למקומות, היכון, צא: פלייאוף ה-NFL יוצא לדרך
בשבת יתחיל סיבוב הוויילד קארד, והגיע הזמן לנתח לעומק את הקבוצות שנשארו בתמונה. מי בונה על ההגנה אבל צריכה לחשוש מהעומק בהתקפה, הדירוג של מי לא משקף את כוחה האמיתי ולאיזו קבוצה יש פיצול אישיות? אקשן!
בשבת יוצאים לדרך. עונת פוטבול אדירה מגיעה לפלייאוף, בלי קבוצה של עשרה ניצחונות (אריזונה), או האלופה (בולטימור), ובכלל, חמש קבוצות שהיו שם בשנה שעברה וקרסו העונה - בעיקר אטלנטה (מ-3:13 ל-12:4) ויוסטון, שאחרי עונה מדהימה השיגה הפעם שני ניצחונות ולפחות תבחר ראשונה בדראפט.
עוד ב-ynet ספורט:
- ההתאחדות התקפלה: "שחקן עם כיפה לא יועמד לדין"
- האלימות בליגה א' נמשכת. צפו
- וגם: הצביעו: ספורטאי השנה שלכם
אבל למה לדבר על אלו שהולכות לים (למרות שזה לא רעיון טוב במיוחד בינואר בארה"ב)? 12 קבוצות נשארו במרוץ, וכפי שמלמדת ההיסטוריה ב-NFL, באמת שכל אחת מהן מסוגלת לזכות באליפות.
NFC
סיאטל (1): יש הרבה דמיון בין מה שעשה ראסל ווילסון בעונה שעברה לבין מה שעשה העונה. הקוורטרבק של סיאטל השיג בדיוק אותו מספר של
טאצ'דאונים במסירה (26), באחוזי הצלחה ומדד כמעט זהים, ויצא ל-96 ניסיונות ריצה לעומת 94. אבל את הניסיון שצבר בינתיים אי אפשר למדוד.
כבר בעונתו השנייה בליגה, יש לווילסון ביד קבוצה לאליפות. ואליפות היא עניין שלוקחים בדרך כלל עם ההגנה, עניין שבנוגע אליו סיאטל יכולה להיות רגועה בתור הקבוצה הטובה בליגה בקטגוריה הזו.
אבל האם הפעם נקבל סוג של בעיה הפוכה? כי לצד הרץ מרשון לינץ' שמסוגל לעשות כל דבר על המגרש, לווילסון אין תופסים משכנעים מספיק
קרוליינה (2): במקום השני ב-NFC ממוקמת קבוצת ההגנה השנייה בטיבה בליגה – קרוליינה. העונה של הפנת'רס הייתה מבריקה, וזה לא רק בגלל שקאם ניוטון עשה שיפור נוסף, אלא בגלל שנראה שהיא התבגרה בבת אחת, לקחה את כל השטויות של העבר ויישמה את הפתרונות על המגרש.
כמו סיאטל, היא מחכה כבר בסיבוב הבא. רק שהלחץ עליה קטן יותר – וההגנה לא פחות מרשימה. לא קל להעריך אם היא מוכנה לעשות כבר עכשיו דברים גדולים. מצד אחד, היא עדיין לא מיצבה את עצמה כאריה אמיתי בליגה, כך שהסיכוי שלה לתפוס יריבות לא מוכנות רציני יותר. מצד שני, חוסר הניסיון בפלייאוף הוא פקטור משמעותי בפוטבול. ואם צריך להמר, למרות העונה המדהימה, יהיה לה קשה להגיע לסופרבול.
פילדלפיה (3) – ניו אורלינס (6) (שבת): עכשיו מגיעים לדבר האמיתי. עונת הבכורה של צ'יפ קלי בפילדלפיה היא הצלחה גדולה. למרות שדאלאס, ג'איינטס ו-וושינגטון התבררו כפראייריות עצומות השנה, לא קל לזכות בבית כזה. זו גם לא החלטה נוחה לספסל את מייקל ויק ולתת את הכדור לניק פולס, שהתברר כבינגו.
ועדיין, ההרגשה היא שהמקום השלישי לא ממש משקף את המעמד האמיתי של האיגלס. במהלך העונה כיף לראות את לשון מקוי מפצח הגנות ואת קלי משחרר את הרסן ונותן לקבוצה להתקיף בצורה מבהילה. אבל הוא בדרך ללמוד כמה דברים על הפלייאוף.
