ספארי על גלגלים: רוד טריפ אפריקני

הפיל הזועם השמיע צרחות אימים ורדף בחרי-זעם אחרי הג'יפ שבו היינו יחד עם שני זוגות צעירים מברזיל ומניו זילנד. הוא התקרב למרחק של מטרים ספורים מהרכב ורק ברגע האחרון הצליח הריינג'ר הצעיר שלנו, ממוצא אפריקני, להידחף עם הג'יפ אל מאחורי קבוצת עצים, והפיל הנרגז נותר כשהוא רוקע בזעם ברגליו.

עוד טיולים באפריקה:

• 10 אטרקציות שחייבים לראות בדרום אפריקה
• אוגנדה: טיול בפנינה השחורה של אפריקה
• קונגו: שיט בזאיר בנהר לא זעיר, וגם ממש לא זהיר
  
  

היה זה בשמורת הטבע הפרטית Kapama, לא הרחק מפארק קרוגר שבדרום אפריקה. התברר שהפיל הנ"ל היה "אלבינו" (פיל לבן), ודי נדחה על ידי עדר הפילים שאליו השתייך. כאשר העדר התקדם, ואנו בעקבותיו, הוא הגיח לפתע מתוככי השיחים וחשש שמא אנו חוסמים את דרכו להצטרף לעדר.

אלא שהגשש השחור הסביר לנו, שאותו הפיל המנודה מהעדר בגלל היותו אלבינו (דהיינו מוטציה של פיל לבן), כך שלצרחות הזעם שלו לא הצטרפו שאר הפילים, וכך ניצלנו מהתקפה של עדר הפילים כולו.

ה"אלבינו" שנדחה מהעדר והתקדם לעברנו(צילום: יוסף ג'קסון)

כיף, ותקווה טובה

חווייה זו היתה אחת מההתקלויות עם חיות הבר באותה השמורה במהלך סיורי הספארי, שנמשכו שעות ארוכות בשעות שונות של היום, וכללו מפגשים שונים עם חיות, החל עם ג'ירפות שתלו בנו מבט סקרני וכלה

בזוג קרנפים ובעדר באפלו. שלא לדבר על זוג אריות שנמנמו מטרים ספורים מהג'יפ, כשכרסם המלאה בבשר הפכה אותם לחתולים מגודלים בלתי מזיקים. היתה זו רק אחת מהאטרקציות שאליה נחשפנו במהלך טיול עצמאי ברחבי דרום אפריקה.

את הרכב, ביחד עם ה-GPS, קיבלנו בעיר קייפטאון. התרגלנו מהר לנהיגה בצד שמאל ומיד יצאנו לעבר "הר השולחן"- אותו הר מדהים המזדקר מעל העיר היפהפייה. העלייה ברכבל לפסגה, מותירה את הצופים פעורי פה למראה הנוף המתגלה מתחתם, אך קייפטאון היא רק בסיס יציאה לסיורים בחצי האי, שבסופו נמצאת הנקודה הדרומית של אפריקה - כף התקווה הטובה.

האדם הלבן הראשון שהניח עליו את רגליו היה הספן הפורטוגזי, בארתולומיאו דיאס, שהגיע למקום בשנת 1488. אנדרטה המוצבת במקום מוקדשת לאומץ ליבם של אותם ספנים פורטוגזים, דיאס וואסקו דה גאמה, שבמהלך חיפושיהם אחרי דרך ימית להודו עקפו את הכף הדרומי ביותר ביבשת אפריקה. מומלץ לא לוותר על עלייה ברכבל אל "כף פוינט" כדי לצפות בצוק המרשים, שבו נפגשים מימי האוקיינוס ההודי עם אלו של האוקיינוס האטלנטי.

זוג קרנפים. מראה שכיח בדרום אפריקה(צילום: יוסף ג'קסון)

לדרוך ב"דרך היין"

אטרקציות נוספות שבהם בקרנו בחצי האי (Cape Peninsula) היו מפרץ הויט (Hout Bay), שממנו מפליגים לאי המאוכלס באלפי אריות ים והביקור בשמורת הפינגווינים שבאזור.

את יום המחרת הקדשנו לביקור ב"דרך היין" המפורסמת של סטלנבוש, העיר האפריקנרית העתיקה שכל סביבתה מוקפת כרמי יין וחוות חקלאיות משגשגות. רובן ככולן מאוכלסות בצאצאי האפריקנים - אותם מהגרים צרפתים והולנדים שהיו הראשונים ליישב את דרום אפריקה לאחר שנמלטו מרדיפות הדת באירופה במאה ה-17.

מנהיג המהגרים היה יאן ואן ריבק, שנשלח מטעם חברת הודו המזרחית להקים מושבה ב"מפרץ השולחן" - הלוא היא קייפטאון של היום . תחושתם של המהגרים הללו היתה שהם הגיעו לארץ לא נושבת, שהיו בה רק מתי מעט שחורים בושמנים והוטנטוטים, שהתפרנסו מלקט וציד. האפריקנים גיבשו עצמם לעם ופיתחו שפה ייחודית. בעיר פאארל (Paarl) ממוקמת אנדרטה ענקית המשקיפה על נוף נהדר, המסמלת את יצירת אותה שפה המורכבת ממילים הולנדיות, אפריקאיות וגם קצת אנגלית וגרמנית.

