אריק שרון - סופו של הסיכוי האחרון

הפרידה המתקרבת מאריאל שרון - אדם שנוי במחלוקת לאורך כל הקריירה הביטחונית והפוליטית - קשה וכואבת בקנה מידה היסטורי. לא על מה שהיה ועשה, אלא בעיקר על מה שעשוי היה עוד לעשות, ואיש מלבדו לא יוכל כנראה.

שרון היה המנהיג הנראה-לעין היחיד שבכוחו להביא שלום למדינת ישראל, בעיקר עם הפלסטינים. הוא האחרון במדינאי הימין שניחן ביכולת המיוחדת לקרוא מציאות משתנה, לבצע פניית פרסה תוך כדי הנהגה - ולהגיע ליעד בשלום. לפני שרון, היו למנחם בגין כישורים כאלה. אחריו, לא מסתמן ברחבי הימין אף פוטנציאל כזה. ודאי לא הראש הנוכחי.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תנו למתנחלים לחזור הביתה / עמי אילון

לא בכדי נאמר בעבר שרק הימין מסוגל לחתום על חוזה שלום. הוא יכול לגייס את הסכמת מצביעיו (חלקם הגדול, לפחות) והוא נהנה מתמיכת יריביו במרכז ובשמאל, פריבילגיה שלא תהיה לעולם לשמאל. כדי שממשלת שמאל-מרכז תצליח להעביר הסכם בארץ הזאת, מוכרח לעמוד בראשה ענק מערכות ישראל, מיתולוגי ממש, דוגמת יצחק רבין בימי אוסלו. שום דבר שמתקרב לקריטריון הזה לא קיים במחנה המפוצל המשתרע משמאל לימין.

בנימין נתניהו מבין את המציאות טוב לא פחות משהבין שרון. גם לו ברור שאין ברירה, שחלון ההזדמנויות האבו-מאזני הולך ונסגר, שסבלנות העולם, וזו של ידידינו בתוכו, פוקעת עוד מעט, שהסנקציות יחמירו, שהבידוד יגבר, שהפיגועים יגיעו. נתניהו יודע שהארץ תיטלטל ותדמם, גופנית, כלכלית וחברתית. נתניהו מבין הכול - ולא יצליח לעשות דבר, גם אם אין לו ספק במה שצריך להיעשות.

הוא לא יעשה, פשוט כי הוא לא אריאל שרון. הוא בנוי אחרת. בבדיקות הרפואיות שנערכו לאחרונה לראש הממשלה התגלה למרבה השמחה כי מצבו תקין. למרבה הצער, התגלה גם כי הוא אינו נושא אשכי פלדה, איבר חיוני לצורך קבלת החלטות מייסרות ואמיצות וביצוע הפעולות הנדרשות בעקבותיהן.

הטרגדיה מתעצמת בכך שנתניהו לא רק קורא היטב את המצב - הוא גם חושש בצדק מהשלכותיו. אלא שממירי רגב ומחבורת הגרעין הקשה במפלגתו הוא פוחד יותר. עם האיומים הביטחוניים יש לו תחושה שהוא מסוגל להתמודד. עם מרכז הליכוד וחברי הסיעה, הקרב אולי גדול עליו. שלא לדבר על כובד משקלה של האחריות ההיסטורית. מי צריך מטען כזה על הגב? למי בכלל יש גב איתן דיו כדי לשאת אותו?

לכן, איראן תמשיך לשמש האיום הקיומי מספר אחת, כזה שיש למגר לפני הכול ועל חשבון הכול. לכן, יושב ראש הרשות הפלסטינית ימשיך להינזף על כך שהוא חוגג עם רוצחים (אכן, מכוער מצדו. אז מה?). לכן, לג'ון קרי חבל על הזמן. ועצוב מכך: חבל לכולנו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il