בעיניי, ניו אורלינס היא עדיין קבוצת ההתקפה המגוונת ביותר בליגה, אפילו יותר מדנבר ששברה השנה את שיא הנקודות. בין הטייט-אנד הטוב בליגה, ג'ימי גרהאם, לתופסים יציבים, לשפע של רצים איכותיים, לדרו בריז יש אופציות מרהיבות.
בגלל העונה שקרוליינה תפסה, כל זה הספיק רק בשביל המקום השישי ב-NFC. זה לא אומר שום דבר. הסיינטס מנוסים, מוכנים, חזקים. לקבל אותם בכל שלב ובכל מגרש זו הגרלה רעה. המפתח של פילדלפיה לנצח אותם יהיה לתקוף את בריז. ארבע מבין שש ההופעות ההתקפיות הגרועות של ניו אורלינס העונה הסתיימו בהפסד, כשהשיגה רק 20 נקודות או פחות.
הימור: בקרב הגנתי מהצפוי, ניו אורלינס תבאס את הקהל המקומי ותנצח.
גרין ביי (4) – סן פרנסיסקו (5) (ראשון): יש שתי גרין ביי. יש את הפקרס שנמצאים בטופ של הליגה כבר שנים, עם החיבור בין ארון רוג'רס לג'ורדי נלסון, לצד רנדל קוב והרוקי המדהים אדי לייסי. אלה הפקרס שיכולים לקחת אליפות בכל עונה נתונה.
ויש את גרין ביי נטולת רוג'רס. כשהקוורטרבק היה פצוע במשך חצי עונה, עד למשחק האחרון, הפקרס נראו זוועה. זו מנצחת הבית היחידה עם מאזן ניצחונות חד-ספרתי, וההסבר ההגיוני היחיד לכך שהוא שדטרויט ושיקגו פשוט לא רצו לשחק בפלייאוף השנה, וחיסלו לעצמן הזדמנות אחר הזדמנות.
המציאות הקרובה של סן פרנסיסקו היא מאבק קבוע נגד סיאטל על המקום הראשון ב-NFC מערב. השנה זה לא הלך, הרבה בגלל פתיחת עונה רעה.
לגרין ביי יש הגנה קשוחה פחות מאלו שהקשו השנה על הניינרס, מה שבלט במשחק פתיחת העונה. בתקופה בה קולין קפרניק וההתקפה של הניינרס היו רחוקים מלהיות מחוברים, הם ניצחו 28:34. זה פועל לטובתם אם הם חושבים על חזרה לסופרבול בו הפסידו בעונה שעברה. אבל יכול להיות שהפעם המומנטום מהחזרה של רוג'רס והביתיות של גרין ביי יקשו עליהם.
הימור: היו יותר מדי חריקות בסן פרנסיסקו העונה, והן יבואו לידי ביטוי כאן. גרין ביי תיקח את המשחק.
AFC
דנבר (1): אחד הדברים המדהימים בכניסה לפלייאוף הזה הוא עוצמת ההרגשה בקרב אוהדים ופרשנים שדנבר תפשל בנקודה כלשהי. הברונקוס היו המרשימים ביותר העונה בליגה, ובהפרש ענק, אבל גם בשנה שעברה הם היו פייבוריטים והפסידו בבית לבולטימור.
כשמצרפים לכך את נאחס הפלייאוף שרודף את פייטון מאנינג ומציק לו (כי בסופו של דבר, המכשולים המנטליים האלה מסוגלים למוטט גם את הגדולים ביותר), אפשר להבין מדוע יש סימן שאלה שמרחף מעל הסיכויים של דנבר.
אם מתעלמים מכל זה, הרי שמאנינג הוא סוג של נס. בגיל 37, ואחרי פציעה איומה, הוא נתן את העונה הטובה בקריירה שלו וניפץ שיאים. הוא הפך כל שחקן התקפה בקבוצה לטוב ביותר, ודנבר הייתה מכונה בלתי ניתנת לתפיסה. אבל זה היופי בפוטבול. למרות שעל הנייר דנבר אמורה לקחת אליפות, הדברים משתנים ברגע שהפלייאוף מתחיל.
ניו אינגלנד (2): מדברים על ניסים? מה עם מה שטום בריידי עשה השנה? למאנינג היו שחקנים מוכחים לצדו. לקוורטרבק של ניו אינגלנד היה ביד שבר כלי, והוא הפך אותו לקבוצה שמועמדת לאליפות.