דרום אפריקה של אז עברה לא מעט עימותים ומלחמות עם שבטי השחורים ועם האימפריה הבריטית, שהשתלטה על המדינה ברגע שהתגלו בה מחצבים, זהב ויהלומים. גם כיום בשיחות פרטיות עם אותם אפריקנים, הם משוכנעים שהם בעצם התושבים האמיתיים של דרום אפריקה.

סטלנבוש, דרך היין(צילום: mct)

לצפות בלוויתנים ענקים מהמרפסת

המקום הכמעט יחידי בעולם שבו מתקרבים לוויתנים עד למרחק של מטרים ספורים מהחוף התלול, הוא בעיירת נופש חמודה בשם הרמנוס (Hermanus). זו חוויה של ממש לצפות ביצורים השוקלים עשרות טונות מזנקים בחברותא מהמים, כאילו היו להקת בידור של התיירים השוהים במקום.

משם יצאנו אל מפרץ מוזל (Mossel Bay), שם נמצא קומפלקס מוזיאונים המוקדש למגלה הפורטוגזי דיאס, ובחצר המוזיאון המשקיף על המפרץ היפהפה נמצא "עץ הדואר" העתיק (Milkwood tree) בן 500 שנה, שעל ענפיו נהגו הספנים הפורטוגזים לתלות מכתבים שיועדו למשפחותיהם במולדת. מכתבים אלה הובאו ליעדם בידי מלחים פורטוגזים אחרים, שהיו בדרכם מהודו בחזרה לפורטוגל. משך הזמן המקובל להגעת המכתבים היה כחצי שנה ויותר (כמעט כמו בדואר ישראל...).

ירושלים הקטנה

ממפרץ מוזל יצאנו דרך מעבר הרים בשם רובינסון אל העיירה OUDTSHOORN, שנודעה בכינוי "ירושלים הקטנה", הודות לחוואים יהודים שהתיישבו בה והתמסרו לגידול יענים שבתחילת המאה ה-20 נוצותיהן היו מבוקשות ביותר לכובעי הגבירות באירופה.

בית הכנסת היפה בעיירה מעיד על העבר היהודי, שממנו נותרה קהילה קטנה למדי. כמובן לא החמצנו ביקור בחוות יענים שבה נותנים לשמנים שבין המבקרים לעמוד על ביצת יען, שחביתה שלה שקולה ל-24 ביצי תרנגולת ומסיימים את הביקור במירוץ על גבי יענים, שמדגימות מהירות שלא נופלת מסוסי מירוץ.

חזרנו דרך מעבר הרים אחר בשם Outeniqua, המכוסה לרוב בערפילים, אל העיר ג'ורג שקרויה על שמו של בנו הבלתי חוקי של מלך אנגליה, שנשלח כמושל למקום ומשם יצאנו לעבר נתיב הגנים המפורסם הממוקם על כביש החוף הקסום של דרום אפריקה לאורך האוקיינוס ההודי.

חובבי קפיצות באנג'י יוכלו למלא את חפצם בגשר Blaukrans, הנמתח בגובה עצום מעל הנהר שמתחתיו .יער צ'יצ'יקאמה, שאליו הגענו בהמשך הדרך, מהווה חלק מנתיב הגנים המרשים ובו נמצא עדר פילי יער. בחווה הממוקמת ביער ניתן לרכוב על פילים אפריקניים או להסתפק בהאכלתם תמורת סכומים די נכבדים.

מפלי ויקטוריה. הפלא האפריקני(צילום: יוסף ג'קסון)

המשך הכביש הנופי הביא אותנו לאטרקציה נוספת - להליכה בלב היער אל גשר תלוי בקניון, הנמתח מעל "נהר הסערות" (Storms River). סופו של נתיב הגנים הינו בעיר פורט אליזבט, שממנו טסנו אל אותו ספארי בשמורת

 טבע פרטית בשם קאפאמה (Kapama), שממנו יצאנו לסיורי ג'יפים בשעות הבוקר והערב, בערבה האפריקנית במסע אחרי חיות הג'ונגל.

ממחנה הספארי טסנו לעבר זימבאווה וסיימנו את הבילוי בדרום אפריקה באתר טבע מדהים ביותר ומוכר - מפלי ויקטוריה - שבהם נופל נהר הזמבזי מגובה רב אל הקניון שחרץ מתחתיו. מראה מרשים ביותר של אחד המפלים הגדולים בעולם.

עלות הטיול העצמאי שלנו שנמשך כשבועיים ברחבי דרום אפריקה הסתכם בסך הכל בקרוב ל-3,000 דולר לאדם וכלל את כל סידורי הקרקע, כולל רכב שכור עם GPS לשבוע, בתי מלון לאורך הדרך וטיסות לשמורת הטבע ולמפלי ויקטוריה. עלות הטיסה הלוך ושוב לדרום אפריקה היתה כ-900 דולר לאדם. כל זאת בניגוד לטיול רגיל ומאורגן שמוצע לישראלים, שנע לרוב בין 6,000 ל-7,000 דולרים.