בי"ח מאיר: מרדכי מת בגלל 4 מחדלים רפואיים
בתביעה נגד ביה"ח מאיר מעלה אלמנתו של מרדכי פיינסקי ז"ל, שנפטר בשל תסחיף בריאות, שורת טענות נגד הרופאים: מנעו ממנו בדיקה חיונית, אבחון הדופלר שעבר היה לקוי, הוא שוחרר ללא טיפול בנוגדי קרישה והגיליון הרפואי "שופץ". ביה"ח ל"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות": "הוא סירב להיבדק"
במשך ארבעה ימים פנה מרדכי פיינסקי שוב ושוב לרופאת המשפחה, למיון ולמוקד האחיות ובפיו תלונה חוזרת: קוצר נשימה. כשהידרדר מצבו הגיע למיון של בית החולים מאיר. שם, לטענת אלמנתו ועורכי דינה, כבר עלה החשד כי הוא סובל מתסחיף ריאות, אלא שיהירות של רופא אחד ורשלנות של אחרים הביאו לכך שנשלח הביתה - ומת.
עוד חדשות בריאות:
- אסון בשבת אחת: מתו שלושה תינוקות
- לראשונה בישראל: בת 39 עברה השתלת מעי
- בת 83 התלוננה במרפאה על כאב גב - ומתה
עד מותו, בגיל ,61 הוא נחשב לאדם בריא יחסית, הסובל מהפרעה כרונית קלה בתפקוד כליותיו. שנים רבות עבד כמהנדס בתחום התפלת מים. בזכות הניסיון הייחודי הרב שצבר בתחום היה מבוקש על ידי חברות רבות בארץ ובחו"ל. חייו היו מלאים ומספקים. הוא טייל בעולם עם אשתו, פסיכולוגית חינוכית בכירה, ועם שני ילדיו, וכל עיסוקיו לא מנעו ממנו לטפל בהוריו ניצולי השואה, שמצבם הבריאותי היה קשה.
ואז, בנובמבר ,2011 הוא חלה בפתאומיות, התקשה לנשום - עד שנפטר. באמצעות עו"ד ד"ר אבי רובינשטיין ועו"ד שמואל יקירביץ תובעת אלמנתו בבית המשפט המחוזי את בית החולים מאיר ואת שירותי בריאות כללית בסכום העולה על שלושה מיליון שקלים.
"דופק מהיר וירידה בחמצון"
על פי כתב התביעה, פנה המנוח 7.11.2011-ב לרופאת המשפחה שלו בגלל חום גבוה ושיעול שמהם סבל כחודשיים, שהלכו והחמירו. בתיקו הרפואי כתבה הרופאה: "כאבים בחזה התחתון המתגברים בנשימה עמוקה." הוא צויד בטיפול תרופתי ונשלח למנוחה בביתו. חמישה ימים אחר כך, בשבת, פנה למוקד הטלפוני עקב כאב חזק בריאה הימנית ונשלח לצילום. ראוי לציין שהמפענח נהג בזהירות, ולמרות שנצפתה כניסת אוויר טובה לריאות, הוא בכל זאת המליץ: "דרוש בירור ומעקב קליני ורנטגני."
פיינסקי, כך לפי התביעה, שב לביתו חלש וחולה. יומיים מאוחר יותר התקשרה אליו מיוזמתה רופאת המשפחה וביקשה שיסור למרפאתה כיוון שבצילום, שנראה בהתחלה תקין, התגלו ממצאים חדשים, המעידים על דלקת ריאות. הוא טופל באנטיביוטיקה ייעודית ובהוראות הרופאה נכתב: "צילום חזה בעוד שבועיים. בכל החמרה לחזור."
ואכן, יומיים אחר כך, כשקוצר הנשימה שממנו סבל התגבר והוא התנשף בכבדות עד שכבר לא היה מסוגל לקום מהמיטה, הגיע פיינסקי למיון במרכז הרפואי מאיר. שם מדדו לו דופק מהיר של 104 פעימות לדקה ונרשם כי "הוא מתלונן על קוצר נשימה במאמצים קלים." בשלב זה בוצע צילום חזה, שבו נראתה דלקת הריאות. הוא נשלח לביתו להמשך הטיפול האנטיביוטי שרשמה לו רופאת המשפחה. מצבו המשיך להיות קשה וכבר למחרת חזר לרופאה, שציינה במכתב ההפניה החוזר למיון: "דופק מהיר וירידה בחמצון אינם מוסברים על ידי הממצאים. לדעתי יש לעשות אבחנה מבדלת גם לתסחיף ריאתי וכן לשקול בדיקת דם ייעודית וסי-טי."
