כך הפכו קבוצות ווטסאפ של הורים לתופעת מעצבנת
כיתה א' 3, ועד הורים גן "חרצית" ואפילו "הורים חוג בלט": קבוצות ווטסאפ של הורים הפכו להיות תופעה נפוצה - ומעצבנת. מוסף זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" עם ההורים שדורשים: די לחפירות!
מדי יום סיגל מוצאת את עצמה מוחקת מהסמארטפון שלה 30-כ תמונות שלא מעניינות אותה. המתקפה החלה לפני כחודשיים, כשהגננת הצעירה של בנה בגן טרום-טרום-חובה הודיעה להורים שהיא פותחת קבוצת ווטסאפ. "גם לפני כן הייתה יופי של תקשורת במיילים," משחזרת סיגל (35), מעצבת גרפית מתל-אביב, נשואה ואם לשתיים, "ובכל זאת הגננת מצאה לנכון לעדכן אותנו בזמן אמת ולשלוח לנו לניידים תיעוד של מה שקורה בגן. על פניו זה נשמע רעיון טוב: להזכיר לנו מתי צריך לשלוח את הילד בחולצה לבנה, לבקש הורה מתנדב ."'וכו
<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>
הכתבות האחרונות בערוץ הורים :
אז באיזה גיל כדאי לגמול מהמוצץ?
איך מקבלים גן ליד הבית? מדריך לגני עירייה
גבינה לבנה או קוטג'? איזה כריך הכי בריא
-אז מה בעצם הבעיה?
"הקבוצה מונה עשרות הורים, כי היא כוללת בני זוג, והגננת לא דופקת חשבון ושולחת לא רק הודעות, אלא גם עשרות תמונות. זה ממש לא לעניין. אני עובדת בבקרים, ובמקביל מקבלת עוד ועוד תוכן למכשיר - זה זולל לי את הבטרייה, את הזיכרון, אני מוחקת עוד ועוד וזה לא נגמר, עוד זה נמחק וזה בא. אפשר להגיד שהמכשיר הוא כבר לא כלי העבודה שלי - הוא של הגן, הוא ברשות הרבים וכל היום אני מתעסקת בו."
-יש רגעים שאת כן נהנית לקבל דיווח בשידור חי על מה שקורה בגן?
"זה מקסים לראות תמונה, אפילו בלי הבת שלי, שמשקפת את הדברים הנפלאים שעושים בגן. הבעיה היא המינון. עד שלוש תמונות ביום - זה עוד היה נסבל. אבל זה הרבה יותר מזה.
"אני גם מדמיינת לי שכשכל הזמן מצלמים את הילדים, הם מרגישים במעין 'האח הגדול'. חוץ מזה, איזו דוגמה אישית נותנים להם כשכל היום מחזיקים מכשיר ומתעדים? איך הגננת משתלטת על גן כזה גדול, כשמה שמעסיק אותה זה לצלם ולדווח לנו, ההורים, מה קורה? היא בכלל איתם"?
השיא, מבחינת סיגל, היה לפני כמה ימים. הגן יצא לטיול בשמש החורפית. הגננת, כהרגלה, צילמה את ילדי הגן המטיילים ברחובות תל-אביב, עד ששלוותה של אחת האמהות הופרה כשלא ראתה בתמונות את הילדה שלה. "התחילה התכתבות בין השתיים, כאילו אין עוד עולם מחוץ לזה: זו דואגת וזו מרגיעה, וזו מבקשת צילום. בקשות בלי סוף.
"תמיד גם צצות האמהות הלא עסוקות, שגם אם אין להן משהו חכם או חדש להגיד, הן חייבות להוסיף עוד מילה: 'מקסים', 'איזה יופי', 'גם אני רוצה', 'אין עליכם'".
-שיתלהבו, למה זה מפריע לך?
"אני מבינה את ההתלהבות ואת האכפתיות, אבל למה שלא ישלחו מייל, וכל אחד יפתח אותו בזמנו החופשי? כל דבר עשוי להיות נחמד, כל עוד הוא לא כפוי. כשהן כותבות, אצלי כל שנייה קופץ האייפון. לא קולטים בכלל שזה מפריע. לפחות שיגידו משהו שיש בו תובנה! מרגיזה הזילות הזו של התקשורת."
-אז למה את לא משתיקה את המכשיר?
"כי תמיד יש תחושה שאולי בכל זאת יגידו משהו חשוב ודווקא אז אפספס."
-עוד הורים מרגישים כמוך, שזה מעיק?
