פקודיו של שרון: "כולם רצו להיות כמוהו"
מסיפורי הגבורה של יחידה 101 עד הפעולות ההרואיות במלחמת יום הכיפורים. החיילים ששירתו תחת אריאל שרון ולצדו נזכרים: "הוא הגשים את כל הערכים שגדלתי עליהם. אף אחד כבר לא ייקח ממני את הזיכרונות ממנו", סיפר תא"ל במילואים אמציה חן
"כל הילדות שלי בקיבוץ חולדה גדלנו על סיפורי הגבורה של אריק ויחידה 101 ". כך יזכור תת-אלוף (מיל') אמציה (פצי) חן את חברו ומפקדו, ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שהלך היום (שבת) לעולמו.
"אריק כבר אז היה אייקון, וכמו כל נער מתבגר רציתי להיות כמוהו. הוא היה דמות להערצה בשבילי ומקור לשיחות אינסופיות", סיפר חן, ששירת כסגן מפקד סיירת שקד במלחמת ההתשה לצד שרון, שכיהן בתפקיד אלוף פיקוד דרום.
"אריק היה תמיד אקטיבי שיזם את הפעולות ולא חיכה להוראות", סיפר חן על מפקדו. "יצאנו למבצעים רבים מחוץ לתעלה ויצרנו את התשתית לצליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים. כבר בשנת 1972 אריק התעקש שלא לפגוע בחפים מפשע ופיתח שיטות כדי לפגוע במחבלים בלבד".
לדברי חן, "תפסנו את רוב המבוקשים והרגנו בשוגג קשיש בן 80 שלא שמע לקריאות של אחד החיילים משום שהיה חירש. רק בזכות אריק הצלחנו להדביר את הטרור למשך יותר מ-15 שנה ברצועת עזה".
במהלך מלחמת יום הכיפורים, תחת האלוף שרון, יזם חן פעולות עצמאיות כפי שלמד ממפקדו הנערץ. "הוא לימד אותי שצריך לפעול, אם מבקשים לפני כל דבר אישור זה אומר שמעבירים אחריות - דבר שאריק התנגד לו מאוד".
מאז השחרור מהצבא, סיפר חן, הוא שמר על יחסי חברות קרובים עם שרון. "אצלנו בקיבוץ נהוג שאדם מתיישב על הקרקע ונותנים לו בעל חיים. כשהוא קנה את חוות השקמים, קניתי לו את האייל הכי גדול שהיה אצלנו במשק. ראיתי באריק אח גדול, הוא הגשים את כל הערכים שגדלתי עליהם. הוא היה אדם וחבר משכמו ומעלה", סיפר בהתרגשות.
"מדובר בפרק חיים ארוך מאוד ואת הזיכרונות שלי ממנו אף אחד כבר לא ייקח. ברגעים קשים של געגועים אני משוחח על אריק עם הילדים וגם קופץ לבקר אצלו בחווה", אמר חן.
"ידעתי שדברים ישתנו כשאריק הגיע לחטיבה"
מפקד חטיבה 14, אמנון רשף, פעל תחת מפקד האוגדה אריאל שרון בזמן מלחמת יום הכיפורים. "לא הכרתי אותו לפני המלחמה", סיפר רשף. "שמעתי עליו מיחידה 101, וכשהוא הגיע מצב החטיבה היה קשה מאוד. נהרגו לי 82 חיילים ו-22 נפצעו. אבל פתאום הייתה הרגשה שהדברים הולכים להשתנות".
רשף שחזר בהתרגשות את שיחתו עם מפקד האוגדה שרון על צריח הטנק בשעת משבר: "אריק הגיע אחרי הקרב בחווה הסינית, כשהחטיבה לחמה בקרב הנורא ביותר בהיסטוריה הישראלית שבו נהרגו 121 חיילים", סיפר רשף.
"הוא עלה על הטנק שלי וישבנו לדבר. אמרתי לו שלמרות כל האבידות בנפש אני ממשיך להילחם. הוא חייך והמשכנו להחליף חוויות וקיימנו שיחה מאוד אינטימית, חברית ופתוחה. תוך כדי שהוא דיבר אני נרדמתי וכך גם שרון בזמן שאני דיברתי. היינו מותשים לחלוטין ובסוף הוא ירד מהטנק וככה נפרדנו. מחזה בלתי נשכח של שילוב בין קרבה פיזית ונפשית עם המון חום", כך רשף.
