ג'פטו מקומי: חוטי הברזל של אנטון אברמוב

לפני כשנה, במהלך צילומים לסרט בנוה צדק, הצצתי במקרה מבעד לחלון אחד הבתים. לכאורה מעשה לא הכי מנומס, אך מה שראיתי מן העבר השני הביא אותי לעשות מעשה עוד יותר בלתי מנומס מקודמו: דפקתי על החלון, וביקשתי מהאדם בעל המראה המיוחד שישב בחדר, לצלם אותו. הוא הרים את ראשו מהעבודה שבה היה שקוע בריכוז רב, ולמרבה המזל הסכים. זה היה המפגש הראשון שלי עם אנטון אברמוב. "מה אתה עושה?", שאלתי בסקרנות הולכת וגוברת, והוא הצביע על הקולבים אשר היו תלויים מעליו: "אני יוצר דמויות מחוט ברזל".

אנטון בסדנה שלו (צילומים: יניב ברמן)

לאחר המפגש האקראי ההוא, לא יכולתי עוד להשאיר את הדברים ליד המקרה, וקבעתי עם אנטון פגישה שבה אתעד אותו במהלך עבודתו. כשנפגשנו שנית, אנטון רצה לפסל להקה של נגנים. הוא סידר את הכלים בחצר הסדנה והחל לעבוד בזריזות מדהימה. וכך, בעודי מסתובב סביבו ומצלם, החלו להיאסף על השולחן פסנתרן, חצוצרן, מתופף, נגן מפוחית וגיטריסט. "איך הגעת ליצור עם חוט ברזל?" שאלתי אותו, נדהם. תוך כדי עבודה אנטון סיפר לי על תהליך ההתהוות של יצירתו.

עוד כשהיה ילד בבולגריה, נמשך אנטון אל חוטי הנחושת שמצא בסדנה של דודו. אך מאחר שהחומר היה יקר מאוד, נאסר עליו לשחק בו והוא נשאר מחוץ להישג ידו. אנטון עלה לארץ ב-2002 והתגורר בקיבוץ עין השופט. כנער צעיר הוא עבד במפעל "אלתם", בו מייצרים משנקים של מנורות, אשר עשויים, הפלא ופלא, מסלילי נחושת. אנטון זוכר שנקודת המפנה היתה כשקיבל מהבוסית שלו פלייר, והוא החל משחק עם חומר הגלם הנכסף, שסוף סוף היה זמין תחת ידיו. אך כיוון שלא היה בפלייר קאטר, אנטון נאלץ לעבוד עם חוט הברזל מבלי לחתוך אותו. "אני לא יודע, זה בא לי טבעי" מעיד אנטון, "כשאני רואה אובייקטים אני מדמיין אותם בתור קו המשכי אחד".

אנטון גילה את האמנות שלו במקרה, לאחר שחיפש אחריה בלימודי אדריכלות ומשחק, מהם שאב כנראה את מראהו הדרמטי ואת חיבתו העזה ליצירת דמויות. מאז שהחל לפסל בחוט ברזל, יצר אנטון פריטים רבים בסגנונות שונים: מדמויות קטנות ועדינות וקלסתרונים, ועד יצירות ענק אשר עשויות מחומרי גלם שדורשים עבודה עם מלחציים, רתכת וחותך שרשראות ברזל.

מדי שבוע ניתן למצוא את אנטון בשוק נחלת בנימין מוכר את יצירותיו, או בסדנה שלו בפלורנטין. ב-28 בדצמבר תיפתח תערוכה מיוחדת של אנטון בקיבוץ גבעת חיים איחוד, שבה הוא יציג, בין השאר, דמויות של ה"אדם העובד". הוא קיבל מהקיבוץ תמונות ישנות של חברים ותרגם אותן בשפתו המיוחדת לקלסתרונים המפוסלים מחוט ברזל. "אני רואה דמויות בכל דבר", הוא אומר, "אפילו בחתיכות פח חלודות".

בתערוכה יציג אנטון עבודות עם חומרי גלם נוספים, כגון קנבס מלוכלך, בד פשתן שסבתא-רבא שלו רקמה במו ידיה וחתיכות עץ ישן. חומרי הגלם המיוחדים מוסיפים ליצירותיו רובד נוסף, מחוספס משהו. קווי המתאר המפוסלים בחוט הברזל על רקע הבד מהווים יצירה תלת-ממדית אשר עושה שימוש מעניין באור וצל. התערוכה בקיבוץ גבעת חיים איחוד תמשך עד סוף ינואר 2014.

אנטון סיים לפסל את להקת הנגנים והעמידם מסודרים על שולחן העבודה שלו. לפתע היה נדמה שהם קורמים עור וגידים ובאמת מתחילים לנגן. תשפטו בעצמכם:

(כתב וצילם: יניב ברמן )