"כן. אפילו עלתה הצעת פשרה שאולי יהיו שתי קבוצות, אחת לעדכונים ומסרים חשובים, ואחת לאלו שמעוניינים בכל התמונות והדיווחים. בתכלס, המשותף בינינו זה שאנחנו באותו גן. אנחנו הרי לא חברים, זו קבוצה הטרוגנית ואין לנו שפה משותפת וקודים חברתיים, אז מה העניין כל היום להתכתב? אנשים איבדו את הסינון העצמי של מה שהם אומרים."
סיגל מעלה בעיה נוספת. "יש הורים דלי תקציב שאין להם סמארטפון, והם לא יודעים מה קורה ויוצאים מקופחים. זה חסר התחשבות כלפיהם. אמא אחת נכנעה וקנתה מכשיר מתאים לא מזמן, וזכתה לעשרות איחולי מזל טוב וברוכה הבאה לקבוצת הווטסאפ - כמובן על חשבון שעות העבודה שלי."
-בעלך נמצא בקבוצה?
"כן, אבל הוא מתעלם ממה שקורה שם, ואני מספרת לו רק מה שצריך. חבל שבמקום להיות מעורבים, נהיינו מסננים."
יש מבחן מחר?
בשבוע שעבר פורסם שמאז אוגוסט עלה מספר המשתתפים בווטסאפ ונוספו 100 מיליון מכורים חדשים - רבע מסך המשתמשים באפליקציה, שהוא 400 מיליון ברחבי העולם. לא יהיה מופרך להמר שפתיחת שנת הלימודים בישראל תרמה גם היא כמה וכמה מנויים חדשים. אבל איך זה שכל ההורים משתפים פעולה עם הצפת המידע? למה כמעט אף אחד לא מתלונן על הסחות הדעת באמצע יום העבודה, ועוד לא נמצא ההורה שימחה על עודף תמונות וישאל מכמה ילדים בוכים התעלמה הגננת בזמן שצילמה ילד מחייך אחד?
"לאף אחד אין אומץ להפסיק את זה," מנסה להסביר את התופעה אפרת (36), מזכירה מקריית-אונו. "לא נעים מהגננת, ובאיזשהו מקום זה ממכר: החיבור למה שקורה בגן זה משהו שאתה לא רוצה ובעצם דווקא כן רוצה. אף אחד לא מעז להתעלם, לא לגלות מעורבות. המרגיז הוא שאי-אפשר להראות את כל הילדים, אז את מוצאת את עצמך מתעסקת בנייד, כשכל הסיפור הוא סביב תמונה של שלושה ילדים לא שלך עם תוף מרים ביד.
"אני מההורים היותר 'ותיקים' בגן - יש לי שני ילדים בבית ספר ואני עייפה ממסיבות, מאסיפות הורים ומדיווחים של גננות ומורות. אולי להורים הצעירים, שנקראים 'הורי הדור השלישי', זה יותר עושה את זה, אבל אני מאמינה שגם אותם זה יתיש ומקווה שיצליחו להיגמל."
-שיתפת הורים אחרים בתחושה שלך?
"כן. אמרתי להם שלא רק תזמורת הצפצופים של האייפון מטרידה אותי - כל תמונה הרי גוררת 30 תגובות שמוציאות מהריכוז. מה שיותר מטריד אותי זו העובדה שהגננת מנסה להרשים אותנו כל הזמן. אם האייפון כל היום ביד שלה, הכל יכול להיות: היא יכולה לענות בכל רגע נתון לכל מי שמתקשר אליה, להתכתב במקביל עם חברות שלה בקבוצות אחרות וגם לגלוש באינטרנט - בזמן שבו היא צריכה להיות נטו עם הילדים. אני מבינה שפעם בכמה זמן, כשיש אירוע מיוחד, שולחים מייל לכל ההורים עם התמונות, אבל הדיווח השוטף הזה מטורף."
אבל האמהות שניסתה לגייס למאבק בצפצופים לא שיתפו פעולה. "הן אמרו שמבחינתן זה בסך הכל בסדר. כמה שזה מטריד, כנראה אי-אפשר להתנתק."
-ומה עם הילדים הגדולים שלך? גם שם יש מעורבות יתר של ההורים?
"הבן הגדול שלי בכיתה ,'ה וההורים בכיתה פתחו קבוצה בלי מעורבות של המורה. זה התחיל נחמד: אמא אחת לא הצליחה להבין מהבן שלה אם יש מבחן או אין, פתחה קבוצה עם אנשי הקשר שהיו לה ובהדרגה הצטרפו כל האמהות של ילדי הכיתה. גם שם הייתה היסחפות. השאלה התמימה גררה תמונות של יומנים של שלושה ילדים שכתבו את החומר למבחן, וכמובן האמהות המעורבות היו חייבות להגיב על כמה שהכתב של יוסי מסודר וכמה שנועם מאורגן וכמה שהמורה לא בסדר שלא הסבירה חד-משמעית."
-למה בעצם לא לצאת מהקבוצה? את הרי לא חייבת להיות בה.
