לנוכח הקריאה הבינלאומית להחרים את מוצרי סודה סטרים מכיוון שהם מיוצרים בהתנחלות ישראלית בשטחים, ולאור תשומת הלב המוגברת לנושא החרמות השונים המוצעים על ידי אירגונים שונים כנגד ישראל, ביקשנו את תגובתה של הרבה אליסה ווייס, שהיא מצוות המייסדים של מועצת הרבנים באירגון ג'ואיש וויס פור פיס, תנועת שלום יהודית-אמריקאית התומכת בהטלת חרמות כלכליים על חברות ישראליות הפועלות בשטחים הפלשתינים. הרבה ווייס היא גם אחת ממנהלות הפעילות והאירגון בג'ואיש וויס פור פיס.

ההיסטוריה והמסורת היהודית מדרבנות את חברי אירגון ג'ואיש וויס פור פיס לפעול למען זכויות אדם אוניברסליות. ההיסטוריה היהודית תובעת מאיתנו להשמיע את קולנו כשאנו נתקלים באי-שיוויון—אנו מכירים מהתנסות ישירה את הקושי והעלבון המגיעים עם יחס של חוסר כבוד וכשנלקחים מאיתנו הזכויות והחירויות הבסיסיות. המסורת היהודית תובעת מאיתנו לדרוש הגדרה עצמית, שלום וביטחון לכל העמים. לכן, כשאנו בוחנים את החברה הישראלית "סודה סטרים", אנו יודעים שאנחנו חייבים להשמיע את קולנו.

חלק מעובדי סודה סטרים מגיעים לעבודה ללא שום הגבלות על חופש התנועה שלהם, בעוד אחרים נאלצים להתמודד עם מגבלות קשות הנובעות ממדיניות המציבה חומות, גדרות, כבישים ליהודים בלבד, והשפלות המגיעות עם ההמתנה הארוכה במחסומים. חלק מעובדי סודה סטרים נהנים מהחירות לקחת לעצמם איזו עבודה שיבחרו, בעוד אחרים מוגבלים על-ידי מערכת נוקשה של היתרים ואישורים הקובעת את אפשרותם למצוא תעסוקה בישראל ובהתנחלויות. חלק מעובדי סודה סטרים מוגנים על ידי חוקי התעסוקה המעוגנים בחוק הישראלי בעוד אחרים אינם זוכים להגנה זו. זו המשמעות של החיים תחת כיבוש צבאי. זו לא תמונת הדו-קיום השיוויני שמנכ"ל סודה סטרים, דניאל בירנבאום, היה רוצה שנאמין בה.

בעוד הפלשתינים בהחלט מסוגלים להקים תעשיות משל עצמם, התשתיות והכלכלה הפלשתיניות נהרסות בשיטתיות על ידי אותו הכיבוש שסודה סטרים יוצאת נשכרת ממנו. מוצריהם, הנושאים את התווית "מיוצר בישראל", מיוצרים למעשה על קרקע פלשתינית, תוך שימוש במשאבים פלשתינים ובידי פועלים פלשתינים. עובדים פלשתינים עוזבים מידי יום את מקום עבודתם ללא חירותם וללא מעמד של שיוויון בפני החוק. זוהי אינה תמונה של דו-קיום של שלום.

מזה למעלה מארבעה עשורים, פלשתינים בגדה המערבית חיים תחת כיבוש צבאי שהולך ומבסס את עצמו. הצגת המפעל של סודה סטרים כדוגמה לדו-קיום של שלום מטעה את הציבור ומנסה להקנות להתנחלויות ולכיבוש מראה הגיוני ונאור. בהקשר זה ניתן להבין את הקריאה לחרם כלכלי על מוצרי סודה סטרים. הקריאה לחרם היא קריאה לא-אלימה ועקרונית המגיעה כקולו של הרוב בחברה האזרחית הפלשתינית כאמצעי להפעלת לחץ על ישראל לסיים את הכיבוש. הקריאה לחרם שואבת השראה מהתנועות למען צדק חברתי שפעלו בהצלחה במאה החולפת. חרם כלכלי היה אחד הכלים בהם השתמשו נלסון מנדלה ז"ל והקונגרס האפריקאי הלאומי כדי להפיל את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. רבים מקרב התושבים הלבנים של דרום אפריקה טענו בזמנו שהשימוש בחרמות כלכליים יפגעו בעיקר בדרום אפריקאים שחורים. הם טעו. כפי שפעיל זכויות האדם הפלשתיני ומייסד התנועה הפלשתינית לשימוש בחרם, עומאר ברגותי, מזכיר לנו: "אין דבר שפוגע באנשים החיים תחת דיכוי יותר מאשר הדיכוי עצמו".