אנשי השנה של ynet ל-2013 הם...
לא ברק אובמה, לא אנגלה מרקל, לא האפיפיור פרנסיסקוס וגם לא אדוארד סנואודן. אז מי כן? מ"המנהיג העני בעולם" שמרשה לקנות מריחואנה ועד הזמרת האמריקנית שמוציאה לשון לכל העולם. קבלו אותם
עיתונים ואתרי חדשות רבים בעולם מסכמים את שנת 2013 שקרבה לסיומה וחלקם כבר בחרו את איש השנה שלהם. בשנה האחרונה היו מועמדים רבים שהשפיעו לטוב ולרע על האנושות או רק על סביבתם הקטנה, אך שני אישים התעלו מעל כולם ונבחרו על ידי רוב כלי התקשורת במקומות הראשונים. מדובר כמובן באפיפיור פרנסיקוס, שנכנס לתפקידו בחודש מרס ומאז הביא עמו רוח רעננה לכנסייה הקתולית, ובאדוארד סנואודן, גאון המחשבים הצעיר מארצות הברית שחשף תוכנית ריגול ממשלתית בסדר גודל מפלצתי בשם הצורך להגנה על פרטיות.
מיהם אנשי השנה שלכם? ספרו לנו בטוקבקים
2013, השנה שהייתה: עולם בלי סודות
גם אנחנו ב-ynet בחרנו את אנשי השנה שלנו, כל עורך וכתב לפי דעתו האישית, והגענו לתוצאות צפויות, מפתיעות ואולי גם מעוררות מחלוקת. נעדרים מהרשימה: נשיא ארצות הברית ברק אובמה, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, נשיא סוריה בשאר אסד והנסיך ג'ורג' מבריטניה. נוכחים: איל הון אמריקני שלא מכיר את המילים "בלתי אפשרי", נערה פקיסטנית שלא מפחדת מהטליבאן, זמרת רוסייה שלא רק שרה אלא גם קוראת תיגר על הנשיא ולדימיר פוטין, איש דת מתון שהפתיע ונבחר לנשיא הרפובליקה האיסלאמית, "המנהיג העני בעולם" וגם זמרת אמריקנית צעירה בת 21 שמוציאה לשון לכל העולם והפכה בשנה האחרונה לתופעה גלובלית מרתקת.
רובין הוד לטיני: חוסה "פפה" מוחיקה
שנת 2013 הציבה שני מועמדים בולטים ביותר לתואר איש השנה - האפיפיור פרנסיסקוס ואדוארד סנואודן. למרות זאת הם לא איש השנה שלי, אלא דווקא נשיא אורוגוואי, חוסה "פפה" מוחיקה. רגע, מוחיקה? אורוגוואי? מאיפה זה הגיע?
ותודה לקנאביס: מי נבחרה למדינת השנה?
נשיא אורוגוואי: "כשאפרוש, אאמץ 40 ילדים"
נכון, לא הרבה אנשים, לפחות בעולם המערבי ובפרט בישראל, מכירים את מוחיקה, אבל אם מישהו מחפש לעצמו דוגמה לשילוב בין צניעות לבין עשייה, אז נשיא אורוגוואי הוא האיש שלכם.
מי שזכה לכינוי "המנהיג העני בעולם" הוא אדם בן 78, חקלאי במקצועו, בעבר לוחם ארגון גרילה מרקסיסטי. הוא נורה שש פעמים על ידי המשטרה, ישב 14 שנים בכלא תחת המשטר הצבאי, היה חבר בית נבחרים, סנאטור ושר חקלאות, ובשנת 2009 נבחר לנשיא.
אמנם המנהיג הצנוע מרוויח 12 אלף דולר בחודש, אך הוא מפריש 90 אחוזים מהם לצדקה. הוא מסרב לענוב עניבה, לא מוכן לגור בארמון הנשיאותי המפואר ומעדיף על פניו חווה צנועה בפאתי מונטווידאו.
