לקחנו ללב: הרגעים הספרותיים המרגשים
2013 היתה שנה מטלטלת לקוראים וסופרים כאחד - עם פרידות מיוצרים אהובים לצד יוזמות מבורכות. בחרנו חמישה רגעים שגרמו לנו להזיל דמעה - לעתים מצער, ולעתים מהתרגשות: מאליס מונרו, דרך יורם קניוק ועד חוק הספרים
נפרדנו מקניוק: הוגה, וגם איש מעשה
השנה נאלצנו להיפרד מיורם קניוק, אדם אהוב, טיפוס חד-פעמי, וגם אחד מהסופרים המרכזיים והחשובים בספרות הישראלית, זוכה פרס ספיר על ספרו "תש"ח". אף על פי שקניוק הציב מספר ספרים משפיעים לאורך שנות יצירתו, כמו "אדם בן כלב", "בתו" ו"חיים על נייר זכוכית", רק בעשור האחרון זכה לעדנה של ממש.
קניוק היה דמות מרתקת, הן במלאכתו כסופר והן בדמותו הציבורית. בתור מי שהציג ביקורת על החברה והמדינה בכתביו, מורשתו האידיאולוגית הותירה חותם רב עוצמה, ויש לקוות שגם הובילה ותוביל כותבים וכותבות להביע ביקורת דרך סיפורים כתובים היטב, ובעיקר משכנעים.
אבל פרט לההערכה כלפי יצירתו, קניוק נכנס ללבנו בשנים האחרונות בזכות המאבק החריף, העיקש והנוגע ללב שלו בפגיעה במעמדם של הסופרים, בהתנגדות להתנהלות של רשתות הספרים ובביקורת הנועזת והראויה להערצה שלו על המבצעים הדורסניים ועל זילות הספרות. כך אנו רוצים את אנשי הרוח שלנו: נועזים, ביקורתיים ואמיצים. כאלו שמוכנים להביע בכל דרך שעומדת בפניהם את המצוקות, העוולות והבעיות, ועושים זאת באנושיות ובכישרון רב. קניוק, אנחנו מתגעגעים.
דרור משעני: עשה לנו כבוד
אם אנחנו צריכים לבחור סופר ישראלי אחד שזו היתה "השנה שלו", הרי שזה דרור משעני. משעני פרש לאחרונה מתפקידו כעורך ספרות מקור בהוצאת "כתר", אותו ביצע במשך שנים לא מעטות, וזאת לשם התמקדות בכתיבה. משעני פרסם השנה את הספר השני בסדרת הבלש אברהם אברהם, "אפשרות של אלימות", שכמו קודמו - זכה להצלחה בקרב הביקורת והקהל, ואף מועמד לפרס ספיר הקרוב. כל זאת אחרי שספרו הראשון, "תיק נעדר", זכה וזוכה לפופולריות עצומה ולהערכה בעולם, וגם בפרס חשוב.
כתבי העת והמגזינים היוקרתיים ביותר משבחים את הרומן, שגם היה מועמד לפרס בריטי חשוב לספרות מתח, ובנוסף, האקדמיה השבדית הכתירה אותו כרומן המתורגם הטוב ביותר של השנה בתחרות על שם מרטין בק. אם זה לא מספיק לכם -"הגרדיאן" הבריטי בחר בו כאחד מספרי המתח הטובים של השנה, וכך גם המגזין הגרמני Die Zeit.
משעני, שהוא גם מתרגם, מרצה וחוקר ספרות, הוא המוביל העיקרי של סוגת הסיפור הבלשי בעברית, ומרגש מאוד ואף מעורר הערכה לראות כיצד גם ביצירתו וגם בעבודותיו השונות הוא פועל ויוצר לקדם סוגה ספרותית שאינה מפותחת יותר מדי בשפה העברית. משעני, ישר כוח!
נובל לאליס מונרו, ותקומה לסיפור הקצר
הסופרת הקנדית אליס מונרו, שנחשבת לאמנית הסיפור הקצר המודרני ולאחת מהסופרות האהובות ביותר בעולם, זכתה בפרס נובל לספרות בשנה החולפת. בורסות ההימורים הגיעו לכדי טירוף בניסיון לנחש מי יזכה בפרס הנחשק, ונדמה כי זכייתה של מונרו, שהיתה ממוקמת גבוה בטבלת ההימורים, היתה אחת מהזכיות הבודדות שלא עוררו סביבן אנטגוניזם או ויכוחים.
מלבד השמחה על זכייתה של מונרו עצמה, שלא הגיעה לקבל את הפרס באופן פיזי, ככל הנראה מטעמים בריאותיים - מה שמעורר תהיה מדוע פעמים רבות מדי פרס הנובל מחולק ליוצרים שייתכן וכבר לא יכתבו עוד - ההתלהבות הגדולה היתה גם מכך שבמידה מסוימת, זכה בנובל גם הסיפור הקצר עצמו. מדובר על סוגה מאתגרת, בעלת היסטוריה עשירה, שהעניקה לעולם יוצרים מעולים ויצירות בלתי נשכחות, אולם בשנים האחרונות חל פיחות במעמדה, ובתי הוצאה לאור בארץ ובעולם ממעטים לפרסם קבצי סיפורים קצרים, ובטח לא של סופרים חדשים ולא מוכרים.
