פרשת שבוע כלכלית: מה הפיצוי לעבדים?

ביטול העבדות והעבודה בכפייה נחשב לתופעה מודרנית יחסית. התנועה לביטול העבדות ברחבי העולם תפסה תאוצה בשלהי המאה ה-17 והמאה ה-18, בעיקר בהובלת האימפריה הבריטית. מלחמת האזרחים אשר התרחשה בארצות הברית בשנים 1861-1865 פרצה על רקע ביטול מוסד העבדות.

• עוד במדור פרשת שבוע כלכלית
  

עם זאת, התופעה של עבודה בכפייה נמשכה גם אחרי ביטול העבדות. לצורך העניין, עבודת כפייה מוגדרת כעבודה, בדרך כלל קשה ומאומצת, אשר מבוצעת בתנאים קשים על ידי עובדים שאולצו לכך כצורה של מס (בעיקר בעת העתיקה) או באיומי אלימות, מאסר או אף מוות.

מתוך הסרט "12 שנים של עבדות"(צילום: AP)

בשנת 1930 ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) הכריז על אמנה לביטול העבודה בכפייה. מדינות אשר חתמו על האמנה נדרשו להפוך את העבודה בכפייה לעבירה פלילית, אולם האמנה לא דנה בנושא הפיצוי הכספי המגיע למי שנאלצו לעבוד בכפייה. בשנת 2000 הפרלמנט הגרמני חוקק חוק אשר נחשב לפורץ דרך, וייסד את התשתית המשפטית לתשלום פיצויים כספיים ישירים לאלו אשר נאלצו לעבוד בכפייה תחת המשטר הנאצי.

מעניין לבדוק את ההתייחסות של התורה לעבודה בכפייה והפיצויים המגיעים בגינה. מתחילת ספר שמות ברור שבמרוצת הזמן עבודה בכפייה הפכה לעבדות של ממש: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס. וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ".

התורה לא אומרת במפורש שלבני ישראל היה מגיע פיצוי כספי עבור אותן שנות עבדות ועבודה בכפייה, אך נראה כי כן הובטח להם שלא יעזבו את מצרים בידיים ריקות: "וְנָתַתִּי אֶת-חֵן הָעָם-הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם" ( שמות ג כא-כב).

ואכן זה מה שקרה בפועל בפרשת השבוע, פרשת בא: "וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם" (שמות יב לה-לו).

נחמה ליבוביץ מדייק (תוך הבאת פסוקים רבים אחרים בתנ"ך לשם השוואה( שהמשמעות של השאלה הקשורה למילת יחס מ (במובן מאת) בלשון התנ"ך הנה מתנה, ולא השאלה על מנת להחזיר. הרשב"ם בפירושו על התורה גם מסביר את משמעות מילת השאלה במובן מתנה: "במתנה גמורה וחלוטה. הרי כתב וְנָתַתִּי אֶת-חֵן הָעָם כמו תהלים (ב, ח)... שְׁאַל מִמֶּנִּי--וְאֶתְּנָה גוֹיִם, נַחֲלָתֶךָ זהו עיקר פשוטו ותשובה למינים".

התלמוד במסכת סנהדרין (צא א) מספר על דיון משפטי מרתק שאירע בימי האימפריה היוונית תחת שלטונו של אלכסנר מוקדון: "שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו הרי הוא אומר" (שמות יב לו); "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" - תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו (קרי תחזירו את הכסף שלקחתם).

"אמר גביהא בן פסיסא לחכמים, תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס. אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן מהיכן אתם מביאין

ראייה? אמרו לו מן התורה אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר" (שמות יב מ); "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא (קרי של שש מאות אלף עבדים) ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות. שנה אמר להן אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה" - אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן. בדקו ולא מצאו תשובה.

מתוך הדיון ניתן להבין שהעניין של פיצויים בגין עבודה בכפייה ועבדות היה מקובל גם במשפט העברי ובמשפט האימפריה ההלניסטית כאחד. קיימת זכות קיזוז בלתי ניתנת לערעור בין חובת הפיצויים לבין כלי הכסף והזהב שבני ישראל לקחו ממצרים, גם אם הכסף והזהב ניתנו על ידי המִצרים במתנה.

במשך הדורות, שונאי ישראל (המצרים העתיקים או הנוצרים של ימי הביניים, המינים בשלון הרשב"ם) ניסו להכפיש את היהודים תוך הבאת פסוקים מתוך תורת ישראל המציג את היהודים באור שלילי, כרמאים, שרק ביקשו להשאיל את כלי כסף וזהב ולבסוף ברחו איתם.

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד