שתף קטע נבחר
 

לא מסתננים, הם מבקשי חיים

הצעדה מהכלא בדרום וגל ההפגנות של מבקשי המקלט הם שיעור מפעים על שאיפתם הנצחית של אנשים בחיים, חיים עם אופק ותקווה

בתגובה למחאת מבקשי המקלט שהתקיימה באחרונה מול הכנסת פרסם בנימין נתניהו תגובה שלפיה "המסתננים שהועברו למתקן המיוחד שהוקם יכולים להיות בו או לחזור לארצותיהם". השימוש המסית במילה מסתננים בחלקו הראשון של המשפט מנוגד למה שידוע לראש הממשלה ונחשף בחלקו השני של המשפט - מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן אינם מסתננים ולפיכך אינם ברי-גירוש למדינותיהם.

 

ברור לכל בר דעת שאדם הבורח מזוועות, מעינויים או מדיקטטורה מאיימת לא יכול לקבל במולדתו דרכון וויזה. אדם הבורח מסכנה אוסף מעט מיטלטלין ויוצא לחפש חיים. הוא צועד בשטחי סכנה, חשוף לחטיפות ואיומים, נתון לחסדם של מבריחים וסוחרי אדם, ובסוף, אם התמזל מזלו הוא חוצה גבולות בתקווה להגיע למקום מוגן. וכן, הוא עושה את זה ללא דרכון או אשרה. לא קוראים לזה מסתנן, קוראים לזה מבקש מקלט.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

האקטיביזם השיפוטי ניצח את ילד המריבה / אסתר הרצוג

ילד אסור, ילד מותר / נעמה כהן פרידמן

 

ראש הממשלה שלנו אולי אטום אך לא טיפש. גם הוא יודע שלא מדובר במסתנני עבודה אלא בפליטים. גם הוא יודע שלא ניתן לגרשם מבלי לעבור על אינספור חוקים ואמנות בינלאומיות. במקום זה הוא כולא אותם ללא משפט בעזרת חוקים דרקוניים ואנטי דמוקרטיים מתוך תקווה להמאיס עליהם את חייהם עד שיסכימו לחזור "מרצון" לארצותיהם למרות הסכנה הרבה הכרוכה בחזרה שכזו. חבל שבנימין נתניהו ממשיך להפר שוב ושוב את אמנת הפליטים ומחוקק חוקים שאין להם שום קשר עם המושג חוק.

 

אנו מקבלות את הנחת היסוד כי לכל מדינה ריבונית יש את הזכות והחובה להגן על גבולותיה. יש הטוענים שמדינת ישראל מיישמת מדיניות הגירה לגיטימית שנועדה להגן על גבולותיה. אנחנו בעד התנהלות כזו - רק שזה לא מסתדר עם המספרים היבשים: לפי דו"ח רשות האוכלוסין וההגירה מונה האוכלוסייה הזרה בישראל כ-230 אלף איש. 70 אלף עובדים זרים עם אשרה, רובם ממדינות מזרח אסיה, 93 אלף תיירים ללא אשרה וכ-50 אלף מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודן. את הקבוצה הראשונה הכניסו לישראל ממשלות נתניהו לדורותיהן. כ-20 אלף מהם נותרו לאחר שפגה אשרת העבודה.

 

הקבוצה השנייה היא של תיירים נכנסו לישראל בוויזת תייר ונותרו בה מעל לזמן המותר. רובם ממזרח אירופה וממדינות ברית המועצות לשעבר, ורובם עובדים ללא אשרה. מאמצי האכיפה נגד שתי הקבוצות הללו מינימליים. דווקא בקבוצה האחרונה מתעמרים, זו של מבקשי המקלט, שאפילו נתניהו מבין שלא ניתן לגרשם מפאת סכנה לחייהם. דווקא עבורה בונים עוד מתקני כליאה. דווקא נגדה מחוקקים חוקים שנפסלים על ידי בג"ץ רק כדי שחוקים אחרים, גרועים יותר, ייכתבו תחתם במהירות הבזק. דווקא מקירבּהּ הצליחו "להחזיר מרצון" יותר מ- 2,000 איש, רובם לאחר תקופה ארוכה של מעצר שווא ותחת לחצים קשים מטעם משטרת ההגירה.

 

מדיניות שנאה גזענית

הנתונים מוכיחים שאין מדיניות הגירה בישראל, יש מדיניות שנאה גזענית והיא מכוונת אך ורק כלפי קבוצת אחת - המהגרים מאפריקה, שרק במקרה צבעם שחור. אז נכון, צודק נתניהו. "חוק זה חוק", אבל בישראל החוק לא "קיים לגבי כולם".

 

שמות רבים ניתנו לאזרחי סודן ואריתריאה השוהים בישראל, והשמות מבטאים בעיקר את סף הסובלנות כלפיהם שהלך וירד, וסף השנאה שהלך ועלה. זה התחיל מפליטים, עבר למבקשי מקלט, מהגרי עבודה, מסתננים והגיע עד לפושעים ואנסים. אנחנו חושבות שניתן לכנותם בפשטות "מבקשי חיים".

 

מדובר באנשים צעירים שמצאו את האומץ לעזוב את מולדתם, לברוח מרודפיהם ולצעוד לעבר מה שקיוו שיהיו חיים טובים יותר. וחיים, בניגוד לתפישת מדינת ישראל, אינם רק כניסה ויציאה של אוויר מהריאות ומעבר של מזון בגוף. חיים אינם רק יקיצה בבוקר ושינה בלילה. חיים אינם רק שוטטות חסרת תוחלת בין קירות וגדרות. חיים הם היכולת לנוע בחופשיות, הזכות לביטוי ולהגשמה עצמית, היכולת להתפרנס בכבוד והאפשרות לאהוב ולהקים משפחה. החיים הם כל הפסיפס הרחב של מעשים ורגשות שכולנו מגדירים כחיינו שלנו. חיים לא יכולים להתקיים במעצר ללא גבול, ללא עתיד הנראה באופק וללא תקווה.

 

אותם מבקשי מקלט שאזרו אומץ וצעדו בקור ובשלג במשך שתי יממות ארוכות לירושלים הראו לנו מהו כוחם של החיים. למרות גורל חייהם העגום הם מצאו עוז ורוח כדי לדרוש בקול רם את חירותם. הם הפגינו סולידריות קבוצתית, דמיון ויכולת הנהגה ובעיקר הכרה עמוקה כי לכולם, אפילו להם, יש זכויות. הצעדה הנוספת שיצאה מהכלא בדרום וגל ההפגנות הנוכחי הם שיעור מפעים על שאיפתם הנצחית של אנשים בחיים. כל שנדרש מאיתנו זה להביט בהם וללמוד מה המשמעות של להיות מבקשי חיים. תאבי חיים. של מה זה להיות גדולים מהחיים. 

 

ד"ר שירי טננבאום היא רופאה בבית החולים תל השומר ומתנדבת ב"רופאים לזכויות אדם". פרופ' גליה צבר היא חוקרת הגירה מהחוג ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב.  

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עידו ארז
מחאת מבקשי המקלט בתל אביב
צילום: עידו ארז
מומלצים