יהיה סוער ביוני: צה"ל בקושי מוכן ל-2014

המחצית השנייה של השנה הבאה, כך מסתמן, עתידה להיות תקופה מאתגרת. נצטרך להתמודד עם תוצאות תהליכים הסדריים-מדיניים שיבשילו לקראת יוני 2014. למרבה הצער, סביר להעריך כי רובם יסתיימו כנראה בכישלון או בפשרה לא יציבה שטמונים בה זרעי העימות הבא. הנושאים ונותנים ישווקו כמובן את התוצאות הבלתי מספקות כ"צעד קטן קדימה", כשלב בדרך ארוכה, אך המשמעות ברורה - המחצית השנייה של 2014 תהיה תקופה נפיצה ועתירת דילמות.

התחזית: חורף שקט, אביב מתוח וקיץ שעלול להיות סוער.

עוד מרון בן ישי:

צה"ל: תוכנית הביטחון של ארה"ב לא מספיקה

יורים לישראל כדי לסבך את חיזבאללה

המסגרת הגלובלית לתהליכים המזרח תיכוניים לא תהיה שונה בהרבה. ממשל ברק אובמה, חרף הביקורת, ימשיך לנהל מדיניות חוץ פשרנית המזגזגת בין שאיפה ליישם עקרונות נעלים לבין פרגמטיזם תועלתני. התוצאה - כרסום ניכר במעמדה של ארה"ב כמעצמה מנהיגה ומשפיעה בזירה הבינלאומית והמזרח תיכונית.

רוסיה תמשיך במדיניות הניאו-אימפריאלית שלה ותנצל לשם כך את הסכסוכים והמתחים כפי שהיא עושה כעת בסוריה. ולדימיר פוטין יקצור יוקרה ורווחים ממכירות נשק אך לא יצליח אפילו להתקרב למעמד שארה"ב עדיין נהנית ממנו באזור. האיחוד האירופי ימשיך למקד את מאמציו בהיחלצות מהמשבר הכלכלי הפוקד את מדינותיו, אולם בה בשעה לא ירפה ממעורבותו הפעילה בענייני המזרח התיכון ואפריקה. סין תפעל כאן כמעט אך ורק על פי האינטרסים הכלכליים שלה, ובאסיה דווקא בצורה כוחנית ממניעים לאומניים מובהקים - מה שכבר מעורר חששות כבדים בקרב שכנותיה. בעיקר ביפן שהחלה בתהליך התחמשות מואץ.

פוטין, אסד, רוחאני ואובמה. שנה נפיצה(צילום: AP)

בתוך מסגרת זו יתנהלו התהליכים המזרח תיכוניים: מו"מ ישראלי-פלסטיני, בחסות אמריקנית, על הסכם שלום; מו"מ בין איראן למעצמות על פירוק או "גלגול לאחור" של תוכנית הגרעין הצבאית בתמורה להסרת הסנקציות; פירוק סוריה מנשקה הכימי והשמדתו; ועידה בינלאומית בז'נבה, בהשתתפות הצדדים הלוחמים, שאמורה לשים קץ לשפיכות הדמים בסוריה; התחזקות האיסלאם הג'יהאדיסטי הפועל בהשראת אל-קאעידה על חשבון האיסלאם הפוליטי בנוסח האחים המוסלמים; המאמץ של המשטר החדש במצרים לעבור לנורמליות ומשטר אזרחי דמוקרטי כולל אישור חוקה, בחירות לפרלמנט ובחירות לנשיאות וגם המאבקים הפנימיים בטורקיה בין תומכי רג'פ טאיפ ארדואן למתנגדיו שיגיעו לשיא בבחירות המוניציפליות באביב.

פוטנציאל עימות אלים

בראש הדילמות שיאתגרו את כולנו השנה צועדות שתי סוגיות מדיניות שיש להן פוטנציאל להפוך בקיץ גם לעימות אלים: הסוגיה הפלסטינית וסוגיית הגרעין האיראני.

המאמץ הנוכחי להשגת הסדר ישראלי-פלסטיני מתקרב במהירות לצומת שידרוש קבלת החלטות. בפני ישראל שלוש אופציות שלכל אחת מהן מחיר כואב:

1. הסכמה על הסדר קבע שיבוצע בשלבים ושיתבסס על גבולות 67' עם חילופי שטחים (כולל חלוקת ירושלים). הסדר כזה יאלץ את נתניהו להגיע לא רק לוויתורים טריטוריאליים ורגשיים כואבים אלא גם לפירוק והרכבה מחדש של הקואליציה.

