כוכבים נופלים
מהטניסאי שאיבד את מגע הקסם עד הכדורסלן שנפצע וחזר ונפצע. מהקוורטרבק שירד במכה מהאולימפוס עד שחקן הבייסבול שנתפס על סמים. ארבעה כוכבים נופלים שביקשו את אותה משאלה בדיוק: ששנת 2013 המקוללת רק תיגמר כבר
1. רוג'ר פדרר (טניס, בן 32)
בשנים הגדולות: הכי הרבה זכיות בטורנירי גראנד-סלאם, הכי הרבה שבועות בראש הדירוג העולמי, הכי הרבה נקודות שגורמות לך להאמין שאלוהים הוא שווייצרי, הכי הרבה נתונים שמתחילים במילים הכי הרבה.
מסכמים את 2013 ב-ynet ספורט:
- לברון, ריברי, אולי נאדאל? ספורטאי השנה שלנו
- בעושר ובכושר: המרוויחים הגדולים של השנה
- באיירן מוחצת את בארסה, פרגי נפרד. המשחקים הגדולים
- בעין העדשה: תמונות הספורט של 2013
- גילוי נעים: הספורטאים שפרצו לתודעה
- רובן הפך מלוזר לווינר, מארי חגג בווימבלדון - הגאולות הגדולות
- מרתון בוסטון, השופט שהוכה למוות. הטרגדיות
- ספורטאי השנה שאפילו גוגל לא סופר
- היהלום של יונייטד, האס של סן אנטוניו - תגליות השנה
- והשנה שהייתה בראי האינסטגרם
ב-2013: הכי גרוע שיכול להיות, הכי מעט ניצחונות מאז שנת 2000, הכי הרבה הפסדים מאז 2003, הדירוג הכי נמוך מאז שהיה בן 22, אחוז ההצלחה הכי נמוך מאז 2002, הכי מעט תארים מאז 2001 - וזה אפילו לא "תארים" אלא תואר, ביחיד, על הדשא בהאלה. גראנד-סלאם? אפילו לא גמר.
אז נכון, רוג'ר כבר זקן. אף אחד לא מצפה ממנו להיות "פדרר אקספרס" של 2004-2007, עידן שמבחינת דומיננטיות כמעט אין לו מתחרים בכל תולדות ענפי הספורט האינדיבידואליים. מאז, ובעיקר בשנתיים האחרונות, התרגלנו לראות אותו מפסיד לנדאל, לג'וקוביץ', למארי. זה היה טבעי, גם אם לפעמים קצת מרגיז, בעיקר בימים שבהם נראה שהראש מרים דגל לבן הרבה לפני הרגליים.
אבל השנה הזאת הייתה משהו אחר לגמרי. לא רק התבטלויות בפני שלושת הגדולים, לא רק הדחות על-ידי שחקני הדרג השני (דל פוטרו, צונגה, ברדיך), אלא גם מבוכות מול טניסאים כמו דניאל ברנדס (מי?) ופבריסיו דלבוניס (הא?!) וסרגיי סטחובסקי, שאחראי לטראומה בווימבלדון. לנשים יש את סבב ה-WTA, לפדרר זו הייתה שנה של WTF.
ב-2014: רוג'ר, בעשור הקודם היית עבור רבים מאיתנו מה שמייקל ג'ורדן היה בשבילנו בניינטיז. העברנו יחד לילות קסומים במלבורן ובניו-יורק, אבל אלה הולכים ומתמעטים, וזה לא כי אנחנו התחלנו ללכת לישון מוקדם, אלא כי אתה התחלת לעוף מוקדם. אז בוא נסגור ש-2014, תחת המאמן החדש סטפן אדברג, תהיה עונת הפרישה שלך. בבקשה, תשאיר אותנו עם הזיכרונות ההם. מה אתה אומר?
2. קובי בראיינט (כדורסל, בן 35)
בשנים הגדולות: השוטינג גארד השני הכי טוב בהיסטוריה אחרי אתם-יודעים-מי-ואם-אתם-לא-יודעים-מי-אז-אתם-במדור-הלא-נכון-ואולי-כדאי-שתעברו-לכלכלה-אומרים-שנגידת-בנק-ישראל-שוקלת-הורדה-נוספת-של-הריבית.ב-2013: קורע את גיד האכילס באפריל, חוזר אחרי יותר משבעה חודשים, שובר עצם בברך תוך פחות משבועיים, מושבת שוב לחודש וחצי. כאילו מישהו צילם עונה של "האוס" בסטייפלס סנטר. לפחות משהו אחד יצא מכל הזמן הפנוי הזה: הוא הפך משחקן-על לצייצן-על.
וזה לא שאיתו ללייקרס היה סיכוי למשהו שמתקרב לאליפות – בעונה שעברה או הנוכחית. אבל בגיל 35, גם בלוס-אנג'לס יודעים שכבר צריך להתכונן ליום שאחרי.