עד לנקודת הזמן הזו זכה המנוח לרפואה סבירה ולטיפול מסור ואחראי שנקטה רופאת המשפחה. אך מכאן, כפי שנטען בתביעה, זילזלו הרופאים בהמלצה, לא התייחסו לחשדות בכובד הראש הראוי ופיינסקי מת מוות מיותר.
מיד מרופאת המשפחה הוא חזר למיון. בקבלתו צוין: "בשבועיים האחרונים קוצר נשימה בכל מאמץ קל. ללא הטבה נשימתית. חשד לתסחיף ריאתי." הוא עבר בדיקת דם מסוג די-דימר (D-dimer) העשויה להעיד על תסחיף, וערכיה אכן היו חריגים במיוחד. בעוד שהערך התקין הוא ,500-0 הדגימה עמדה על .7,386 התוצאה החמורה העידה על מצוקה בריאותית קשה. הוא נשלח מיידית לביצוע סי-טי אנגיו, בדיקה ממוחשבת אשר מדגימה את כלי הדם לאחר הזרקת חומר ניגוד. מכאן מתחילה מלחמת הגרסאות.
בגיליון הרפואי נרשם: "למרות ההסברים במיון, עדיין מסרב לסי-טי אנגיו. הוסבר על הסכנות." עו - רכי דינו מתקוממים: "האם יעלה על הדעת שאדם משכיל יסרב ללא סיבה נראית לעין לביצוע בדיקה אשר יכולה להציל את חייו? הגיליון הרפואי אמנם מנסה לצייר תמונה כזו, אך האמת רחוקה כאלף שנות אור מהמצג הכוזב שעולה מהגיליון."
אז מה קרה שם? אלמנתו טוענת בכתב התביעה כי רופא בכיר שאל: "מי המטומטם שקבע שאתה צריך את הבדיקה"? ובנוכחותו השיבה רופאת המיון: "אני." לטענת האלמנה, הרופא הוא שהמליץ לפיינסקי לוותר על הבדיקה, הכרוכה בהזרקת חומר ניגוד, אשר לדבריו "עלול להביא לקריסת הכליות שלך," ובמקומה להסתפק בבדיקת דופלר (אולטרסאונד הבודק את זרימת הדם בעורקים ובוורידים) של הגפיים התחתונות.
אחרי שהשתחרר לביתו, עם תוצאות בדיקה תקינות, עוד הספיק לומר לאשתו: "תראי את מכתב השחרור. איזה מנוולים. אני סירבתי לבדיקה"?
לאישוש גרסתו, דרשו עורכי דינו ממוקד מאיר את פלטי השיחה שקיים המנוח למחרת עם מוקד האחיות הטלפוני. "אישרו לי סי-טי," הוא נשמע אומר בהקלטה, "אבל היו רופאים בכירים שאמרו לי 'אל תעשה, זה דבר מסוכן, זה ידפוק לך את הכליות'. במקום זה אמרו לי: 'אם יש לך באמת קריש דם, אנחנו נמצא אותו באולטרסאונד של הרגליים'. הם עשו לי ואמרו: 'אין לך שום דבר, אתה יכול ללכת הביתה'. הפחידו אותי מהסי-טי, אמרו לי שזה דופק את הכליות וזה לא בריא."
יכול היה להיבדק
לפי כמה מומחים, להפחדות הרופאים לא היה שחר. כפי שעולה בתביעה, למנוח הייתה רמת קריאטינין (חומר הנמצא בדם ומסולק על ידי הכליות) בערך גבולי מבחינת שימוש בחומר ניגוד, כך שהבדיקה לא הייתה אמורה לפגוע בכליותיו. בחוות דעת המצורפת לתביעה מדגיש פרופ' סיימון שטראוס, מומחה ברנטגן עם תת-התמחות באולטרסאונד ומנהל יחידת א.ס במרכזים הרפואיים אסף הרופא והרצליה מדיקל סנטר: "מדובר במצב מסכן חיים, כך שלא 'משחקים' איתו אלא פועלים בהקדם האפשרי. אם בדיקת האנגיו הייתה חשובה לקלינאי, ניתן היה לעשות אותה עם הכנה מתאימה של המנוח."