בזמן הלחימה ביקש רשף פינוי רפואי לחייליו הפצועים, ושרון, כך הוא מספר, אמר לו שנגמ"שי החילוץ והמסוקים כבר בדרך. "תוך כדי שאלתי את עצמי איך אני מבקש דבר כזה? מה אנחנו בבית הלורדים באנגליה? מתברר שאריק ידע שהרבה אנשים מקשיבים לקשר, והרוגע והכבוד ההדדי הפיח בהם תחושת ביטחון אדירה", שחזר מפקד החטיבה.
לדברי רשף, אזרחי ישראל חייבים לאריאל שרון את הניצחון במלחמה ההיא. "אני מתגעגע למנהיגות שלו שחסרה לי כיום מאוד במישור הלאומי", הוא מסכם. "מעולם לא נמניתי עם החצר שלו ושל המפקדים הבכירים בצבא. במחשבה לאחור היום אני מצטער. הייתי מתנהג אחרת כדי להישאר לצדו".
שרון הפרפקציוניסט
צורי שגיא שירת כקצין תחת פיקודו של אריק שרון בשנים שלפני מבצע סיני. "אז שקלתי 70 קילו והיום אני 107 קילו. אז הייתי בן 18 והיום אני כבר בן 80. אני מתגעגע לאריק בהרבה מקרים, בעיקר לחברים שרוכשים בתקופות של מלחמה. זה דבר שאי-אפשר לתאר בכלל", אמר שגיא.
שגיא שירת בגדוד 890, שבאותם ימים מנה כ-30 חיילים והתפתח משם לחטיבת הצנחנים. הוא מתאר את שרון המפקד ככזה שמתמקד בחומר האנושי של שרשרת הפיקוד. "תמיד היו חיילים טובים, אבל אריק שם דגש על שלד המפקדים. הוא הבין שצריך לפתח אנשים עם מנהיגות ויכולת לבצע משימות", שחזר שגיא, והוסיף כי שרון לא היסס "להעיף" קצינים ומינה במקומם סמלים שהבינו את העניינים ולא פחדו לקבל החלטות.
"לאורך כל הקרבות שרון דרש ביצוע מושלם. הוא הוציא את הנשמה לכולנו והחיילים העריכו את זה. הוא גם כל הזמן ערך תחקירים כדי ללמוד וללמד אותנו", סיפר פקודו של שרון.
במהלך מבצע סבחה (מבצע הר הגעש), תיאר שגיא, שרון היה זה שהבין שאת הלחימה בשנות ה-50 במסגרת פעולות התגמול חייבים לנצח בתחבולה. "גדוד מצרי חדר לשטחנו והוחלט לתקוף אותו. אריק תכנן בצורה מבריקה שנצא מאזור הר שגיא ונכנסנו לשטח מצרים ותקפנו מהאגף", נזכר שגיא. "שאר הגדוד שלנו נערך בניצנה והשיירה שלנו הדליקה אורות ונסעה לכיוון סבחה. הם חשבו שהאורות זה התקפה אז תקפנו אותם מהאגף. כך השמדנו גדוד מצרי בכמה דקות".
מאז ששגיא השתחרר מהצבא הוא שמר על קשר עם מפקדו, שלימים הפך לראש הממשלה. "בגלל שנסעתי לאיראן הוא תמיד התייעץ איתי בנושאים ביטחוניים, בעיקר סביב האתגרים האיראניים", כך שגיא.
האלוף (מיל') חיים ארז שימש כמפקד חטיבת המילואים 421 במלחמת יום הכיפורים וכאלוף פיקוד הדרום בשנת 1982. הזיכרון הראשון של ארז מאריק שרון היה בצליחת התעלה בשנת 73'. "הייתי מפקד ושם הכרתי את אריק. בכל מהלך הוא עמד במקום שבו התנהל הקרב והיכן שהיה יכול להשפיע", שחזר ארז.
"כשצלחנו את התעלה, שרון עמד שם ותדרך אותי. הייתי בטנק העשירי בשיירה שחצתה ראשונה. הייתה לו תחבושת על הראש אחרי שנפצע מרסיס ארטילריה, ובאותה הפגזה נהרג חבר שלו. שרון הכיר את מקום הצליחה והסביר לנהג הטרקטור הראשון באיזה מקום לפתוח את הסוללה", סיפר ארז, והוסיף: "קצת כעסתי שהוא מחליט דבר כזה, אבל הוא פיקד על הכוחות בשקט ושלווה, עם שיקול דעת, והשרה ביטחון על הלוחמים".
לדברי ארז, הרגע הכי קשה של שרון היה בפינוי ימית במסגרת הסכם השלום עם מצרים. "הוא הגיע לשם לקראת פינוי היישובים. זה היה בשבילו משבר קשה", אמר ארז.
לפנייה לכתב/ת 