אפילו רכב השרד שלו הוא פולקסווגן חיפושית משנת 1987. הוא מתנגד חריף לתרבות הצריכה, ותומך בנישואים חד-מיניים ובזכות להפלות. כך הוא הפך את אורוגוואי, מדינה שאוכלוסייתה קטנה ביותר מחצי מזו של ישראל, לליברלית ביותר בדרום אמריקה.
מה הופך את מוחיקה לאיש השנה דווקא ב-2013? רק החודש הפכה אורוגוואי, בהובלת "פפה", למדינה הראשונה בעולם שמתירה בחוק גידול, מכירה וצריכה של מריחואנה כדי שתוכל לפקח על תעשיית הסמים - כולל הטלת מסים - ובמקביל להתמודד עם ארגוני הפשיעה במגרש שלהם.
רק בעתיד נדע אם הלגליזציה המוחלטת של הקנביס הייתה צעד נכון או "מטורף", כפי שטענו כמה ארגוני בריאות מערביים, אבל כבר עכשיו ניתן לקבוע שמדובר בצעד אמיץ שנקט נשיא אמיץ שמעדיף לגדל פרחים בגינה ולהתראיין עם פיג'מה בביתו מאשר לבזבז כסף על נרות ריחניים. על עשייה וצניעות, וכמובן מהפכנות ליברלית, בהחלט מגיע לו תואר איש השנה.
(רועי סמיוני)
קוץ בישבן של פוטין: נדז'דה טולוקוניקובה
"פוטין השתין על עצמו", שרו חברות להקת "פוסי ריוט" בכיכר האדומה בינואר 2012 - מיצג אמנותי שבו סימנו להן נשות הפאנק הרוסי אויב קשוח - הנשיא פוטין. לא הייתה זו ההופעה שבגינה נעצרו ונשלחו למאסר שלוש החברות, אך אין ספק כי היא עוררה את חמתו של שליט רוסיה והניחה את הבסיס להרשעתן בחוליגניות בעקבות מיצג המחאה שבא לאחריה בקתדרלת ישו המושיע.
חברות "פוסי ריוט" שוחררו: "הייתי מסרבת לחנינה לו יכולתי"
לאחר שריצו שנה וחודשיים במאסר באשמת חוליגניות שוחררו השבוע מהכלא שתי חברות הלהקה, מריה אליוחינה (25) ונדז'דה טולוקוניקובה (23), תחת חוק שעבר בקרמלין והעניק להן חנינה ביחד עם איל הנפט לשעבר מיכאיל חודורקובסקי.
אם בשנת 2012 התייחסו רבים במדיה העולמית לחברות "פוסי ריוט" כמקשה אחת - הן אף קיבלו אזכור בפרק של סדרת האנימציה האמריקנית "סאות' פארק" שבו הופיע ישו עם חולצה שעליה הכיתוב "שחררו את 'פוסי ריוט'" - שנת 2013 הייתה השנה של ונדז'דה טולוקוניקובה.
עם חצי חיוך שמופיע תמידית על פניה ועם חולצה שעליה הוטבעה הקריאה האנטי-פאשיסטית "הם לא יעברו!", הופיעה טולוקוניקובה בבית המשפט הרוסי ונראתה מנצחת. שנתיים מאסר נגזרו עליה, אך גם העברתה לבית הסוהר הידוע לשמצה IK-14 שברפובליקת מורדוביה לא הפילה את רוחה אף שהכשילה את גופה. בספטמבר האחרון פתחה בשביתת רעב לנוכח הפרת זכויותיה בכלא ואיומים שקיבלה מצוות הסוהרים. שבוע לאחר מכן היא אושפזה בבית חולים והוצאה מהכלא במורדוביה לבית סוהר אחר.
אמנם הקהל הרוסי לא מחבב את חבורת הנשים הרעשניות ולא רוחש להן סימפטיה, אך הן הרימו קול זעקה גדולה ברחבי העולם ב-2012, וטולוקוניקובה בפרט וביתר שאת ב-2013. מחאתן הדהדה ופרצה את הדרך למתנגדי פוטין נוספים. בסופו של דבר יצאו טולוקוניקובה ואליוחינה לחופשי טרם ריצוי מלוא עונשן, וייתכן מאוד שמול תמונת שחרורן מהכלא "פוטין השתין במכנסיו".