לכן זכייתה של מונרו מעוררת תקווה אמיתית לתחייתו המחודשת של הסיפור הקצר - מעין זריקת מרץ לבתי ההוצאה לאור, לתמוך ולעודד את כותבי הסיפורים הקצרים. כך שאולי עוד נזכה לתור זהב חדש - גם בעברית - בסוגה זו. בינתיים, אליס, אנחנו מאחורייך!
מו"לים עצמאיים הרימו ראש
בשנה החולפת פרצו אוריאל קון ושירה חפר לשדה הספרות עם הקמת הוצאת "זיקית", שהצהירה על מכירת ספריה רק בחנויות הפרטיות. הדי המהלך הזה נשמעו לאורך השנה כולה, וניתן אף לראות בו כמבשר של יוזמות מו"ליות חדשות, אלטרנטיביות ומוקפדות. לא מדובר על עוד הוצאות קטנות עצמאיות - אלא על מהלכים שיש בהם רצון לשנות את האופן שבו מתנהל שוק הספרים.
בין היוזמות ניתן למנות את הוצאת "עוץ" של גילי בר-הלל סמו המתמקדת בספרות פנטזיה לילדים ונוער ואינה מוכרת את ספריה ברשתות, "ספריית נח" שהקימו רותו מודן וירמי פינקוס לקידום תחום הקומיקס לילדים בעברית, ו"בוקסילה" - הוצאת ספרים דיגיטלית המצטרפת ל"אינדיבוק" ו"מנדלי", ומתמקדת בפרסום אסופות סיפורים קצרים, נובלות וכל סוגה ספרותית שאינה זוכה לפרסום נאות בבתי ההוצאות לאור.
לכך מצטרפים מהלכים פרטיים של סופרים וסופרות מוכרים שבחרו לפרסם ספרים חדשים פרי עטם בפורמט דיגיטלי, כמו למשל יצחק בן-נר, או כאלו שביקשו את תמיכת הקהל ב"מימון המונים" (Headstart ודומיו), כדי לתמוך בהוצאת הספר לאור - כדוגמת הסופרים עוזי וייל, (שעורר שערורייה לא קטנה), רוני גלבפיש, יגאל סרנה וצור שיזף.
כל המהלכים הללו מבקשים להיות תגובת נגד למצב הרעוע בו נמצא ענף הספרים הישראלי, ויש משהו מרגש בתחושה שאנו נמצאים על ספו של עידן חדש, עידן שמשנה את חוקי המשחק המסורתיים, ודורש מהקהל להצטרף למאבק האידיאולוגי למען התרבות, ולתמוך ביוזמות אלטרנטיביות שהן ורק הן - עשויות להציל את הספרות והסופרים. אמן.
חוק הספרים עבר, ואיתו שמחה וצער
אחד הנושאים שהלהיטו השנה את התעשייה ואת הקוראים הוא חוק הספרים שעבר בכנסת,
ועתיד להיכנס לתוקפו בחודש פברואר הקרוב. לאחר שעבר תהפוכות, שינויי גרסאות ודחיות - אושר החוק להגנת הספרות והסופרים, ומה שהיה יום חג עבור אוהדיו, התברר כנקודת ציון נוספת (ובהחלט לא אחרונה) של הסאגה העגומה שעולם הספרות הישראלי נמצא בה.
הציפייה המלהיבה שהחוק יוזיל את המחיר הקטלוגי של הספרים, יאפשר ניראות נרחבת של ספרים ובתי הוצאה לאור בחנויות, יגביל את השליטה הדורסנית של רשתות הספרים בהנחות שהן דורשות מהמו"לים, יאפשר מתן תמלוגים גבוהים יותר לסופרים ולכל אנשי התעשייה, לצד "חיי מדף" ארוכים יותר לכל ספר - התרסקה במידה מסוימת, כיוון שסעיפים מהותיים לא נכללו בחוק, ורשתות הספרים ממשיכות לנצל את כוחן אל מול המו"לים ולמנוע שינוי של ממש.
עוד מוקדם לדעת כיצד החוק ישפיע על הענף ועל קהל הקוראים, אך האכזבה והדכדוך שולטים בשיח על מצבו, ועל כן נדרש שינוי תפיסתי ומהלכים אקטיביים של הצרכנים ושל בתי ההוצאות לאור, שיתנגדו למהלכים הדורסניים. האם בסוף 2014 נוכל לסכם את השנה מנקודת מבט מעט שמחה יותר בנושא חוק הספרים? על זה נאמר, נחייה ונראה.