הפרשה המזעזעת של ארון הרננדז, אולי השחקן החשוב ביותר לצדו של בריידי, פגעה בסגל. גם ווס וולקר ודני וודהד המשמעותיים עזבו, ובריידי הסתדר לאורך רוב העונה בלי רוב גרונקובסקי, שגם אחרי שחזר, סבל מפציעה קשה יותר.
אבל בריידי הראה את כל המנהיגות שלו, ועם כמה רוקיז מוכשרים ושחקנים שעשו קפיצה המשיך באותו הקו של הקבוצה, בלי תלונות ובלי להביט לאחור. היו קבוצות בליגה שהתפרקו לחלוטין השנה בגלל היעדרות של שחקן או שניים מובילים. במקרה של ניו אינגלנד, היא תתן פייט לכל מי שיפגוש בה.
סינסינטי (3) – סן דייגו (6) (ראשון): סינסינטי הגיעה לפלייאוף בשלוש מבין ארבע העונות האחרונות, ובכל פעם הפסידה בסיבוב הראשון. הפעם האחרונה בה ניצחה משחק פלייאוף הייתה ב-1990. אלה נתונים מחרידים, רק שבכל פעם הבנגלס חוזרים חזקים יותר.
אנדי דלטון עדיין מתפתח, ועושה יותר מדי טעויות. רק שההגנה התגבשה לאחת מהמובילות בליגה, ובהתקפה יש שילוב בין הרוקי האדיר ג'ובאני ברנרד לאיי.ג'יי גרין הפנטסטי. והנה עוד הבדל מהעבר - הפעם הבנגלס משחקים בבית. קבוצה ששווה לשים אליה לב.
סן דייגו היא קבוצה חסרת יציבות באופן פנומנלי, אבל הפיניש שלה היה על הצד החיובי והיא מצאה את דרכה לפלייאוף. בשיאה, כפי שקרה בשלושת השבועות האחרונים, היא מסוגלת לנצח את דנבר וקנזס סיטי (ה-AFC מערב שלח שלוש קבוצות לפלייאוף – זאת איכות).
אבל פיליפ ריברס וחבריו אף פעם לא ידעו למשוך את פרצי האנרגיה האלה לאורך זמן. הם יגיעו בלי שום דבר להפסיד, רק שלסינסינטי יש יכולת אמיתית להפוך את כל ניסיונות ההתקפה שלהם לכשלונות מהירים.
הימור: הגיע הזמן של סינסינטי לנצח בפלייאוף אחרי 23 שנים.
אינדיאנפוליס (4) – קנזס סיטי (5) (שבת): אי אפשר לשפוט את אינדיאנפוליס לפי ה-AFC דרום. זה היה הבית החלש בליגה, והזכייה בו הובטחה מוקדם מהצפוי. צריך למדוד אותה בתור מה שהיא – קבוצה של קוורטרבק שהופך לטוב יותר ויותר מדי משחק, ולומדת לתפוס את מקומה בצמרת.
אנדרו לאק הוביל את הקולטס לניצחונות מול סיאטל, דנבר וסן פרנסיסקו. היו לה בעיות פה ושם, בעיקר התבוסה הביתית המביכה, 38:8 מול סנט לואיס. אבל הקולטס חזקים מאוד, ואפשר לראות תסריטים בהם הם מגיעים רחוק כבר העונה.
קנזס סיטי סיימה את העונה שעברה במקום האחרון בליגה, פתחה את העונה הנוכחית עם תשעה ניצחונות רצופים, ואז הפסידה חמישה משבעת המשחקים האחרונים. ממוצע הספיגה באותו רצף ניצחונות היה 12 נקודות. בשבעת משחקי הסיום - 28.
להגנתה של קנזס סיטי יאמר שלוח המשחקים שלה בהתחלה היה קליל, וההפסדים הגיעו רק מול קבוצות איכותיות – פעמיים דנבר, פעמיים סן דייגו, וכן, פעם אחת מול אינדיאנפוליס. אבל התירוץ הזה לא תופס בפלייאוף. הקבוצה שינתה את פניה והפכה לכוח אמיתי, רק שהקבוצה שהגיעה לפלייאוף בעונה שעברה בזכות לוח קל לא הצליחה בו, והעונה בכלל התפרקה. קוראים לה אטלנטה.
הימור: למאמן אנדי ריד יש עוד דרך לעבור עם קנזס סיטי לפני ההצלחה. הפעם היא תודח.
צפו: עשרת היוטיובים הכי נצפים של 2013
נקודה מדהימה של הטניסאי רוג'ר פדרר
לפנייה לכתב/ת 
