הצלצול שחיסל את "המהנדס". השבוע לפני
בעזה לא דמיינו שהשב"כ יכול: יחיא עיאש, שאחראי למטענים שהתפוצצו בישראל - התפוצץ בעצמו כשענה בסלולרי לאביו. השיטה, ההלם והנבואה מ-1996, וגם: 50 שנים בדיוק לביקור הראשון (והמרגיז) של האפיפיור בארץ
שיחה קטלנית: הוא היה "אשף חומרי הנפץ", שאחראי למותם של 50 ישראלים ולפציעתם של מאות ולכן היה על הכוונת של ישראל במשך שנים. ביום שישי 5 בינואר 1996, בעת שהיה בדירת מסתור לא רחוק ממעבר ארז, הוא קיבל שיחה לטלפון הנייד שברשותו. 50 גרם של חומר נפץ רב עוצמה שהוטמנו בסוללת המכשיר הסלולרי חיסלו את יחיא עיאש, שכונה "המהנדס" של חמאס.
השבוע לפני - לכל הכתבות
עיאש קיבל בבוקר אותו יום טלפון נייד מדגם "אלפא" בעל פומית מתקפלת. בשעות הבוקר הוא צלצל. עוסמא חאמד, שהיה עד לחיסולו של "המהנדס", סיפר שהפלסטיני שנתן לו את הפלאפון, כפי שנקרא אז המכשיר הסלולרי בפי כל - וגם ב"ידיעות אחרונות" - ביקש ממנו להשאירו דולק.
אות אלקטרוני שהועבר אל הטלפון הנייד הכניס לפעולה את המערכת המתוחכמת שהושתלה במכשיר והפעיל את מטען הנפץ הקטן. איש לא שמע את הפיצוץ הקטלני. כשחזר החבר לחדר הוא ראה את עיאש שוכב בתוך שלולית דם. עבד אל-לטיף עיאש, אביו של "המהנדס", סיפר על השיחה האחרונה עם בנו: "העבירו אותי אליו ודיברנו. הוא אמר לי 'הכול בסדר אבא, שמור על הבריאות שלך'. פתאום הקו התנתק. חשבתי שזה בגלל שהקליטה לא טובה וניסיתי לחייג אליו שוב, אבל הקו היה מנותק. בצהריים הודיעו לי שהוא נהרג".
ממסתור למסתור
עיאש ידע היטב כי ישראל בעקבותיו. לפי מקורות פלסטינים, הוא נקט אמצעי ביטחון כבדים כדי להגן על חייו. רשת של סייענים נהגה להעביר אותו ממקום מסתור אחד לאחר, דאגה לו למזון ולציוד הדרוש לקיומו ולפעילותו. הוא הקפיד שלא להתגורר תקופה ארוכה במקום אחד ולנע בין דרום הרצועה לצפונה, תוך שהוא משנה את זהותו. בכל מקום המתין לו בית מוכן ומצויד.
מקום המסתור שלו היה אחד הסודות הכמוסים ביותר של חמאס. חיסול "המהנדס" עורר חרדה בקרב ראשי חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והארגונים שכונו "ארגוני הסירוב”. הפלסטינים דיווחו אז כי ראשי ארגוני המחבלים החלו לנקוט שורה של צעדים כדי להגן על חייהם. בין היתר, הם נמנעים מלשוחח בטלפונים ניידים מחשש שיתפוצצו. המשטרה הפלסטינית הצמידה שומרי ראש לבכירי הארגונים כדי למנוע ניסיונות התנקשות.
חמאס בהלם
בעקבות החיסול הוכו ראשי חמאס בהלם. אנשיו ברצועת עזה שרו בחרדה גדולה מפני היכולת של כוחות הביטחון של ישראל לחדור לתוך הזרועה הצבאית של הארגון ולפצח את אחד הסודות הכמוסים ביותר שלו בשנים האחרונות - מקום המסתור של עיאש.