(ליטל גנה)
וכתתו חרבותם לעטים: מללה יוספזאי
זו הייתה השנה שבה העולם התאהב במללה יוספזאי, נערה בת 16 שמובילה בשנים האחרונות מאבק לחינוך בנות בפקיסטן. לפני שנה ניסה הטליבאן להתנקש בחייה ומחבל ירה בה באוטובוס שמסיע תלמידים. מאבקה סחף אהדה נרחבת, שהובילה להפגנות תמיכה עולמיות ולסיקור תקשורתי נרחב.
מללה בת ה-16 לאובמה: "תפסיק להפציץ"
באו"ם ציינו את "יום מללה": "הכדורים לא השתיקו"
ב-2013, לאחר שהחלימה מהירי, נאמה מללה בבימות מכובדות בעולם כדי להעביר את המסר שבגינו כמעט שילמה בחייה. "בואו נרים את הספרים ואת העטים שלנו, הם כלי הנשק הכי חזקים שלנו. חינוך הוא הפתרון היחיד", אמרה מללה לקול תשואות עצרת האו"ם. את יום הולדתה ה-16 חגגה יחד עם מזכ"ל האו"ם באן קי מון ביום שזכה לכינוי "יום מללה".
העולם המערבי התעייף מפוליטיקאים שמטיפים כיצד לטפל בטרור שמשליט הטליבאן ומעדיף לאמץ לחיקו נערה אמיצה, לשאול אותה על תוכניותיה לעתיד ולרוץ לקנות את הביוגרפיה שלה. "פגשתי את אבא שלך והוא מאוד גאה בך, אבל האם הוא יכעס אם אני אאמץ אותך?", התלוצץ איתה הבדרן מגיש הטלוויזיה האמריקני ג'ון סטיוארט בתוכניתו.
מללה לא משחקת את המשחק ומציבה את חשיבות החופש בפקיסטן לפני כל נושא אחר. באוקטובר היא נפגשה עם נשיא ארה"ב אובמה, והוא הודה לה על פעילותה "מעוררת ההשראה" למען שוויון ההזדמנויות בפקיסטן. מללה לא היססה לבקר אותו על ההפצצות האמריקניות בפקיסטן, שנועדו לחסל מחבלים אך בפועל גבו את חייהם של חפים מפשע רבים. "התקפות המל"טים מלבות את הטרור, העם הפקיסטני כועס", אמרה בת ה-16 לנשיא.
באותו חודש העניק הפרלמנט האירופי למללה את פרס "סחרוב" לזכויות אדם וחופש המחשבה. יוספזאי הייתה מועמדת בטוחה לזכייה בפרס נובל לשלום, אך הארגון לאי הפצת נשק כימי קטף את הפרס והימם את סוכנויות ההימורים. נראה כי דרכה לפוליטיקה סלולה, ובאו"ם טוענים כי היא "הנערה האמיצה בעולם".
(יואב תירוש)
Give Peace a Chance: חסן רוחאני
ב-31 בדצמבר 2012 היה חסן רוחאני איש דת אלמוני יחסית, אזרחי מדינתו סבלו מהסנקציות החונקות, והמשטר ששלט עליהם התמודד עם תולעים שונות ומשונות. שנה בדיוק לאחר מכן, חסן רוחאני הוא הנשיא של מדינה שמחדשת בהדרגה את יחסיה עם המערב, מתאוששת מהמשבר הכלכלי וכבר לא מתמודדת עם איום קבוע בתקיפת המתקנים החשובים ביותר שלה.
"סוכן מכירות בגלימה"; מי אתה חסן רוחאני?
100 ימים לכהונת רוחאני: אפשר לנשום בטהרן
קשה לראות מנהיג בעולם שעשה מהפך גדול יותר עבור מדינתו מאשר רוחאני עבור איראן. גם אם אתם לא מאמינים ל"מתקפת החיוכים", "מתקפת הקסם" או כל המצאה תקשורתית אחרת להצגת הפנים היפות של איראן בעולם, אתם כנראה מודעים היטב לתוצאה של אותה אסטרטגיה.
