"היה קשה להשתחרר מברנדון וולש"
ג'ייסון פריסטלי הוא כבר לא הנער עם הבלורית מבוורלי, אבל דמותו של ברנדון עדיין רודפת אותו גם היום, אחרי ארבע עונות בתור הכוכב הפרובוקטיבי של "קוראים לי פיץ". רגע אחרי סיום הסדרה הוא מדבר על השינוי שעבר, ולא שוכח להודות למורה שלו - ארון ספלינג. אור ברנע ראיין את כוכב נעוריו
23 שנים אחר כך, וחג המולד של ג'ייסון פריסטלי בן ה-44, אותו ברנדון וולש, נראה שונה לגמרי. בערב החג שהתרחש השבוע, שודר ב-yes הפרק האחרון של "קוראים לי פיץ", הסדרה הראשונה בכיכובו של פריסטלי מאז הימים בבוורלי הילס (הפרק ישודר שוב מחר, ו', ב-yes Drama וזמין ב-VOD). בסדרה הוא משחק את ריצ'ארד "פיץ" פיצפטריק, דמות פרובוקטיבית, מלאה בגסויות, וכן, גם מצחיקה מאוד.
בראיון טלפוני ל-ynet משבח פריסטלי את השיבוץ וקורא לו "קצת גאוני", שכן שני הפרקים האחרונים בעונה (ובכלל) היו בסימן חג המולד. ללא ספק סיום שונה לחג מזה של ברנדון וולש וחבריו הרגשניים.
"זה מאוד עצוב לי", אומר פריסטל על ביטולה של הסדרה, ששודרה ב-HBO קנדה (ארץ מולדתו של פריסטלי), וצברה תאוצה ברחבי העולם. "זו היתה תקופה מדהימה ליצור את התוכנית, כולנו נוראה אוהבנו אותה. היה לנו מאוד כיף עם הדמויות, אבל כן, לא תהיה לנו את ההזדמנות ליצור עוד פרקים, וזה מאוד חבל".
איש משפחה
הרבה מאוד דברים השתנו מאז הפעם האחרונה שראינו את ברנדון וולש על מסך הטלוויזיה שלנו. פריסטלי המשיך לשחק, אבל פעל רבות מאחורי המצלמה, בתור במאי, הוא אפילו ביים את חברו לשעבר לוק פרי (דילן מקיי בשבילכם), בסרט מבית הולמרק. בשנה האחרונה הוא ביים את הסרט הגדול הראשון שלו ("Cas & Dylan") . הוא הקדיש הרבה מחייו לתחביבו, מירוצי מכוניות, זאת עד שהתרסק בתאונה מחרידה והיה במצב קריטי. הוא הצליח להתאושש ואפילו חזר להתחרות אחר כך, אבל זמן לא רב לאחר מכן, כשנולדו שני ילדיו, הוא פרש סופית. "אני מעדיף לבלות את סופי השבוע שלי עם הילדים מאשר על המסלול", הוא אומר.
אנחנו תומכים בכך.
"תודה רבה, גם הילדים שלי", הוא צוחק.
"קוראים לי פיץ" לא מתאימה לצפיית ילדים. הם רואים אותך בטלוויזיה?
פריסטלי צוחק. "כן, הם רואים אותי, לא ב'קוראים לי פיץ', אבל הם יודעים מה אבא עושה, הם גם הבינו לבד מבלי שאני אספר להם. אבל אני משתדל להרחיק אותם מזה ככל שאני יכול. אני חושב גם שהם מכירים אותי יותר כאיש של מאחורי הקלעים, כבמאי. אני מבלה יותר ויותר זמן בבימוי בימים אלה, וכשהם באים לבקר אותי בעבודה, הם רואים אותי דווקא מאחורי המצלמה".
הבימוי והמשחק תמיד קיבלו מבחינתך עדיפות זהה?
"תמיד רציתי. תמיד כיוונתי לשם והיתה לי הרבה תשוקה לכך. זיהיתי את ההזדמנות לביים בטלוויזיה בזמן 'בוורלי הילס 90210', ברגע שהיא הפכה ללהיט. התחננתי שוב ושוב לארון ספלינג (המפיק האגדי שהלך לעולמו ב-2006, א.ב) שיתן לי לביים פרק אחד, ובסופו של דבר הוא נכנע. הוא נתן לי לביים פרק אחד בעונה השלישית, שני פרקים ברביעית וכנראה שהוא אהב את העבודה שלי, כי הוא המשיך לתת לי עוד ועוד ומאז ביימתי בערך חמישה פרקים בכל עונה. המון עבודה, אבל כיף גדול. זה היה כמו ללכת לבית ספר לקולנוע, לאקדמיה של ארון ספלינג. זו היתה הזדמנות גדולה מהחיים, וככה למדתי איך עושים טלוויזיה, ואני צריך להודות לארון ספלינג שנתן לי את ההזדמנות בפעם הראשונה".