2. נתניהו יאשר את הסכם המסגרת - "הקוים המנחים להמשך המו"מ" - שיציג קרי עוד השבוע בירושלים וברמאללה. אם גם אבו מאזן יאשר, יימשך המו"מ מעבר לאפריל.

3. הצדדים ידחו את הסכם המסגרת שיציג קרי, מה שיביא לפיצוץ המו"מ באביב. התרחשות כזו תגרור אחריה די בוודאות בידוד מדיני, הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית בגבולות 67', זרם גובר של חרמות וסנקציות כלכליות ותסיסה אלימה בשטחים. אפשר להעריך כבר עכשיו שנתניהו והקבינט יבחרו באופציה השנייה.

הכור באראק שעשוי לייצר פלוטוניום לפצצה(צילום: gettyimages)

הדילמה השנייה נוגעת לאיראן. כבר עכשיו ברור לקהיליות המודיעין במערב שטהרן, למרות מתקפת החיוכים, לא ויתרה על כוונתה להפוך למדינת-סף גרעינית שיכולה לייצר מתקן נפץ גרעיני אמין בתוך כמה שבועות. יתרה מזאת - הנשיא רוחאני ומחנהו נתקלים בהתנגדות קשה למדיניותם מצד משמרות המהפכה והאייתוללות השמרנים. עדות לכך היא גרירת הרגליים של האיראנים במו"מ המקדמי המתנהל כעת על יישום הסכם הביניים שנחתם בז'נבה בנובמבר. אבל המבחן האמיתי יהיה ביוני: אם בכלל ייחתם הסכם קבע בין המעצמות לאיראן, ואם כן - מה יהיה טיבו.

תדלוק בחיל האוויר. האופציה הצבאית תחזור?(צילום: AFP)

בתחום הביטחון הלאומי - לצד אתגרים "ותיקים" ומוכרים יעסיקו את זרועות הביטחון בשנה הקרובה כמה אתגרים חדשים.

1. צונאמי ג'יהאדיסטי

 צה"ל וקהילת המודיעין צריכים להכין תשתית מודיעינית ומבצעית ולפתח שיטות לחימה שיאפשרו להתמודד עם "צונאמי ג'יהאדיסטי" הנשבר על גבולות ישראל, בעיקר בסוריה. מדובר במוסלמים סונים סלפים פנאטים הפועלים במסגרת אל-קאעידה או בהשראתה, שמצליחים לשים יד על כמויות עצומות של נשק חדיש ממחסני הצבא הסורי ש"ג'בהת א-נוסרה" והחזיתות האיסלאמיות השתלטו עליהם; ועל הנשק הלובי שממשיך לזרום לקבוצות הסלפיות הפועלות בסיני ובעזה.

בעיקר מדאיג את קהילת המודיעין הישראלית "ג'בהת א-נוסרה" הפועל בסוריה שבשורותיו כ-10,000 לוחמים חדורי מוטיבציה ועתירי ניסיון, כולל כ-1,000 זרים אירופאים ואסייתים. זו המסגרת הלוחמת הגדולה ביותר המשתייכת ישירות לאל-קאעידה. אם וכאשר ישתלטו אנשיה על סוריה, למשל, הם יפנו את מלוא הלהט הפנאטי ואת הנשק שצברו נגדנו באופן שיגרום לנו להתגעגע לחיזבאללה. גם האמריקנים ובעיקר האירופאים מודאגים מבסיס אל-קאעידה שהתמקם בפתח דלתם.

סיום קורס לוחמי אל-קאעידה בסוריה(רויטרס)

2. ישראל כבר לא עושה רושם

אתגר שני הוא התמודדות עם "הטרור ללא כתובת". לא רק ביהודה ושומרון אלא גם בעזה ובגבולות עם לבנון וסוריה התרבו בשנה החולפת המקרים של פיגועי טרור מכל הסוגים, מרצח וחטיפה ועד ירי רקטות, שאיש לא נטל עליהם אחריות. גרוע מזה - המפגעים לא השאירו "חתימה מודיעינית", ולכן השב"כ וצה"ל לא יכלו לסכל או להעניש אחרי הפיגוע באופן שירתיע מפגעים "בודדים" נוספים.

