שקרים שסיפרו לי על "הכיבוש"

מול שקר גמור קל יותר להתגונן ולהעמיד אמת מולו. מול חצי אמת קשה מאוד להתמודד.

1. "שתי מדינות לשני עמים"

הפלסטינים בעמאן והפלסטינים בשכם, ברמאללה ובג'נין הם עם אחד. יש להם הנהגות פוליטיות שונות, ורוב הישראלים מעדיפים בצדק גמור, ומתוך ניסיון רב שנים, את ההנהגה המלכותית ההאשמית, אבל בארץ ישראל ההיסטורית יש מזמן שתי מדינות, ואין שלושה עמים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

חרם על אריאל הוא חרם על ישראל / דר דשן

2. "מדינה יהודית בארץ ישראל, עם רוב יהודי מוצק"

העימות כיום מתמקד בשליטה על אזורי C שבהם יושבים כמה עשרות אלפי פלסטינים ומאות אלפי ישראלים (= "מתנחלים"). המאבק הפלסטיני נגד הבנייה הישראלית בירושלים ובהתנחלויות - כולן בשטח C - מעיד שאין מדובר כלל בבעיה דמוגרפית, ולא בבעיית האזרחות הפלסטינית והאיום על הרוב היהודי. גם אם תספח ישראל את כל אזורי C לא ייפגע כלל הרוב היהודי במדינה היהודית, ולא ישתנה המעמד האזרחי הפלסטיני באזורי A ו-B. הדרישות האמריקניות נוגעות לרצף טריטוריאלי פלסטיני, ולא למעמד האזרחי שלהם שכבר הוסדר.

3. "הכיבוש הישראלי"

פעמים רבות שאלתי פלסטינים הגונים ומשכילים, שאינם קשורים לטרור כלל - מתי התחיל "הכיבוש הישראלי"? ללא יוצא מן הכלל אמרו לי - ב-1948. יש פלסטינים וישראלים, עמם לא שוחחתי, שמתחילים את "הכיבוש" מהצהרת בלפור, ואף מראשית הציונות. ולכן, גם גבולות 67' לא ישימו קץ לכיבוש. כל מדינת ישראל היא "כיבוש" בעיניהם. רק בדמיונם של ישראלים, ושל אירופים ואמריקנים, מזוהה "הכיבוש" עם ההתנחלויות ועם קווי 67'.

4. "השלום"

בתרבות היהודית התקבעה התפישה של שלום והשלמה במובן של פשרה, ויש גם צדק של פשרה - "צדק צדק תרדוף". למה פעמיים המילה צדק? - "אחד לדין, ואחד לפשרה" (מסכת סנהדרין דף ל"ב). בתרבות הערבית, וכמובן בתרבות הפלסטינית, שלום פירושו צדק, כלומר "השבת הזכויות הצודקות". פשרה איננה יכולה להיחשב בעיניהם כשלום - לכל היותר יש השבת זכויות חלקית, שפירושה "תוכנית שלבים".

5. ביטחון מול טרור

בעולם המושגים הישראלי, יש לנו זכויות צודקות בארץ אבותינו זאת, ושיבת ציון היא חזון התורה והנביאים שמתגשם לנגד עינינו. ההיסטוריה גם הוכיחה שאין לעם היהודי שום מקום בעולם למימוש זכויותיו, רק בארץ הזאת. ממילא יש לנו זכות צודקת להגן על קיומנו כעם בארץ הזאת, וכל מי שנלחם נגדנו הוא אויב. חלוקת הארץ, בעולם המושגים הישראלי, היא נקודת מחלוקת עזה ועמוקה, בין "ויתור הכרחי", לבין "אסון" לאמונה, לחזון ולעתיד.

בעולם המושגים הפלסטיני, טרור נגד נשים וילדים הוא שיטת מלחמה צודקת של חסרי כוח שארצם נכבשה ונגזלה ב"פשעי הכיבוש" הציוני, הלוא הוא עצם קיומנו כעם וכמדינה בארץ הזאת. לכן, רוצחים ומחבלים שנשפטו על ידינו, בעיניהם, אינם אלא לוחמים שבויים ששוחררו, או שעתידים להשתחרר.

אין שום נקודת מפגש אמיתית בין שתי התרבויות, ואין שום סיכוי להפסקת הטרור הפלסטיני, כל עוד יהיו ארגונים פלסטיניים, הרואים ב"כיבוש הישראלי" פשע של נישול, גירוש וגזל. חמאס וארגוני ההתנגדות מודיעים במפורש שלא יקבלו שום הסכם שיחתום עליו אבו מאזן בשם הרשות הפלסטינית, וכבר ראינו בעזה מה צפוי כאשר ישתלט חמאס על הרשות גם ברמאללה. מי שאומר שאז ניכנס שוב, מוזמן להיכנס לעזה.

המסקנות

אני מתנגד עקרונית להסכמים מדיניים, שמבוססים על חצאי אמיתות הגרועים משקרים, אבל אינני חבר בכנסת, ולא בממשלה. שרי ממשלת ישראל וחברי הכנסת - בבואכם לקבל הכרעה היסטורית ומשפטית על מתווה ההסכם האמריקני, ועל גבולות שייקבעו "על בסיס קווי 67 עם חילופי שטחים" - אם רובכם משוכנעים שאין ברירה, שמדינת ישראל לא תוכל להיתפש בארץ ובעולם כמכשילת הסכם, לפחות אל תשקרו לעצמכם, והעמידו תנאים שיחשפו את האמת - לפחות אִמרו מראש: כל הסכמה ישראלית לגבולות קבע תתבטל מכל וכל, אם יהיה ברור שיימשך טרור פלסטיני נגד "הכיבוש של 1948" אחרי ההסכם ואם יוצבו טילים פלסטיניים על חורבות יישובי המתנחלים, ומתחת לכפרים הפלסטיניים.

"ובא לציון גואל!"

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il