אריאל שרון נלחם על חייו: קרוביו ליד מיטתו
קרובי משפחתו של שרון נמצאים ליד מיטתו בבית החולים שיבא בתל-השומר. מנהל בית החולים: "אנחנו מגדירים את מצבו כמצב קריטי. צפויה סכנה לחייו"
בבית החולים שיבא בתל השומר ממשיך ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, להילחם על חייו. קרובי משפחתו נמצאים ליד מיטתו במחלקה לשיקום נשימתי. הרופאים מנסים לייצב את מצבו של שרון, שנמצא בסכנת חיים מיידית.
עוד בחדשות ynet:
אתמול אמר מנהל בית החולים, פרופ' זאב רוטשטיין, בהצהרה שמסר לעיתונאים כי "אנחנו עדים לעליות ומורדות במצבו הרפואי בחודשיים וחצי האחרונים, אבל הוא חזר חזרה והתייצב. ולמרות זאת, ביומיים האחרונים אנחנו בעצם צופים בירידה הדרגתית בתפקוד של מספר איברים קריטיים בגוף. אנחנו מגדירים את מצבו כמצב קריטי. צפויה סכנה לחייו".
שרון בן ה-85 סובל מאי ספיקת כליות, ההחמרה המשמעותית במצבו עלולה להוביל לקריסת מערכות גופו, והחשש לחייו כבד ומוחשי. "אני מקווה שלא יהיה שינוי עד הבוקר", אמר אמש בכיר במרכז הרפואי שיבא, והבהיר היטב עד כמה חמור מצבו של ראש הממשלה לשעבר.
ד"ר איתי גל, כתבנו לענייני בריאות, מסביר כי הכליות הן אחד האיברים הרגישים ביותר למחסור בחמצן. מסיבה זו מצב של פגיעה בהן עלול להתרחש במהירות ולגרום לפגיעה בלתי הפיכה. אצל חולים כשרון קיים מגוון רחב של סיבות אפשריות לאי ספיקת כליות, שתוצאתן הרת אסון: פגיעה באיזון האלקטרוליטים בדם, יתר לחץ דם, בצקת ריאות, פגיעה בפעילות החשמלית של הלב והפרה של איזון החומציות בדם. סיבוכים אלה מביאים לקריסת מערכות כללית ולמוות.
במצב של אי ספיקת כליות, הפתרון היחיד להצלתו של החולה היא חיבור למכשיר דיאליזה. עם זאת, מדובר בהליך מורכב, הדורש כי מצבו של החולה יהיה יציב. ללא דיאליזה, מובילה אי ספיקת הכליות להידרדרות מהירה, שבה חומרי הפסולת אינם מסולקים מהגוף. הצטברותם תוביל למגוון סיבוכים רפואיים קריטיים ולמוות.
שרון, ראש הממשלה ה-11 של ישראל, שרוי במצב הכרה נמוך מינואר 2006, לאחר שעבר אירוע מוחי בעת היותו ראש ממשלה. הסימנים הראשונים למשבר הרפואי הגיעו בחודש דצמבר 2005, כאשר
שרון עבר אירוע מוחי קל והובהל לבית החולים "הדסה". האירוע הוביל לסדרת בדיקות ולאשפוזו של ראש הממשלה למשך כמה ימים. יממה לפני שהיה אמור לעבור צנתור חש שרון ברע והובהל שוב לבית החולים הירושלמי, שם אובחן כי עבר אירוע מוחי משמעותי.
רופאיו אמנם הצליחו אז לעצור את הדימום המרכזי במוחו, אך מצבו הוסיף להידרדר בשעה שהיה מאושפז בטיפול נמרץ במחלקה הנוירוכירורגית. הוא אושפז כשרוב הזמן עיניו פקוחות והוא מגיב לגירויי אור וקול, עם פעילות חשמלית מוחית מינימלית.
לפנייה לכתב/ת 
