סובלים מכאבי גב? אולי זה בכלל דיכאון
רבים לא יודעים זאת, אבל 60%-ב מהמקרים דיכאון מלווה גם בכאבים פיזיים חזקים: בגב, בראש או בבטן. על פי "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות", פעמים רבות הכאב הוא שמביא את האדם הסובל לרופא - ועד שמגיעים למקור הנפשי של הבעיה חולף זמן רב
"אני לא מבין למה אני צריך פסיכיאטר," אמר לי שי (49) בפעם הראשונה שנפגשנו. "שלחו אותי אליך כי חושבים שאני משוגע, שירדתי מהפסים." שי (שם בדוי) הוא גבר מרשים, אתלטי ונעים הליכות. הוא השתחרר מצה"ל עשרה חודשים קודם לכן לאחר שירות ממושך כקצין בכיר.
"חשבתי שאחרי שנים של עבודה מסביב לשעון, שבהן חייתי ונשמתי את הצבא במסירות רבה כל העת, מגיע לי קצת חופש," אמר לי. "רציתי לחוות את החיים האזרחיים הרגועים. בלי לחץ, בלי הטלפונים בלילות. חשבתי שמגיע לאשתי ולילדיי בעל ואבא במשרה מלאה. עבדתי קשה 30 שנה ורציתי לנוח."
בחודשים הראשונים אחרי הפרישה הכל התנהל בהתאם לציפיות. המערכת המשומנת של צה"ל שלחה את שי להרצאות ולסדנאות כהכנה לאזרחות. הוא נסע עם רעייתו והילדים לטיול בן חודש בארצות הברית, שעליו פינטזו כמעט 20 שנה. סדר היום העמוס לעייפה הפך לרגוע והוא נהנה מכל רגע של שקט ושלווה.
עוד על דיכאון :
- בדקו עצמכם: האם אתם סובלים מ"כמעט דיכאון"?
- המגיפה השקטה: איזה טיפול הכי יעיל לדיכאון
- עצב הוא רק ההתחלה: לאילו מחלות מוביל דיכאון
"הכניסו לי צינור לכל חור"
השעמום וחוסר המעש החלו רק אחר כך. שי הרגיש שהצעות העבודה שקיבל "קטנות עליו" ורובן נראו לו חסרות חשיבות לעומת התפקיד שביצע כקצין בקבע. מכאן החלו העניינים להסתבך. לפתע החל שי לסבול מכאבים חזקים, תחילה בצוואר, ולאחר מכן גם בגב ובמותניים. משככי הכאבים לא הועילו ושי התקשה לתפקד.
בצר לו פנה לרופאים: רופא המשפחה שלח אותו לבדיקות דם שגרתיות ולבדיקת א-ק-ג, שנמצאו תקינות. האורתופד שלח אותו לסדרת צילומי רנטגן, שלא הסבירו את עוצמת הכאבים ואת אופיים. הוא אפילו הצליח להשיג אישורים לבדיקת סי-טי ובהמשך גם .MRI-ל להפתעתו, גם אלה לא העלו ממצאים כלשהם.
שי הופנה לטיפולי פיזיותרפיה. "המטפל היה מקסים והיו לנו נושאי שיחה משותפים רבים," סיפר, אך הכאבים רק הלכו והתגברו." בהמשך נשלח אל שני אורתופדים נוספים, למומחה לכאב, ביצע סי-טי ראש, בטן ואגן, ואף נשלח לבדוק חשד לגידול בדם. מפני שחש כאבי בטן עזים שלוו בבחילות ובצרבות לסירוגין הוא הופנה גם לגסטרואנטרולוג, אך הבדיקות היו תקינות. "הכניסו לי צינור לכל חור," אמר, "ולא גילו דבר".
לאחר שתיאר את תלאותיו, שי השתתק. רעייתו הרגישה שזה הזמן להתערב: "האורתופד האחרון שאליו הלכנו הפנה אותנו אליך," אמרה. "נראה לו שמקור הבעיה נפשי."