בחצי השנה שחלפה מאז ש"המועמד המתון" הדהים את העולם כולו וזכה בפער עצום בבחירות באיראן, רוחאני התניע מחדש את המשא ומתן הגרעיני, שוחח עם אובמה (שיחה ראשונה מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979), הפשיר את היחסים הדיפלומטיים עם בריטניה והגיע להסכם גרעין. אבל הדובדבן שבקצפת מבחינתו, ומבחינת האזרחים שבחרו ב"מהפכה הסגולה", הוא כמובן הסרת חלק מהעיצומים שהוטלו על איראן בעידן אחמדינג'אד הזכור לרע.
אם לפני שנה הייתה איראן מוקצה מחמת מיאוס, בתקופתו של הדוקטור למשפטים היא מגששת את דרכה בחזרה אל משפחת העמים. אם לפני שנה התעוררתם מדי בוקר לכותרת ראשית אחרת שדיווחה על חיסול מסתורי של מדען, וירוס אימתני שפגע בסַרְכֶּזֶת (החידוש העברי לצנטריפוגה) או הכנות לתקיפת כור ומתקן העשרה, הפעם גם כותרות כאלה לא יכולות להסתיר את המציאות - ישראל לא תתקוף באיראן בתקופה הקרובה.
נכון, אזרחי איראן עדיין מדוכאים. נכון, הגישה לאינטרנט עדיין חסומה. אבל עידן רוחאני מוכיח שוב שצריך לתת צ'אנס לשלום. במקרה הרע, זה מסייע בשעת מלחמה.
(סער הס)
מזל"ט עד ללקוח: ג'ף בזוס
איש השנה שלי אינו הולך לישון בוותיקן, בטהרן או במוסקבה. איש השנה שלי הוא פורץ דרך בתחום הטכנולוגיה שהביא לעולם את "אמזון" ואת הספר האלקטרוני הייחודי "קינדל". איש עסקים עם חזון שהציג ערב חג ההודיה את מוצר העתיד שלו - מזל"ט אישי שיספק מוצר של עד 2.2 קילוגרמים שנרכש באינטרנט וינחית אותו תוך חצי שעה בפתח בית הלקוח ברדיוס של 16 קילומטרים.
עידן חדש ב"וושינגטון פוסט": נמכר למייסד אמזון
זה נשמע כמו מדע בדיוני וזה לא הולך לקרות מחר, אבל בתזמון מדויק - בעיצומה של עונת הקניות לכריסמס - הוא הציג את הכלי המעופף שלו בתוכנית התחקירים המשובחת "60 דקות".
זהו אינו ההישג התקשורתי היחידי שלו. השנה הוא הדהים את העולם ברכישה שעשויה להוציא את התקשורת הממוסדת מימי הביניים שבין הפרינט לאינטרנט ולהובילה לעידן חדש. ולכן איל ההון האמריקני ג'ף בזוס, שיחגוג בחודש הבא 50, הוא איש השנה שלי.
בזוס הדהים את העולם בחודש אוגוסט כשהכניס יד לכיסו הפרטי ושלף רבע מיליארד דולר כדי לרכוש את העיתון רב המוניטין "וושינגטון פוסט" ממשפחת גרהאם, שהבינה שאינה יכולה להציל את העיתון המוערך בעידן האינטרנט.
במערכת העיתון התקבלה הבשורה על העברת הבעלות בהלם ובחשש. הייתה להם סיבה לחשוש משום שב"וושינגטון פוסט" התרגלו לעבוד עם מו"ל שהעניק חופש מערכתי רב לתחקירים, וגולת הכותרת הייתה ההחלטה האמיצה ללכת ראש בראש מול נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון ולהביא להדחתו בשנת 1974. אולם די מהר הבינו במערכת שחשיפת פרשת "ווטרגייט" אינה מבטיחה את העתיד, בתקופה שבה הציבור אינו שש לשלם עבור תכנים ואתרי חדשות כמו "פוליטיקו" ושכמותו מזנבים אחרי העיתון הוותיק.