בהיעדר נטילת אחריות או זיהוי מובהק, ישראל משתמשת בדפוס פעולה שחוק שכבר אינו עושה רושם על איש ואינו יעיל, ולפיו הגורם השולט בשטח שממנו יצא הפיגוע מוחזק אחראי לו. על פי המנטרה המשומשת הזו חיזבאללה וממשלת לבנון אחראים לכל מקרה של ירי מלבנון, אפילו אם ברור לגמרי שמי ששיגר את הקטיושות עשה זאת כדי לסבך אותם. כך גם ביחס לחמאס בעזה. מכת האש הארטילרית או האווירית שצה"ל מנחית בתגובה חסרת אפקט ולעתים אף פועלת כבומרנג נגדנו ומעודדת פיגועי נקם. מצב זה מחייב את צה"ל ואת קהילת המודיעין לחשיבה יצירתית: איך מסכלים ובעיקר איך מרתיעים את הטרוריסטים ללא כתובת מבלי להיכנס למבצע רחב היקף שיגרום להתלקחות רבתי.

3. מתחת לאדמה

אתגר חדש שלישי הוא מה שמכונה בצה"ל התת-קרקע; מערך הכולל מנהרות תקיפה, לחימה ומשגרי רקטות מוטמנים שחמאס הכין לקראת העימות הבא, על גבול הרצועה ובתוכה. יש סימנים שגם חיזבאללה יורד אל מתחת לאדמה. את פיקוד דרום מדאיגות בעיקר מנהרות התקיפה שבאמצעותן מתכוונים חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני להחדיר לוחמים לשטחנו כדי לפשוט על יישובים ומוצבים הסמוכים לגדר, לחטוף ולבצע הרג המוני. איום זה מדיר שינה לא רק מעיני אלוף פיקוד דרום, סמי תורג'מן, אלא מעיני המטכ"ל כולו, ובהתאם לכך מתבצעת עבודה מואצת על מציאת מענה.

מנהרת הטרור שנחשפה לפני כמה חודשים בגבול עזה(צילום: EPA)

4. לנצח מהים

אתגר רביעי הוא בניית יכולת לחיל הים להשתתף כגורם חשוב ומשפיע בקרב היבשה. עד היום שימש החיל בעיקר כמגן על החופים ועל השיט לישראל וממנה. כעת מתבצעת עבודה אינטנסיבית שתאפשר לכלי שיט של החיל הלבן להנחית מסות של אש מדויקת על מטרות ביבשה ולסייע ליחידות השדה גם בצורות קרב אחרות.

5. איפה הכסף?

אבל האתגר האמיתי שהרמטכ"ל בני גנץ יצטרך להתמודד איתו בשנת כהונתו הרביעית (שתתחיל בחודש הבא) יהיה לשמור על מוכנות וכשירות צה"ל במגבלות התקציב שקיבל. בשנה הקרובה לא יתאמנו יחידות המילואים שאינן משתייכות לדרג המסתער הראשון של מערך השדה; מעט מאוד אנשי מילואים יעשו תעסוקה מבצעית בשטחים ולאורך הגבולות, וכל העומס ייפול על כתפי לוחמי החטיבות הסדירות, שיבצעו תשעה חודשי תעסוקה מבצעית. ייוותר להם זמן מועט מאוד לאימונים ולשמירה על כשירות. גם מלאי החימוש והחלפים יכורסם.

האבסורד הוא שהממשלה כבר ביטלה למעשה את הקיצוץ בתקציב הביטחון ל-2014 מכיוון שהגירעון השנה היה קטן מהצפוי. אך הצבא ששלח הביתה בחודשיים האחרונים 1,100 אנשי קבע לא קיבל שקל תוספת לאימונים או להצטיידות. מתברר שרוב הכסף שהוחזר לתקציב הביטחון נבלע כלא היה בסעיפי השכר והמשכורות, הפנסיות והשיקום (נכים ומשפחות שכולות); גם התעשיות הביטחוניות קבלו מקדמות. ולמי לא נשאר? נכון - לצבא היבשה ולמילואים. כבר היינו בסרט הזה; זוכרים את מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006? קיץ 2014 ממש מעבר לפינה.