שי נדרך: "נכון, מצב הרוח שלי היה ירוד ומזופת, לא נהניתי מדבר והתקשיתי להתרכז. עם כאבים כאלה, למי יש בכלל מצב רוח? לפעמים אני לא נרדם בלילות מכאבים ומתהלך בבית הלוך ושוב כמו אריה בכלוב. כמעט מסוגל לרצוח מישהו מעצבים."
עשירית סובלים מדיכאון
כקלינאי-מטפל התמונה שראיתי היא של אדם הסובל מדיכאון קליני עם תסמינים גופניים. שכיחותו של דיכאון זה באוכלוסייה עומדת על ,12%-10% ונשים סובלות ממנו בשיעור כפול מגברים.
שי ענה על כל הקריטריונים לזיהוי דיכאון קליני. כדי לאבחן דיכאון זה יש צורך לזהות חמישה תסמינים מתוך הרשימה הבאה, ולוודא שהם מופיעים במשך שבועיים ברציפות: מצב רוח ירוד, היעדר עניין והנאה, שינה מרובה או היעדר שינה, חוסר תיאבון או תיאבון מוגבר, ירידה בריכוז, אי-שקט פסיכו-מוטורי, אנ-אנרגיה (חולשה), מחשבות אשם כלפי בני המשפחה הסובלים, תחושת ייאוש ואפילו חשיבה אובדנית, וירידה תפקודית.
קרוב ל60%- מהאנשים הסובלים מדיכאון קליני סובלים גם מכאבים פיזיים. רק אצל 25% מהם הכאב יהיה חמור ביותר, ויקשה מאוד על חייהם. הכאבים הנפוצים הם בגב ובפרקים, אולם שכיחים גם כאבי ראש וסימפטומים של מערכת העיכול. פעמים רבות הכאב יהיה הסימפטום המרכזי שבגינו יפנו לרופא.
הסיבות לדיכאון קליני קשורות בגורמי דחק (סטרס) כמו שינוי תעסוקתי, גיל המעבר, מצב כל כלי, פרידה, מחלה במשפחה, מחלה כרונית, חתונה/גיוס של ילד ועוד. אולם גם לתורשה ולמבנה האישיות יש תפקיד חשוב.
סיבות אחרות לדיכאון הן טיפול בסטרואידים, בעיות בבלוטת התריס (תירואיד), מחסור בוויטמין B12 ועוד.
ה,DSM-5- המהדורה האחרונה של ספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי שיצאה ,2013-ב אף הרחיב את הגדרות הדיכאון הקליני שמומלץ לטפל בו בתרופות, וכלל גם דיכאון שנובע מאירועי חיים קשים (למשל הוכנס להגדרה גם אבל על מוות של בן משפחה, אם הוא נמשך שבועיים מאירוע הפטירה). ההגדרות החדשות עוררו סערה בקרב פסיכיאטרים מכל רחבי העולם, שטענו שיש כאן פופוליזם טיפולי נרחב מדי שמושפע מלחצן של חברות התרופות הגדולות המייצרות תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ומוכרות אותן במיליארדי דולרים בשנה.
ועדיין, קיים קונצנזוס שלסבול מהפרעה אפקטיבית - כלומר מדיכאון - זה "כואב," ושהמחלה הנפשית מלווה בתלונות על כאבים.
תרופות בהתאמה אישית
ברמה הפיזית במחלת הדיכאון מעורבים נוירוטרנסמיטורים - מוליכים עצביים - במוח, ובעיקר סרוטונין ונוראדרנלין. גם לדופמין יש ככל הנראה מרכיב במצב הדיכאוני. לפיכך, התרופות נוגדות הדיכאון אמורות להעלות את רמתם של אחד או שניים מהנוירוטרנסמיטורים האלה במוח.