כשנודע לבכירי חמאס על החיסול, איש מהם לא האמין כי ניתן יהיה לעלות על עקבותיו של עיאש, לאתרו ולחסלו. מקורות בחמאס אמרו אז כי הסתרתו, השמירה על חייו והטיפול בו היו מהפעולות החשובות ביותר ומהמטרות העיקריות של פעילי הזרוע הצבאית. "הם ידעו שהוא הנכס הגדול ביותר שיש להם כי הוא תמיד יכול לשמש כגורם מאיים על ישראל. חוץ מזה, מעולם לא היה להם פעיל צבאי שהיה כל כך חכם וזרע כל כך הרבה פחד וחרדה", אמרו גורמים פלסטינים.
ההלם הפך אט-אט לזעם. היו שהודו בחמאס בחצי פה: "ישראל עשתה מבצע מבריק. לא היינו מאמינים שהיא תעשה את זה ותגיע אל 'המהנדס'".
בשבת הובא עיאש למנוחות. זו הייתה אחת ההלוויות הסוערות והארוכות ביותר בתולדות עזה. הנואמים קראו להשמיד את ישראל ולנקום בציונים. כנהוג בקמפוס של האוניברסיטה האיסלאמית, שם נאספו ההמונים, נשרפו דגלי ישראל. המונים נשאו ספרי תפילה וקוראן וקראו "מוות לישראל", "מוות לארצות הברית".
הוריו של עיאש ואחיו צעדו בראש מסע ההלוויה. אמו של "המהנדס" נופפה מדי פעם בתת-מקלע עוזי ובאקדח סטאר שקיבלה מאנשי חמאס. "הפלסטינים הרגו אותו, הפלסטינים הרגו אותו", היא זעקה.
ראש אש"ף יאסר ערפאת הגיע ביום ראשון לסוכת האבלים של משפחת עיאש במסגד פלסטין שבעזה. הוא שהה שם עשר דקות. עוד קודם לכן ביקר בכפר דורא שבדרום הר חברון, שם גינה את החיסול, אך לא האשים את ישראל. "ירושלים קרובה אלינו מאוד", אמר ערפאת. "היא קרובה אלינו במרחק של יידוי אבן".
לאה רבין: "מצטערת שהוא לא זכה לראות"
בישראל לא הודו בקשר לחיסול, אבל רבים בירכו על כך שהמחבל שאחראי למותם של עשרות חוסל. לאה רבין, אלמנתו של ראש הממשלה יצחק רבין שנרצח חודשיים קודם לכן, אמרה: "אני מצטערת שבעלי לא זכה לראות את היום הזה". סגן שר הביטחון אורי אור התייחס לכך ש"זה דבר גדול, שהרוצח הזה נהרג". יחד עם זאת סירב בתוקף להתייחס להשערות בדבר מעורבותה של ישראל.
ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי ניבא את העתיד: "הייתי מזהיר את עצמנו מאופוריה ומלחשוב שבכך יסתיימו פעולות החבלה בהם מופעלים מטעני תופת ומתאבדים".
אפיפיור ראשון בישראל
לפני 50 שנה, ב-5 בינואר 1964, נרשמה בישראל היסטוריה. בפעם הראשונה בתולדות המדינה ביקר בה האפיפיור.
פאולוס השישי חצה את הגבול עם ירדן במכונית שחורה באזור התענכים. הנקודה הראשונה בביקור, שהחל באיחור של 75 דקות, הייתה מגידו. האפיפיור ירד מהמכונית וניצב ליד הנשיא זלמן שזר. הקהל הרב שנאסף עמד על רגליו בדממה ורק תרועת החצוצרה ופקודות מפרד משמר הכבוד נשמעו ברקע.
האפיפיור דיבר בצרפתית והתפעם מהביקור בארץ הקודש. "אנחנו רוצים שהמילים הראשונות שאנו אומרים על אדמתכם יהיו על ההתרגשות העמוקה שאנו חשים ברגע זה", הוא אמר. "כאשר רגלנו דורכות על האדמה שבה חיו האבות, אדמה שבה לימדו הנביאים במשך דורות. על אדמת האל. אברהם, יצחק ויעקב - וכמובן האדמה שעליה דרך ישו הנוצרי. אדמה זו קדושה לכל הנוצרים ולכל האנושות". את נאומו סיים בעברית ואמר "שלום, שלום".