ג'ף בזוס לא קנה את "וושינגטון פוסט" לשם שמיים. הוא לא זקוק לעיתון כדי לעשות לעצמו שם או כדי לפתוח לעצמו דלתות. איל ההון לא היה זורק רבע מיליארד דולר כדי להשתעשע ב"פוסט" כפי שכמה טייקונים עשו ועדיין "עושים סיבוב" על התקשורת הישראלית.
בזוס מאמין בסיכוייו לעשות את מה שעיתונים מעולים מנסים, אך חובטים את ראשיהם בקיר מחוסר הצלחה - להקים מודל תקשורתי רווחי שיחזיר את התקשורת למקום הראוי לה, עם משאבים, ועצמאות להשקיע בתחקירים ובסיקור מקצועי של העולם, בתקופה שבה כל בלוגר מלך וכל "ציוץ" חסר בסיס בטוויטר הופך לכותרת ראשית.
(יצחק בן-חורין, וושינגטון)
תופעה לשונית: מיילי סיירוס
אז מה משותף למיילי סיירוס, לאפיפיור פרנסיסקוס ולראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן? זה לא רק השיער הקצר של השלושה, אלא גם היותם חברים במועדון עשרת הפיינליסטים לתואר "איש השנה" של מגזין "טיים" האמריקני. נראה שאין ברירה אלא לשאול: מה מחפשת זמרת בת 21 ברשימה המכובדת הזו שעוסקת בכוח והשפעה בקנה מידה עולמי?
העובדה היא שגולשי אתר מגזין "טיים" בחרו בה ל"איש שנה". בדיחה או לא, עורכי המגזין העלו אותה לרשימה הסופית של עשרת אנשי השנה לצד אישים בעלי הישגים לא פחותים כמו נשיא ארה"ב אובמה, נשיא סוריה אסד ונשיא איראן חסן רוחאני.
ילדת הפלא של דיסני שהפכה לילדה הרעה של הפופ גנבה הצגה אחרי הצגה בשנה החולפת. היא הוציאה לשון, רקדה בנועזות, הוציאה לשון, רכבה על כדור הריסה, ובעיקר הוציאה לשון. אז מה היא עשתה שעורר בה כזה עניין? נראה שהבחירה בסיירוס היא בכלל לא בחירה בה, אלא בחירה בוויכוח הבלתי פוסק המתנהל סביבה באופן כמעט עצמאי. היא פונה לקהל מסוים ומוגבל, אבל הקיום שלה בשיח הציבורי חורג הרבה מעבר להופעות פרובוקטיביות בטקס פרסי MTV.
כמו מלחמה או אסון טבע, אי-אפשר היה להתעלם מסיירוס ב-2013. פמיניזם כן או לא, הידרדרות הנוער כן או לא - הזמרת הצעירה עומדת בלב
אינספור דיונים סוערים שהיא עצמה לא ממש לקחה בהם חלק דומיננטי ואף פעיל. ואולי זו התשובה: מיילי סיירוס "אשת השנה" היא פשוט לא מיילי סיירוס האישה הצעירה.
הדיון הבלתי פוסק על מעלליה שהזניק אותה לכותרות הפך אותה לאובייקט. היא נבחרה לפנים החדשות של דור הפייסבוק בעודו מגיע לגיל בגרות. במובן הזה היא שגרירה של ילדים, נערים וצעירים ברחבי העולם, ולכן הדיון עליה הוא למעשה דיון על מאות מיליוני אנשים אחרים. מיילי סיירוס האישה עשויה להיות זמרת מחוננת או מחרידה, אבל מיילי סיירוס "אשת השנה" היא תופעה מופשטת. היא משקפת פחדים או תקוות, תלוי מה מחפשים אצלה.
(נתנאל שלומוביץ)
לפנייה לכתב/ת 
