.jpg)
סטודנטים לקויי למידה: "כל דבר קטן מפריע"
הקושי לסכם בהרצאה, ללמוד למבחן במשך שעות ארוכות והסיוע במכללות ובאוניברסיטאות. 5 סטודנטים בעלי לקויות למידה מספרים על ההתמודדות בקמפוס עם הפרעות קשב וריכוז ודיסלקציה. והסיוט הכי גדול - הפסיכומטרי
הם לא תמיד מצליחים להבין את השאלות במבחן, מוצאים עצמם מאותגרים למול חישובים מתמטיים פשוטים וכשחבריהם לספסל הלימודים מדברים בזמן השיעור הם מתקשים להקשיב למרצה. בעוד שהסטודנט הממוצע יכול לתמרן בין סיכום דברי המרצה לשיטוט במחוזות הפייסבוק, אלה בעלי לקויות הלמידה זקוקים לרוב לשקט מוחלט על מנת להתרכז בין אם בזמן ההרצאה ובין אם בספרייה או בבית.
כתבות נוספות בערוץ הלימודים :
נרשמו לתואר בחינוך, יקבלו רק תעודת הוראה
הסתערות על משרה לבוגרי מדעי הרוח בגוגל
סטודנטים בקבע: איך משלבים לימודים וצבא?
בתחילת החודש התכנסה הוועדה לפניות הציבור בכנסת לדיון במצבם העגום של הסטודנטים לקויי הלמידה. ח"כ עדי קול (יש עתיד), יו"ר הוועדה ציינה בדיון כי "עדיין אין תקנות בעניין - למרות שמבקר המדינה ביקש זאת. 12%מהסטודנטים, שהם 18 אלף איש הם לקויי למידה, ומספרם עולה כל הזמן - אך תקציב הסיוע להם, טרם עודכן". לדבריה של ח"כ קול הבחינה הפסיכומטרית מציבה קשיים מיוחדים ללקויי למידה ולמעשה טרם הותאמה עבורם.
ד"ר נעמי וורמברנד, מנהלת מרכז מהות בסמינר הקיבוצים, הוסיפה באותו דיון כי "ציוני בחינות הבגרות של לקויי הלמידה לא מבטאים אותם באמת, כי הם חוששים במיוחד מהמבחן הפסיכומטרי, ועייפים מהמאמץ של 12 שנות הלימודים, עם דימוי עצמי נמוך ופחד מכישלון. אני קוראת לבחון מסלולי קבלה חליפיים למבחן הפסיכומטרי וקורסי הכנה ייעודיים. כמו כן, חלק מהמרצים בשם החופש האקדמי לא מתחשבים בסטודנטים לקויי הלמידה".
אז איך בכל זאת מצליחים אלפי סטודנטים בעלי הפרעות קשב, דיסקלקוליה (לקות למידה במתמטיקה) ושאר לקויות הלמידה לעבור את התואר בשלום? 5 מהם שנמצאים בימים אלה במהלך לימודי התואר הראשון במוסדות השונים ברחבי הארץ, שיתפו אותנו בהתמודדות עם הקושי, בחוסר ההבנה מהסביבה ובתמיכה שהם מקבלים מהאוניברסיטאות ומהמכללות.
"כל דבר קטן מפריע"
לא קלה הייתה דרכו של איתי בן-יקר, בן 28, באקדמיה. כשנרשם ללימודי הוראה בחינוך מיוחד במכללת סמינר הקיבוצים התקבל על תנאי שכן ציון הפסיכומטרי שלו היה נמוך. "כשעשיתי את הפסיכומטרי לא קיבלתי שום הקלות", הוא נזכר. "הציון שלי לא הספיק לקבלה רגילה וקיבלו אותי על סמך ועדת חריגים בהתאם לתקנות של משרד החינוך. כלומר, הייתי צריך להגיע לממוצע ציונים של 85 בסוף השנה. 28 שנים אני סובל מ-ADHD (הפרעת קשב וריכוז, א.ב) ובעיקרון קשה לי להתרכז לאורך זמן. בסוף עשיתי את זה, אבל אני בטוח שאפשר לעשות את הסינון על דרך אחרת, במיוחד לבעלי לקויות למידה".
בעידן המודרני נראה שכל אחד מאיתנו ולכל הפחות כל סטודנט בעבר ובהווה סובל מחוסר יכולת להתרכז לאורך זמן. על כך משיב איתי כי "זה נכון שלהרבה אנשים יש בעיות קשב. הבעיה שלאנשים כמוני כל דבר הכי קטן מפריע. נגיד ואתה יושב בכיתה ומישהו יושב ופותח שקית וזה לא אמור להסיח את דעתך. מישהו כמוני לא יכול להמשיך בפעילות שלו כהרגלה. כל הדברים הכי קטנים מאוד מפריעים".
אז איך בכל זאת צולחים את התואר?
