"הפרש הפולני": דון קישוט, אתה צריך לנוח

דומה כי האמרה המפורסמת "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" הולמת מאוד את ספרו של אנטוניו מוניוס מולינה, "הפרש הפולני", שתורגם לאחרונה לעברית על ידי טל ניצן. זוהי התפיסה המניעה את הרומן, ומובעת באמצעותו: אהבות, אכזבות, כשלים אישיים וחברתיים, אימה ופחד - כל אלו הם מנת חלקו של הרומן, שדרכו מתקבלת תמונה של התהפוכות שעברה ספרד במאה ה-20.

מולינה, שזכה אשתקד בפרס ירושלים, וספר זה זיכה אותו כשראה אור ב-1991 בפרס "פלנטה" ובפרס הלאומי הספרדי לסיפורת, הוא אחד מהסופרים הספרדיים הבולטים של תקופתנו. גם בישראל הוא סופר אהוב מאוד, וספריו "החורף בליסבון", "ירח מלא" ו"ספרד", הן דוגמאות לספרים שזכו לאהדת הביקורת והקהל גם יחד ("בלעדיה", הנובלה היפה שכתב וראתה אור בהוצאת "כתר", מוכרת פחות, וחבל).

"הפרש הפולני". על הפועלים, העיניים, המאוהבים

אם כן, "הפרש הפולני" מגיע אלינו - על אף האיחור הניכר - כאשר מולינה נטוע היטב בתודעה הישראלית כסופר אהוב ומוערך, ועל כן הציפיות ממנו הן גבוהות.

כפי שהוא עושה במרבית ספריו, גם הפעם מולינה משתמש בתעתועי מציאות ובדיה ככוח מרכזי המניע את סיפור המעשה. הגיבור, מנואל, מתרגם סימולטני המזוהה עם דמותו של מולינה עצמו, מעורר בדמיונו, ובעזרת תצלומים נשכחים, את קורותיה של מאחינה, עיר הולדתו האנדלוסית.

המציאות והבדיה כרוכים זה בזה, ובסיטואציה זו כך גם העבר וההווה, הפרטי והציבורי. לנגד עינינו נפרשות קורותיה של ספרד, בדגש על טראומות מלחמת האזרחים והדיקטטורה. באמצעות התחייה המחודשת של התקופה, ומתוך קולו של מנואל, עולים גם קולותיהם של האנשים הפשוטים, הפועלים, העניים, האוהבים - ערב רב של דמויות הרחוקות ממודל הגיבור מלא העוז שאנו רגילים לקרוא אודותיו בסיפורים היסטוריים.

הון, שלטון, עולם תחתון

מולינה מתמקד בדמויות השוליים מתוך כוונה להראות כיצד מאורעות פוליטיים ולאומיים משפיעים על האזרחים, על אלו שספרי ההיסטוריה אינם מתעכבים עליהם, ועל כן מקומם בספרות. בנוסף, סיפור אהבה גדוש בדרמה ותשוקה מלווה את הרומן, וכך גם יצירתו של רמברנדט, "הפרש הפולני". יצירה אפופת מסתורין שעוררה חילוקי דעות לגבי זהות הדמות המצוירת. המיתוס סביבה והן האווירה השורה בה – הולמים ומשפיעים על אווירת אי הוודאות שמולינה מעצב היטב ברומן שלו.

אי הוודאות לגבי זהות הדמות המצוירת, האם היה פרש ידוע ומוכר או דמות גנרית, מתאימה למערך שמציב מולינה לגבי המרכיב של זהות האזרחים בהיסטוריה של מדינתו. ברומן הוא מראה כיצד ניתן ללמוד באמת על תופעות חברתיות ועל השפעתן, רק אם נביט נכוחה על האזרחים הפשוטים, על אלו שיוצרים את החברה, נלחמים וסובלים עבורה.

הסבל, שהוא מרכיב מהותי במציאות המתוארת בספר, הוא מנת חלקם של האנשים שסובבים סביב הגיבור, שכמו רודפים את העיירה ברוחם. לצד ההתמקדות בפרט הבודד, מצביע מולינה כל העת על הקשר ההדוק בינו לבין הציבורי והחברתי. כל מהלך פרטי, למעשה, נטען במשמעות חברתית או מושפע מתופעות ציבוריות. זוהי התבנית שבה נידונים אזרחי המדינה, ואת תבנית זו משרטט מולינה בתיאורים קולחים ולעתים מרהיבים, ובפיוטיות משכנעת לצד ניסוחים כבדי משקל.

ב"הפרש הפולני" יש, במידה רבה, מרכיבים שהפכו הכרחיים לספרות פופולרית במערב. הוא גדוש בדרמה; עוסק בנושאים גדולים כמו מלחמה ושלטון,

לצד התייחסות למצבים אנושיים מעוררי הזדהות וחמלה; הכתיבה טובה, קולחת, מעוררת סקרנות אצל הקוראים ומדרבנת אותם להוסיף ולהעמיק בסיפור; סיפור האהבה שבו נוטף תשוקה וגם צולל את עמקי הנפש המאוהבת. זוהי סאגה היסטורית שמעלה ביקורת חברתית, והכול ביצירה זו זועק "גדול מהחיים".

אך דווקא כאן מולינה מפספס. על אף החיבורים הנאים בין הדיכוטומיות השונות המוצגות ברומן, הוא מסעיר רק מהבחינה הדרמטית. אין בו צורות מבע מעניינות ומקוריות, תנופה ספרותית הנובעת מחריגות או ממתיחת המוכר והידוע. השימוש שהוא עושה בז'אנר הרומן, טוב ככל שיהיה, אינו מלהיב דיו. הוא אינו מעניק לנו דרך אחרת להסתכל על אותה מציאות או על המציאות המשוחזרת, פרט להצגת כתיבה יפה, שאותה אנחנו כבר מכירים מספרים אחרים שלו.

אילו היה מוותר מולינה על הדרמטיזציה, ויורד באמת אל הרזולוציה הקטנה ביותר, אל תחושת האין מוצא הנובעת מחוסר היכולת להשתחרר מהעבר ומקיום של חיים שהמתים גלומים בו, ולא מבקש רק להראות נרטיב שנכתב בפאתוס - יצירתו היתה מרתקת פי כמה מהבחינה הספרותית. כיוון שלא עשה כך, נותרנו עם ספר יפה נוסף של מולינה, עם ביקורת שצריכה להישמע ולהיכתב, עם תיאור כובש ומשכנע, ולא מעבר לכך. מזל שתרגומה של ניצן הוא כה נעים לאוזן (נסו לקרוא את הטקסט בקול רם ותיווכחו).

"הפרש הפולני", מאת אנטוניו מוניו מולינה. מספרדית: טל ניצן. הוצאת "עם עובד". 485 עמ'.