שערוריית הריסים המלאכותיים של קייטי פרי

מוזיאון העיצוב הבריטי על שם ויקטוריה ואלברט שבלונדון עורר מהומה באחרונה, ובעקבותיה דיון ציבורי סוער, על האתיקה של תעשיית האופנה בעקבות שתי רכישות של מוצגים שיוצרו במפעלים שמנצלים פועלות ופועלים באינדונזיה. כך דיווח בסוף השבוע ה"גרדיאן" הבריטי.

עוד חדשות מהעולם ב-ynet:

מגנט לכל אירוע: הצמיד 53 כפות לגופו

הכי קל למחזר: צפו בעץ חג המולד מבקבוקים

לפי הדיווח, הזעקה הציבורית התעוררה לאחר שאוצרי המוזיאון הכריזו על כוונתם לרכוש ריסים מלאכותיים מסדרה על שם הזמרת האמריקנית קייטי פרי, וכן מכנסי ג'ינס של חברת "פריימרק", שיוצרו במפעל ראנה פלאזה בדאקה שבאינדונזיה, אשר קרס השנה.

המפעלים הרבים במזרח הרחוק שמשרתים את תעשיית האופנה בעולם המערבי משלמים, על פי רוב, שכר זעום לעובדיהם, אף על פי שהוא חוקי. לפי ארגוני זכויות אדם בעולם הנאבקים בעוני, המשכורות שהם משלמים נמוכות מאוד גם ביחס לעלות המחייה במדינות שבהן העובדים חיים.

מכנסי הג'ינס של "פריימרק" לדוגמה יוצרו על ידי פועלים מבנגלדש שהרוויחו כ-39.5 דולר בחודש. הנשים שעובדות במפעל באינדונזיה שמייצר את ריסי חברת "איי-לור", אשר גם מפיקה את סדרת הריסים על שם קייטי פרי, מרוויחות 82 דולר לחודש.

קירן לונג, האוצר שאחראי על הזמנת ה"מוצגים" למוזיאון הבריטי אמר ל"גרדיאן": "על המוזיאון להתייחס גם לחפצים מכוערים ומרושעים, כשם שזו חובתו להתייחס למוצרים יפים ומועילים". לדבריו, ההחלטה לרכוש את מכנסי הג'ינס של "פריימרק" נבעה דווקא מקריסת המפעל באינדונזיה, שבו נהרגו יותר מ-1,100 פועלים, שנדרשו להישאר בעמדות הייצור אף על פי שהיה ברור שהמבנה על סף קריסה ושהקירות בו נסדקו.

באשר לריסים מסדרת קייטי פרי, הסביר לונג שהחליט לרכוש אותם לאוסף המוזיאון לאחר ששמע על האופן שבו הם מיוצרים: "הגלובליזציה של הצרכנות היא תופעה שמרחיקה במכוון את הייצור לאתרים מרוחקים, כך שלא נוכל לראות את אופן ייצורם של מוצרים רבים. אין להתפלא על ניצול כוח העבודה במקרים כאלה. התפקיד שלנו איננו לנהל מאבקים, אלא לאסוף ולהנציח רגעים חשובים בהיסטוריה של העיצוב והייצור". 

חברת האם של חברת "איי-לור" שמייצרת את ריסי קייטי פרי מסרה לעיתון הבריטי שתנאי העבודה של הפועלים הם חוקיים לחלוטין, אבל הדיון הציבורי העלה תהיות לגבי תנאי העבודה בתעשיית הריסים המלאכותיים, שבשנה

מוצרים רבים של חברות האופנה והקוסמטיקה הגדולות ביותר בעולם מיוצרים באינדונזיה, וכך בעיירה פורבאלינגה שבאזור ג'אווה ניתן למצוא מפעלים רבים שמספקים ריסים מלאכותיים עבור תאגיד ל'וריאל וחברות האיפור שו אומורה, מאק, מייק אפ פוראבר ומייבלין, משום ששם השכר המינימלי החוקי הוא כמחצית משכר המינימום בבירה האינדונזית ג'קארטה.

לרוב בתעשיית הריסים המלאכותיים הפועלות הן נשים צעירות, כ-100 אלף נשים באזור ג'אווה בלבד, שנדרשות לעבוד שעות ארוכות בריכוז מקסימלי. אבל העבודה גובה מהן מחיר גופני יקר, שכולל נזק לעיניים, לגב ולגפיים. רבות מהן נדרשות לפרוש כבר בגיל 40, משום שראייתן נפגעת לאחר שעות ארוכות של סריגת סיבי שיער מלאכותי שמוצאים את דרכם למדפי החנויות במערב.