את דבריו מחזק בחוות דעת נוספת המצורפת לתביעה ד"ר אסף יעקב, מומחה ברפואה דחופה וברפואה פנימית ועד לאחרונה מנהל מחלקה במרכז הרפואי הדסה עין כרם: "אין לי ספק כי אשפוז המנוח והתחלת טיפול בנוגדי קרישה היו עשויים בסבירות גדולה למנוע את המהלך המצער של מחלתו."
צוות ועדת בדיקת התנהלות הרופאים במיון במאיר, שהקים משרד הבריאות, כתב את התרשמותו: "בעת פנייתו של המנוח לחדר מיון התעורר חשד ממשי לתסחיף ריאה. יחד עם זאת לא ברור לנו, למרות הסירוב של החולה לעבור את הבדיקה, מדוע שוחרר לביתו ולא אושפז. תגובת בית החולים לא התייחסה לשאלה זו."
גם בנוגע לבדיקת הדופלר, שאותה ביצע כחלופה לסי-טי, יש למומחים השגות. בפענוח הבדיקה במאיר נקבע כי תוצאות הבדיקה תקינות, אך בהמשך התברר שלמרות הדרישה לבדיקה דו-צדדית, הווריד השמאלי כלל לא הודגם. בטופס הבדיקה נרשם כהערה: "לשקול השלמת הבדיקה לרגל שמאל." פרופ' שטראוס קובע: "בדיקת הדופלר הייתה חלקית. ישנה סטייה מהפרקטיקה. אני מזהה לחץ בווריד שכלל לא נצבע. הסימן הזה חשוד מאוד לנוכחות טרומבוס (קריש דם), אולם הבדיקה לצערי פוענחה כתקינה".
יום לאחר אותה בדיקת דופלר, לפנות בוקר, פיינסקי נפטר בביתו. דו"ח נתיחת גופתו מעלה ש"מותו נגרם מאוטם ריאתי דימומי כתוצאה מתסחיף קרישי דם."
מחוות דעת המומחים בתביעה עולות שתי טענות מצמררות: שניתן היה להציל את חייו עם טיפול מהיר, ושהמנוח טופל בזלזול ובניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת. "עיתוי התחלת הטיפול הוא גורם בעל משמעות קריטית בתסחיף ריאתי. במקרים שבהם הסבירות לתסחיף היא מעל 50% מומלץ להתחיל טיפול בנוגדי קרישה עוד לפני תום התהליך האבחנתי," כותב ד"ר יעקב, ומוסיף: "צריך היה להשאיר את החולה להשגחה במסגרת אשפוז ולהתחיל טיפול בנוגדי קרישה. הוא הגיע למיון יציב וסיכוייו להיוותר בחיים, אילו טופל בנוגדי קרישה, היו מצוינים."
"שימוש לרעה בגיליון הרפואי"
עו"ד ד"ר רובינשטיין ועו"ד יקירביץ טוענים: "מדובר באחד המקרים המזעזעים ביותר של שימוש לרעה בגיליון הרפואי לצורך 'כיסוי' של הרופאים המעורבים. המנוח הופחד לחשוב כי הבדיקה 'תדפוק לו את הכליות'. הוא נתן את אמונו המלא בצוות הרפואי, והאמין שהם עושים הכל כדי להבטיח את שלמות גופו ובריאותו. אך הגיליון הרפואי משמש כיסוי והתנערות מאחריות."
תגובת המרכז הרפואי מאיר: "מר פיינסקי הגיע למיון, עבר שורה של בדיקות וטופל בהתאם לתוצאות. למחרת הגיע שוב ונשלח מיד לבדיקת סי-טי. הוא חזר בו וסירב לעבור את הבדיקה. צוות המיון ניסה לשכנע אותו לעבור את הבדיקה הנחוצה, תוך מתן הסבר על הסכנות הצפויות לו באי-ביצועה, אך הוא סירב ואף חתם על ויתור. אנו משתתפים בצער המשפחה, אך דוחים את טענות התביעה, והללו יתבררו בין כותלי בית המשפט".
לפנייה לכתב/ת 