התחנה הבאה הייתה נצרת. המונים הצטופפו ברחוב הראשי של העיר, ששמו שונה לרחוב פאולוס השישי. בכניסה לעיר הוקם שער כבוד והעיר כולה קושטה בתמונת האפיפיור, דגלי הוותיקן ועוד. תלמידים של בתי הספר הנוצריים קיבלו אותו במזמורי תהילים ובחצר כנסיית הבשורה המתינו לו כל ראשי העדות הנוצריות בארץ.
משם הוא המשיך מזרחה לכמה נקודות באזור הכנרת. בשעות הערב הגיע האפיפיור לתחנה האחרונה שלו בביקור הקצר, שנמשך 11 שעות בלבד. פעמוני הכנסיות בירושלים צלצלו כשפאולוס השישי נכנס לעיר. הוא התקבל על ידי ראש העיר מרדכי איש שלום בלחם ומלח.
כשהכס הקדוש מאחר
סמוך לשעה 21:00 בערב הגיע האפיפיור למעבר מנדלבאום. למול פניהם של נשיא המדינה, ראש הממשלה ושריה בחר פאולוס השישי לנקות מכל אשמה את קודמו בתפקיד, פיוס ה-12, שעליו נמתחה ביקורת על כך ששתק לנוכח השמדת היהודים באירופה על-ידי הנאצים ולא עשה דבר כדי למנוע את השואה. "הכנסייה אוהבת את כולם וכן קודמנו פיוס ה-12", טען. "במלחמת העולם השנייה הוא עשה שוב ושוב למען הכול ללא הפליה. ידוע הדבר ובכל זאת נשמעו לאחרונה קולות המעלים חשדות ואף, מטיחים האשמות וביום זה נזקק אני להזדמנות לומר בפה מלא - אין שחר להאשמות אלו".
גם לאירוע הזה האפיפיור לא הגיע בזמן, נכתב אז ב”ידיעות אחרונות”. שרי ממשלת ישראל, הסגל הדיפלומטי וצבא הצלמים המתינו במשך כשעה במעבר מנדלבאום. הכול טמנו ידיהם בכיסיהם ורקעו ברגליהם, לרבות ראש הממשלה לוי אשכול, כדי להתגבר על הקור העז ששרר במקום ואשר התקרב לאפס מעלות.
האפיפיור חזר לירדן, שם הרגיעו אנשיו את הערבים מהלבביות "היתרה" כלפי ישראל. בעיתוני צרפת הובלטה "הקרירות הישראלית לעומת ההתלהבות הירדנית" מהביקור. עוד הובלט בסיקור בעולם היעדרותו של הרב הראשון לציון, הרב יצחק נסים.
"הרב נסים סירב להיפגש עם מנהיג הכנסייה הקתולית מפני שהאפיפיור סירב לבקר בקבר דוד", נכתב אז ב"לה-אקספרס" הצרפתי.
העיתון האשים גם את קול ישראל שלדבריו הפריע לשידור התרגום העברי לנאומו של פאולוס השישי בנצרת. "מתוך עיתוני צרפת מתקבלת דמות של ישראל, שהסדר והטקס שולטים בה, והמזכירה מבחינה זאת את בריטניה", נכתב ב"ידיעות אחרונות”. "לעומת זאת מוצגת ירדן בארץ של הרגש החם וההתלהבות המתפרצת".
תקרית נוספת נבעה מהעובדה שנהגים ירדנים הסיעו את האפיפיור ופמלייתו בביקורם בישראל. הירדנים סירבו אז לאפשר לישראלים להסיע את פאולוס השישי והם הסיעו אותו ברחבי ישראל, אז מדינת אויב.
לפנייה לכתב/ת 