"אחרי חודשיים באמת החלטתי לעשות את זה, כי ראיתי שזה לא מביא אותנו לשום מקום ואת ההודעות החשובות המורה הרי כותבת במייל. זה היה קצת לא נעים, אבל לא אמרתי שזה מתוך מחאה, אלא טענתי שבעבודה שלי אסור שיהיו צלצולים. אני יודעת שאפשר להשתיק, אבל גם את זה אני לא יכולה לעשות כי כשיש מידע, ולא משנה אם הוא חשוב או לא, אתה מרגיש שאתה חייב לקבל אותו. יש אמא אחת שמעבירה לי צילומים של התכתבויות חשובות. למזלי, אצל הבת שלי בכיתה ב' עוד לא נוצרו קבוצות כאלה."
למה החולצה רטובה?
ואיך זה נראה מהצד של הגננת? אורית (40) מגבעתיים היא אם לארבעה ובעלת משפחתון בביתה. השנה יש לה שלושה פעוטות בסביבות גיל שנה. "זה גיל שבו ילדים מתחילים ללכת, ואני חושבת שהצעדים הראשונים זה הדבר הכי מתוק, אז בתחילת השנה אמרתי לאמהות הצעירות, שאצלם את הילדים כדי שיהיו עדות לרגעים המאושרים."
אבל רק נתנו להן תמונה - רצו את כל האלבום. "מהר מאוד האמהות התחילו להיסחף. כל אחת מהן שולחת לפחות ארבע פעמים ביום הודעה שהיא ממש מתגעגעת ושבבקשה אשלח תמונה של הילד שלה. לא התביישתי ואמרתי להן שההצעה שלי הייתה רק בעניין הצעדים הראשונים, אבל הן טוענות שזה ממש לא מספיק ומתחננות שאצלם."
-ואת תמיד נענית?
"מההתחלה שמתי גבול ואמרתי שרק כשיהיה לי זמן אצלם. יש לי המון עבודה: הילדים ממש קטנטנים וצריכים השגחה צמודה. אני צריכה להחליף חיתולים, לבשל ולהאכיל, אז לצלם אני יכולה ממש בחלון זמן מסוים שבו הם משחקים.
"ואז, כשאני שולחת את התמונות, יש תגובות התפעלות של 'וואו, איזה מתוק, תודה', ויש גם תגובות אחרות. פעם אמא אחת קלטה שהילדה שלה נפצעה בברך. היא מיד כתבה 'למה יש לה פצע'???????? אמא אחרת מחתה על כך שלא הלבשתי לבן שלה טוב את הסוודר, ובאופן כללי תמיד יש את ההערות של חם בחוץ, קר בחוץ, למה לא יצאתם לגינה, למה כן יצאתם ולמה היא בלי מעיל. או שמישהי מסמסת לי: 'למה רטוב לה בחולצה'? ואני מסבירה שהיא פלטה. זה גורר התכתבויות מיותרות."
-ובכל זאת את עונה.
"אין לי ברירה, אני מרגישה שזה הפך לחלק מהשירות שאני נותנת. אני שומרת על סבלנות ורוגע ומסבירה שאפשר לסמוך עליי, אבל בעיניי לא נכון להתכתב כל היום עם ההורים. כמטפלת מסורה, אני לא עונה לשיחות פרטיות במהלך היום ולא מתכתבת, אבל כשזה בא מהורים שהילדים שלהם מופקדים אצלי, זה הופך למחויבות.
"גם בשנה שעברה ביקשו ממני תמונות, אבל השנה זה הרבה יותר אינטנסיבי. בסופו של דבר זה עלול לפגוע בילדים, ואני כל הזמן שומרת שזה לא יקרה, חלילה."
-מה הדרישה הכי מעצבנת שאמא דרשה?
"אם תמונה יוצאת מטושטשת או חשוכה, או אם הילד לא נראה מספיק טוב, האמהות מבקשות שאצלם שוב! זה מוציא אותי מדעתי, וזה קורה יותר מדי."
ובכל זאת, אורית מוצאת גם צד חיובי בעניין. "כשילד נראה לי קצת עצוב ועייף ומסתמן שהוא מפתח מחלה, אני מדווחת לאמא, והיא מבקשת שאצלם. כשהיא רואה את התמונה ומסכימה שזה המצב, היא מגיעה מיד לקחת אותו. ההתכתבויות גם חוסכות ממני שיחות ארוכות וחופרות של שאלות, דרישות והתייעצויות. כבר כמעט אין לי שיחות טלפון ופטפוטים מיותרים עם הורים, דבר שהיה יותר בשנים הקודמות. בווטסאפ, מה שלא יהיה, אפשר לחתוך.
לפנייה לכתב/ת 
