של אדם מהקהל בתחילת המופע. "תודה ציפי", הוא ענה.
לרגע היה נדמה כאילו אנחנו לא נמצאים במועדון הזאפה בהרצליה בסוף 2013, אלא בעיר הנוער של סוף שנות ה-80. זו בדיוק התחושה שאדם רצה שתיווצר שם, במופע המיוחד לציון 25 שנה לאלבום הראשון שלו, "סוד".
אבל לא רק צעקות מהקהל החזירו אותנו במנהרת הזמן. גם בנדנה שמופיעה על הבמה במערכה הראשונה, כך מתברר, תיענד על ידו של אדם בהמשכו, בין "אין מוצא" לבין "סוד" ו"מצטער".
בתחילה היה נדמה שמשהו קצת קפוץ. אולי היתה זו כמות האנשים האדירה שהגיע לחלוק כבוד לאמן הענק הזה, אולי אפילו ההלם שזה אכן קורה אחרי כל כך הרבה שנים. אבל תוך שיר או שניים, קולו של אדם חזר אליו וכשהוא ביצע את "הכרזת מלחמה", האש ניצתה בקהל.
המעריצות האקספרסיביות וגם המעריצים היותר והפחות מוחצנים רקדו ושרו מלוא גרונם, ושוב, אותו מסך קסום טשטש את הגבולות בין ההווה לעבר, בין הצעיפים והמעילים של דצמבר לחותלות וחולצות הבטן הזוהרות של האייטיז.
כמו אמן שמכבד את עצמו, את הבמה ואת הקהל בסוג זה של אירוע, אדם אירח במופע את מיקה קרני שביצעה יחד איתו, בשירה ובכינור, ביצוע מרגש עד דמעות ל"שקיעה אחת". אני לא יודע אם הוא השתעשע במחשבה או שיש דברים בגו, אך הוא ציין את האפשרות שהשיר המחודש ייצא כסינגל, ואפשר רק לקוות שכך יהיה.
אין מנוס גם מלציין את הביצוע קורע הלב שלה ל"מגדלור" של עצמה מיד לאחר מכן. מושלם, לא פחות. בהמשך גם התארח רון רוזנפלד מ"פורטרט", שברוח הנוסטלגיה הקפיץ את הקהל עם ביצוע מצוין ל"הכל מבינה".
מצער היה, עם זאת, לראות על הבמה ענבל כלשהי, פליטת "הכוכב הבא", שחירבה במו קולה וגיטרתה את "סוד" - שיר הנושא של האלבום שלשמו התכנסנו. אגב, לימים ביצעה את השיר רוני דואני בגרסה מוצלחת למדי, וחבל שלא היא זו שזכתה לכבוד הגדול הזה, לשיר עם אדם.
ואולי בכל זאת למדנו משהו מאותה פליטת ריאליטי. היתה זו דוגמה קלאסית למרווח שבין עומק הכישרון של אדם, עומק שאולי לא זכה להכרה בתחילת דרכו, לבין ההשטחה המטופשת וחוסר היכולת לייצר כוכבים שכאלה בימינו. אם מישהו חיפש תשובה לשאלה "איך עדיין לא קם אדם נוסף בישראל", הנה היא לפנינו בדמות מסך טלוויזיוני שעולה, או יורד, או למי אכפת. לשמחתנו, כנראה שגם אדם הבין את גודל הטרגדיה, ולקראת סוף המופע נתן ביצוע נוסף, ומושלם, ולבדו, ל"סוד".
סלולרי במקום בנדנה
כבר אמרנו שבנדנה שמונפת בפתיחת המופע עוד תשוב, וזה קרה ב"אין מוצא", על יד שמאל של אדם. אבל המעריצים בקהל לא אחזו בנדנות, אלא טלפונים סלולריים. עוד סימן לדור שעבר מאז, מעיר הנוער ההיא. עשרות טלפונים הונפו באוויר בשיאי השירים הגדולים, רוצים להנציח את הרגע.
"אין מוצא", צעק אדם על הבמה בקולו הצרוד והאהוב, אבל גם אין ברירה אלא להבין שהעולם התקדם והשתנה, וכמה משמח לראות אמן חכם שכזה, שלא רק מתרפק על העבר אלא גם משלים איתו, מתקדם הלאה, ואפילו במופע נוסטלגי יודע לשלב היטב שיר חדש כמו "הדברים הכי פשוטים" המעולה.
אדם נסע רחוק משנות השמונים, אבל לא שכח. "נתראה עוד 25 שנה", הוא צחק בסופו של המופע, שיהיה בלתי נשכח למי שנכח בו. לנו נותר רק לקוות שנראה אותו על הבמות בכל הארץ בקרוב, בעוד הרבה פחות זמן מחצי יובל.
