התליין של סדאם נזכר: "צעק מוות לישראל"
השבוע לפני 7 שנים פיקח מוואפק על תליית הרודן העיראקי. ממשרדו בבגדד הוא נזכר במילותיו האחרונות, בגרדום שפעל רק בניסיון השני ובקור הרוח המצמרר של רוצח ההמונים
מוואפק אל-רובעי יושב במשרדו, ופסל של סדאם חוסיין ניצב מאחוריו, כשהחבל ששימש לתלייתו של הרודן העיראקי כרוך סביב צווארו, משחזר את הדקות האחרונות בחייו. היועץ לשעבר לביטחון לאומי, שפיקח על הוצאתו להורג של סדאם בשנת 2006, אומר כי סדאם נותר חזק עד לרגע האחרון ומעולם לא הביע חרטה על מעשיו.
עוד חדשות ב-ynet:
"פושע? נכון. רוצח? נכון. קצב? נכון. אבל הוא נותר חזק עד לרגע האחרון", הוא נזכר. "קיבלתי את פניו בדלת. אף אחד לא נכנס איתנו - לא זרים ולא אמריקנים", מספר רובעי בראיון לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP במשרדו באזור קזימיה שבצפון בגדד, ליד בית הכלא שבו בוצעה ההוצאה להורג לפני שבע שנים.
"הוא לבש ז'קט וחולצה לבנה, הוא היה נורמלי ורגוע, ולא ראיתי עליו שום סימן של פחד. ברור שכמה אנשים רוצים שאומר שהוא התמוטט או שהוא היה מסומם, אבל אלה עובדות של ההיסטוריה. לא שמעתי ממנו שום חרטה, לא שמעתי אותו מבקש רחמים מאללה או מבקש חנינה. אדם שעומד למות אומר בדרך כלל 'אלוהים, סלח לי על חטאיי - אני בא אליך', אבל הוא מעולם לא אמר משהו כזה".
סדאם חוסיין שלט בעיראק יותר משני עשורים שבמהלך סבלו אזרחיו מדיכוי אכזרי, מלחמות הרסניות וסנקציות בינלאומיות כואבות. הוא נתלה למוות ב-30 בדצמבר 2006, בתום משפט ארוך שנערך לו לאחר הפלת משטרו על-ידי צבאות ארה"ב ובריטניה שפלשו למדינה ב-2003. הוא נמצא אשם בפשעים נגד האנושות בגין רצח 148 תושבים כפריים שיעיים ב-1982.
סדאם כיהן כנשיא עיראק מיולי 1979 עד להדחתו בעקבות הפלישה האמריקנית ב-2003. בדצמבר של אותה השנה הוא נמצא מתחבא בתוך בור בחווה באזור תכרית. חלק מהעיראקים, בעיקר בני העדה הסונית שאליה השתייך סדאם, נזכרים בערגה בימי שלטונו, במיוחד בתקופות שבהן ידעה עיראק יציבות פנימית - ההפך הגמור מהאלימות העדתית שממנה סובלת המדינה מאז הדחתו, גם בימים אלה, ושממנה נהרגו כבר עשרות אלפי בני אדם.
סדאם זוכה גם להערכה רבה מצד חלק מהערבים בזכות המלחמה שניהל נגד איראן בשנים 1980-1988, העימותים שלו עם ארה"ב, התקיפות שלו נגד ישראל והשלווה שהפגין במהלך הוצאתו להורג, שתועדה בשעתו בסרטוני וידאו שצולמו בטלפון הסלולרי.
"כשהבאתי אותו הוא היה אזוק והחזיק ספר קוראן", נזכר רובעי. "לקחתי אותו לחדרו של של השופט, שם קרא השופט את רשימת ההרשעות, בעוד סדאם חוזר ואומר: 'מוות לאמריקה! מוות לישראל! תחי פלסטין! מוות לפרסים!". לאחר מכן לקח רובעי את סדאם לחדר שבו בוצעה ההוצאה להורג. "הוא נעצר, הביט בגרדום, הסתכל עליי מלמעלה למטה... ואז אמר: 'דוקטור, זה לגברים".
כשזמנו של סדאם לעלות לגרדום הגיע, רגליו היו עדיין קשורות, ולכן רובעי ואחרים נאלצו לגרור אותו במעלה המדרגות. מעט לפני שנתלה, עדי ראייה לגלגו עליו והשמיעו לעברו את הקריאות "יחי האימאם מוחמד באקר אל-סאדר!" ו"מוקתדה! מוקתדה!" - כשכוונתם ליריבו של סדאם שנהרג במהלך ימי שלטונו, ולקרוב משפחתו של היריב המת, מוקתדה סאדר, שצמח והפך למפקד מיליציה חזקה אחרי שנת 2003. סדאם השיב: "אתם קוראים לעצמכם גברים?". רובעי מספר כי הוא הפעיל את מנגנון התלייה - אבל הוא לא עבד. אדם אחר שבשמו לא נקב עשה זאת לאחריו פעם נוספת - והצליח. סדאם מת.
לא השלים את המילים האחרונות
מעט לפני שנתלה, סדאם חוסיין החל לדקלם את השהאדה, העדות המוסלמית. "אין אלוהים בלעדי אללה, ומוחמד...", הוא הספיק להגיד, אבל אז הוא נתלה מבלי שהספיק לומר את מילותיה האחרונות של השהאדה: "... הוא שליחו".
רובעי צעד אל הגרדום כדי להשיב משם את גופתו של סדאם חוסיין, שלדבריו הושמה בתוך שק לבן והוצבה על אלונקה. מהכלא שבו נתלה הועברה גופתו של סדאם במסוק אמריקני לביתו של ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מליכי, ב"אזור הירוק" של בגדד, המבוצר למדי. המסוק היה לדברי רובעי עמוס באנשים, ולכן לא נותרה ברירה אלא להציב את הגופה על רצפתו. דלתות המסוק נותרו פתוחות במהלך הטיסה, משום שאלמלא היו עושים כן - לא היה מקום לאלונקה. "אני זוכר בבירור את השמש מתחילה לזרוח כשהמסוק חג מעל בגדד", נזכר רובעי.
בביתו של אל-מליכי, "ראש הממשלה אחז את ידינו ואמר: 'שאללה יברך אתכם'. אמרתי לו: 'גש ותביט בו'. הוא חשף את פניו של סדאם, וראה אותו". רובעי נותר עד היום בן ברית קרוב של אל-מליכי. "מעולם לא הייתה לי תחושה מוזרה כל-כך", אומר רובעי - שנשלח לכלא שלוש פעמים בימי שלטונו של סדאם - על השתתפותו באותה הוצאה להורג. "הוא ביצע אין ספור פשעים, והגיע לו להיתלות אלף פעמים, לחיות שוב, ואז להיתלות עוד פעם. אבל התחושה, התחושה הזו היא תחושה מוזרה. החדר היה מלא במוות".
רובעי מספר גם על שיחה בין אל-מליכי לנשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש הבן, שסללה את הדרך לתלייתו של סדאם. "מה אתה הולך לעשות עם הפושע הזה?", שאל בוש את אל-מליכי. "נתלה אותו", השיב אל-מליכי, ובוש הניף את אגודליו באוויר, לאות אישור.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