ב-2014: הטבעת השישית, זו שתשווה את המאזן של אתם-יודעים-מי-ואם-לא-זה-בטח-כי-הייתם-עסוקים-באיזה-ריאליטי-מטופש, לא תגיע עם בראיינט. לא השנה, ולא בכלל.
3. רוברט גריפין השלישי (פוטבול, בן 23)
בשנים הגדולות: הייתה בדיוק שנה אחת כזו. ואיזו שנה זו הייתה. הבחור היה אמנם כוכב מכללות, אבל התהילה האמיתית הגיעה בעונת הרוקי ב-NFL, בה הפך את וושינגטון רדסקינס מזוועה עם קסדה לקבוצה שאנשים מחכים לראות. יחד עם חבריו לדור הקוורטרבקים החדש, RG3 הצית את הדמיון עם השידרוג האתלטי שהכניס לעמדה הכי חשובה בפוטבול, שבר שיאי רוקי למדד מסירה וליחס מסירות-איבודים, ונבחר לרוקי העונה.
ב-2013: זה ממש קרה בימים הראשונים של השנה, ב-6 בינואר. גריפין חזר למגרשים מוקדם מדי אחרי פציעה קודמת כדי להוביל את הקבוצה בפלייאוף מול סיאטל, והרס לעצמו כל רצועה שקיימת בברך. היה בזה כל אלמנט של סיפור ספורטיבי לוהט: הכוכב שנתן עונת בכורה מופתית סופג פציעה טראגית ברגע האמת, ומועדון שלם שהתאהב בו מחכה בקוצר רוח לעונה הבאה כדי לחגוג את שובו עם זכייה בסופרבול.
הבעיה היא שמאז החזרה מהפציעה הוא נראה פחות כמו רוברט גריפין השלישי ויותר כמו דמות ממפגשים מהסוג השלישי. הוא לא עבר הכנה ראויה לעונה בגלל ההחלמה הממושכת, וכשנזרק למים העמוקים, מסר כדורים שנחתו במדשאות הבית הלבן. הוא למד בדרך הקשה שגם היד היא חלק מהגוף, וכשהפיזיות והמהירות נפגעות, רצוי להפוך למוסר טוב יותר.
במשחקי הסיום של העונה המחפירה, בה וושינגטון הפכה מקבוצת פלייאוף לאחת החלשות בליגה, גריפין כבר סופסל. כרגיל, מי ששילם את מחיר הכישלון הוא המאמן מייק שנהאן, שהושלך אתמול מהקבוצה. ככה זה בפוטבול.
ב-2014: בפוטבול העונה מתחילה בספטמבר. לגריפין יש עכשיו כמה חודשים לשים את הרגליים למעלה, ללמוד מטעויות העבר, לתת לכל השרירים והגידים להתחבר כמו שצריך, ולחזור עם טירוף בעיניים. כשזה יקרה, הדבר המעניין ברדסקינס שוב יהיה המשחקים שלהם, ולא הדיונים על שינוי שמם.
4. אלכס רודריגז (בייסבול, בן 38)
בשנים הגדולות: אליפות, תארים אישיים, מספרים מדהימים, החוזה הכי שמן בתולדות הספורט המקצועני (275 מיליון דולר לעשר שנים), ומדי פעם גם יכולת פנומנלית. רק שהיכולת הזו, לפחות בחלקה, נבעה מ...
ב-2013: ...חומרים אסורים, מה אתם יודעים. כבר לפני עשור הוא הסתבך בפרשה דומה, לקחת בדרך אליפות עם היאנקיז ולשנות את המוניטין שלו מ"זה שלוקח סטרואידים" ל"זה שלעיתים נדירות שווה את הכסף שמשלמים לו". אבל פרשת ביוג'נסיס גררה אותו בחזרה למאבקים על טוהר מידותיו. עובד במרפאת אנטי-אייג'ינג בפלורידה חשף מסמכים לפיהם ספורטאים מענפים שונים, בהם שחקני בייסבול רבים, קיבלו ממנה חומרים אסורים.
ליגת הבייסבול רתחה, והמים החמים נשפכו בעיקר על איי-רוד, שחטף השעיה מ-211 משחקים – השעיית הסמים הארוכה בתולדות הבייסבול. במקום לבאס את אוהדי היאנקיז, עכשיו הוא מתעסק בקרבות משפטיים, ערעורים ומלחמה מחוץ למגרש.
ב-2014: ימשיך לרצות את עונשו ויחמיץ את כל העונה. החטא ועונשו, חלק ב'.
ב-2015: הבעיה של איי-רוד תהיה איך יחזור, כישחזור, אם יחזור. הוא נחוש להמשיך לשחק, אבל היה מעורב ביותר מדי לכלוכים מכדי שיקבלו את הביצועים שלו בלי להטיל בהם ספק. כל חבטה, ריצה, מהלך גדול, ייתקלו בגבה מורמת. גם הגיל המתקדם והטענות על הכושר המידרדר שלו לא יעזרו פה.