מתוך "בוורלי הילס 90210". כמעט איבדנו אותו
בשנות ה-90, כש"בוורלי הילס" היתה בשיאה, הגיעו לכאן כמה מהחברים לסיבוב דאווין, אבל ללא פריסטלי, ואפילו שאנון דוהרטי, שגילמה כמובן את אחותו התאומה, ברנדה, קפצה אלינו בשנים האחרונות, הפעם כדי לקדם משקפי שמש. "אני זוכר שהם ביקרו", הוא נזכר, "לי אף פעם לא היתה הזדמנות, אבל הייתי מאוד רוצה להגיע אליכם ולחוות את הארץ הזו. אני זוכר ש'בוורלי הילס 90210' היתה מאוד פופולרית בישראל, וגיליתי שגם 'קוראים לי פיץ הפכה פופולרית".
"עשיתי אודישן כמו כולם"
"זו היתה תוכנית יוצאת דופן", הוא אומר על חוויותיו מ"קוראים לי פיץ", "צילמנו אותה בדרך מיוחדת, מלאה בסטייל. לא הצגנו אותה בפורמט טלוויזיוני טיפוסי, יצרנו אותה קצת כמו סרט אינדי, וגם הסיפורים היו מתאימים יותר לסרט קטן ועצמאי. חשפנו את העלילה לאט, לא חששנו להביא דמויות חדשות פנימה ולהפוך אותן לחלק מהעולם של פיץ לתקופות ארוכות, לא היינו לחוצים לעטוף כל פרק בסרט אדום ולהמשיך לבא אחריו, וכל אלה באמת איפשרו לצופים להתחבר רגשית לסדרה".
"הדמות הציעה עולם שלם של אתגרים". הטריילר של "קוראים לי פיץ".
ניסית להשתחרר מהדמות של ברנדון וולש?
"כשחקן, אני תמיד מחפש אתגרים חדשים, וללא ספק, הדמות של פיץ הציעה עולם שלם של אתגרים. בשיא הכנות, היה לי מאוד כיף לגלם אותו. בדמויות כמו שלו אין חוקים. וכן, חיפשתי דמות שתהיה שונה מברנדון וולש. מאז שגילמתי את ברנדון תמיד חיפשתי דמויות שיהיו מאוד שונות ממנו. אתה חייב להמשיך לדחוף את עצמך למקומות אחרים, לנסות דברים חדשים. וזה מצב מאוד לא נוח, כי ככה אתה גדל וככה אתה מתפתח כאמן.
זו בטח לא היתה משימה פשוטה.
"בהחלט. הייתי צריך להילחם עבור התפקידים האלה, ואתה צריך להיות מוכן כל פעם מחדש להוכיח את עצמך. כדי לזכות בתפקיד של פיץ הייתי צריך ללכת ולעשות אודישן, בדיוק כמו כולם. ועבורי, זה נפלא להתגבר על האתגרים האלה".
במבט לאחור, אתה יכול להיזכר ברגע אחד בחייך, בזמן ההצלחה של "בוורלי הילס 90210", שבו ידעת שחייך השתנו לעד?
"אני לא יכול להצביע על רגע אחד מסוים, מעין רגע של "או מיי גוד זה קורה". אני לא הייתי בקניונים שהציפו אותם הילדים בהמונים - הייתי בעבודה. כשאתה בעין הסערה, זה נראה מאוד שונה מאיך שהדברים נראים מבחוץ. שם היה די רגוע. נכון, הכל הסתובב סביבנו מאוד מהר, אבל במרכז התחושה היתה שונה. הייתי קם בבוקר, הולך לעבודה, נשאר בעבודה כל היום, הולך הביתה, אוכל ארוחת ערב, עובד על הדמות של ברנדון, הולך לישון, קם בבוקר ושוב הולך לעבודה. חייתי חיים די משעממים אז".
נו, זה לא באמת היה משעמם.
"באמת. הייתי תמיד האיש הראשון שקוראים לו לצילומים, הייתי צריך להיות שם בכל יום. ובאמת כולם חושבים שהחיים בעבודה הזו הם הרבה יותר זוהרים ממה שהם באמת".
"בסוף היום", מסכם פריסטלי, "קוראים לזה 'שואו ביזנס' וזה באמת ביזנס, לא קוראים לזה 'שואו-כיף', או 'שואו-מסיבה'".