כשאני לומד למבחן אני צריך לשבת במקום בלי רעשים, הסחות דעות. יש במכללה חדרים סגורים וגם אצלי בבית, כשאני רוצה ללמוד אני מנתק את הטלוויזיה והמחשב ואת הפלאפון אני משתיק. יש אצלנו את מרכז מהות (מרכז לבעלי לקויות למידה בסמינר הקיבוצים, א.ב) שבו כל הסטודנטים מקבלים את כל העזרה שם צריכים כמו ייעוצים אישיים, יש שני חדרים שאפשר ללמוד בהם. מעבר לזה, אני נעזר הרבה פעמים בחברים טובים, גם מהלימודים וגם מהחיים.
"לאט לאט לומדים להתמודד עם הדברים האלה. אני חי עם זה 28 שנה. זה נכון שיש הרבה אנשים שיש להם את זה והם לא מאובחנים. גם האבחונים עצמם הם מאוד בעיתיים והם עולים הרבה כסף. יש הורים שלא יכולים לשלם ובסופו של דבר הרבה אנשים, אם הם היו מאובחנים בגיל צעיר יותר, היה להם יותר קל כשהם היו מגיעים לאקדמיה".
"יש ריטלין"
המשימה קשה בהרבה כשלהפרעת הקשב והריכוז בזמן הלימודים, נוסף גם הצורך לטפל במשפחה. במקרה של אלינה אקסלרוד, בת 25, סטודנטית לסיעוד במכללה האקדמית ת"א-יפו מדובר בהתמודדות יומיומית. "זה לא פשוט להיות אמא צעירה וסטודנטית ולהקים משפחה צעירה בישראל", היא מספרת. "אני נשואה ויש לי ילדה בת 3 חודשים ואת הלקות שלי לא אבחנו בזמן ולכן זה לא טופל בזמן. גם לאמא שלי יש הפרעות קשב וריכוז ואני מגיעה ללימודים בידיעה שאני לא יכולה להתרכז. לפעמים שואלים אותי בשביל מה את באה? אני משיבה שיש חלק קטן ממה שהמרצה אומר שנכנס לי למוח".במהלך לימודיה בבית הספר אובחנה אלינה כלקויות למידה וקיבלה הקלות שונות אך השינוי המשמעותי חל לדבריה במכללה. "קודם כל אני מקבלת הארכת זמן. אפשרו לי להיבחן בחדר בנפרד, אפשרו לי הקראת שאלון, במיוחד באנגלית. אנשים בעלי הפרעות קשב וריכוז מרוב שהם ממהרים או סתם בלחץ, לא קוראים 'כמה לא' אלא 'כמה כן'. קרה לי שבמבחן הכיתה הייתה מסיימת תוך חצי שעה ואני הייתי מנצלת את תוספת הזמן כדי לראות שלא נפלתי".
מה לגבי שימוש בתרופות?
"יש כימיקלים בשם ריטלין, זה פתרון מצוין, אני לא יודעת מה ההשלכות של זה על העתיד. אבל בשנה שעברה הייתי בהיריון ובדיוק ילדתי ועכשיו אני מניקה אז אני לא לוקחת את הסיכון. יש כל מיני שיטות אחרות".
את מאמינה שאפשר לסיים תואר בהצלחה עם לקות למידה?
"אני חושבת שזה לא רק אפשרי זה גם רצוי ומהיכרות עם אנשים שיש להם פחד מאקדמיה זה מאוד חשוב. אחד הדברים החשובים הם סביבת הלימודים, והאנשים שתומכים בך. לא פלא שאתה רואה ילד שיש לו הורים משכילים עם הפרעות קשב ומעודדים אותו ולהיפך. עם כל בעיות הקשב והריכוז, אמרתי לעצמי שאני לא נותנת לזה לעצור אותי אם ארצה ללמוד".
ללמוד איך ללמוד
גם קובי רבינוביץ', בן 29, סטודנט לשירותי אנוש ורב תחומי באוניברסיטת חיפה לא אובחן בגיל צעיר, מה שגרם להפרעות הקשב והריכוז והדיסקלקוליה להתגבר עם השנים. "זה היה פחות נפוץ באותה תקופה", הוא מספר. "התוצאה היא שלא לימדו אותי איך ללמוד. אני יושב בהרצאה ולידי יושב סטודנט שיודע איך לסכם. אני לא יודע איך להבחין בין עיקר לטפל וזה משהו שהוא מאוד מורגש".
רבינוביץ' מצביע על בורות שאפיינה את מערכת החינוך בעבר כגורם שעיכב את אבחונו כלקוי למידה. "רצו להשאיר אותי כיתה כי חשבו שאני לא מספיק בשל לעלות לכיתה ג'. ההורים שלי התעקשו וגם אני כי רציתי לעלות עם החברים מהכיתה. ככה סיימתי את בית הספר ורציתי תמיד להגיע לאוניברסיטה בגלל היוקרה ואז הגיע הפסיכומטרי.
"עשיתי פסיכומטרי רגיל כי לא ידעתי מה זה הקלות ואבחון. עשיתי 3 פעמים ורק באחרון, דרך חבר אובחנתי. הייתי אסרטיבי ועיקש ובזכות המכינה התקבלתי לאווניברסיטה. תראה, אני לא סטודנט של 100, אני עומד על ממוצע של 83 בערך. סטודנט רגיל בא עם בסיס שלי חסר".
לאילו הקלות אתה זוכה?
"יש מחלקה שנקראת יע"ל והיא הגוף שאמון על כל לקויות הלמידה. הצגתי את האבחון וקיבלתי תוספות זמן, התעלמות משגיאות כתיב, מחשבון ומילונית. אני חושב שהמרצים באים פחות לקראתי בנושא של ללמד אותי איך ללמוד ואיך לבנות עבודה. מפאת הלקויות שאיתן אני מתמודד יותר קשה לי. אני מקבל מהגוף הזה חונכים שיושב איתי שעתיים בשבוע. אנחנו מציבים מטרות ויעדים שאותם אנחנו בוחרים ומתקדמים הלאה".
"מבינה נורא לאט"
הליווי לו זוכים הסטודנטים ממרכזים שונים שהוקמו בתוך המוסדות מהווה תנאי חיוני ללימודים אקדמיים. בר גטניו, בת 23, סטודנטית לתקשורת וניהול במסלול האקדמי-המכללה למינהל מצביעה על היתרון המרכזי בהקשר זה והוא החונכים. "לאורך השנתיים הראשונות של התואר קיבלתי חונכים שהם גדולים ממני", היא נזכרת. "הם עזרו לי בכל מה שהייתי צריכה, בין אם זה במקצועות ריאליים ובין אם זה להכין עבודות. לא הייתי שורדת בלעדי זה. אני סובלת מדיסקלקוליה וכשנרשמתי ללימודים לא ידעתי שאצטרך להתמודד עם מקצועות כמו סטטיסטיקה, חשבונאות, מיקרו ומאקרו כלכלה".
בדומה לחבריה בעלי הלקויות, גם בר סובלת מהפרעות קשב וריכוז שמקשות עליה במיוחד בזמן הלימודים. "קשה לי להיות נוכחת ולהיות שם. אני גם מבינה נורא לאט. אם צריך לעשות עבודה, אתה תעשה אותה בשעה וחצי ואני בעשרים שעות. כל הקטע הוא החונכים שזה באמת משהו חסר תקדים. החונך שלי לימד אותי איך לגשת לעבודה וקיבלתי 100 במאקרו כי הוא עזר לי ואני מטומטמת במספרים".
האם המדינה צריכה לסייע לבעלי לקויות למידה?
"יש הטבות שהמדינה יכולה לתת וזה רק יכול לעזור. אני חושבת שבאופן כללי לפני שנרשמים ללימודים צריך קודם כל לעבור אבחון במכון טוב ולברר באיזה אוניברסיטאות ומכללות יעזרו לך. תראה, עד היום יש קורסים שאני לא נכנסת אליהם כי המרצים לא שומרים על שקט. צריכה להיות הבנה מצד המרצים והמתרגלים".
"לא מאמינים לציונים שאני מקבל"
קושי נוסף הוא הצורך לשלב בין לימודים ועבודה. עומר סטיבסקי, בן 24, סטודנט למשפטים וממשל במרכז הבינתחומי הרצליה נאלץ לתמרן בין השיעורים, עבודה באבטחה בבנק ישראל והתמודדות עם לקויות למידה כמו דיסלקציה ודיסקלקוליה. "אני גם צריך לפרנס את עצמי, אז חוץ מעבודה ולימודים אני כמעט לא עושה כלום", הוא מספר בחיוך. "אני מדבר איתך על עד לרמה של 12 שעות לימוד ביום. שואלים אותי מה אתה עושה שם כל היום. אני בינתיים רואה תוצאות. יש לי בוחן והמתרגלת אומרת לי למה לשים לב ונותנים לי ללמוד למבחנים לפני. אנשים לא מאמינים לציונים שאני מקבל".
הודות לעירנותה של אמו, אובחן סטביצקי כבר מגיל צעיר והבחירה במוסד האקדמי היא קודם כל בהתאם למענה שניתן ללקויות שלו. "לפני שהתחלתי ללמוד חיפשתי את המקום שייתן לי את המענה לצרכים שלי. אני מדבר על יחס אישי, רמת חונכות של חבר'ה יותר ותיקים, שיהיה עם מי לדבר, שלא יזרקו אותי כמו באוניברסיטאות. בדקתי כמה מקומות והגעתי לבינתחומי וגיליתי שיש את המרכז של לאה ונפתלי בן יהודה לטיפוח כישורי למידה".
במה בא לידי ביטוי המענה ללקויות שלך?
"הם הולכים איתי יד ביד ולא קיבלתי יחס כזה בחיים. מרמת המרצים שאומרים לי שאני יכול לגשת חופשי, מקבל הקלות בלי להתווכח, עד חונך משנה בוגרת שהולך איתי. חשוב לי לציין שאני לומד בעזרת מלגה בבינתחומי וגם עובד והלוואי והייתה לי היכולת לא לעבוד כי כשאני לומד 12 שעות ויש לי הספק כמו של בן אדם שלומד ב-4 שעות. זה לא קל. אך עם נחישות אין דבר שיכול לעמוד בפניך".
לפנייה לכתב/ת 