הרפואה לא נחה ולא שוקטת, הטיפול בתחום הדיכאון והחרדה מתקדם משנה לשנה, והדגש מושם על השגה של איכות חיים אופטימלית ומקסימלית בהתאם לפוטנציאל. הרופא המטפל יכול לבחור בין מסלולים תרופתיים שונים:
- תרופות מקבוצת SSRI-ה שנועדו להעלות את שיעור הסרוטונין במוח.
- תרופות מקבוצת SNRI שמעלות סרוטונין ונוראדרנלין.
- תרופות מקבוצת NRI שמעלות נוראדרנלין.
- תרופות שמעלות דופמין ונוראדרנלין.
הרופא צריך לבחור ולהתאים את הטיפול הנכון על פי הסימפטומים הספציפיים לכל מטופל, כמו "חייטות אישית," ולא את המטופל לטיפול. לכל תרופה יש פרופיל ייחודי שלה והרופא מחויב להיות מעודכן בכל התכשירים החדשים. החידוש בטיפול בשנים האחרונות הוא ה"קוקטייל התרופתי," המשלב תרופות מקבוצות שונות, הפועלות כמשלימות וסינרגטיות זו לזו.
הטיפולים שמקבלים דגש כיום הם "ביו-פסיכוסוציאליים," כלומר משלבים טיפול פסיכו-פרמקולוגי (תרופתי), שנבחר אחרי שהרופא מקבל את כל המידע על סיפור חייו המפורט של המטופל, טיפול פסיכולוגי שעבר (תמיכתי/ התנהגותי/ קוגניטיבי/ דינמי), תעסוקה יומיומית (לימוד, עבודה, פעילות גופנית, פעילות חברתית).
אוהב להיות עסוק
בחרתי לטפל בשי בתכשיר המעלה את שיעורי הסרוטונין והנוראדרנלין מקבוצת ,SNRI היעיל גם לסימפטומים גופניים ולכאבים. תוך ארבעה שבועות החלה ירידה הדרגתית בעוצמות הכאבים שמהם סבל ובתדירותם, והם נעלמו לחלוטין בתום שישה שבועות נוספים. במקביל השתפר גם מצב רוחו והחיוך חזר לפניו. הוא חזר ליהנות מהדברים ה"קטנים:" בילוי משפחתי, סרט, מפגש חברתי, קריאה. השינה שלו השתפרה, אם כי בתחילה חלם חלומות ריאליסטיים - "כמו בסרט," לדבריו - האופיינים לטיפול.
במקביל פתחנו בסדרת פגישות לטובת טיפול פסיכולוגי-התנהגותי תומך, שבהן הכנתי אותו לראיונות עבודה, כולל סימולציות שמטרתן הייתה ללמד את שי "להעביר" את עצמו בצורה מיטבית ליושב מולו. "ככל שאתה איכותי יותר, כך האפשרויות במשרות הטובות מצטמצמות וראש הפירמידה התעסוקתית נהיה צר," הסברתי לו. "עם זאת, אתה מחפש משהו בזכות ולא בחסד. שלח קורות חיים, לך לראיונות השמה במיטבך - וזו רק שאלה של זמן עד שיימצא התפקיד הנכון עבורך."
ואכן, עד מהרה התקבל שי לתפקיד בכיר בחברת היי-טק גדולה. ההסתגלות לא הייתה קלה, אך הממונים עליו מרוצים מאוד מתפקודו.
נוכח כל אלה, שינה שי גם את אורח חייו: הוא התחיל להתאמן פעמיים בשבוע עם מדריך אישי ומקפיד לצאת לבילוי שבועי עם רעייתו. "שקט ושלווה זה לא אני. אני אוהב להיות עסוק וצריך להיות עסוק. אני צעיר מדי לצאת לפנסיה," הוא אומר. שי אמנם עדיין מתגעגע למדים ולאדרנלין שחווה בתקופת שירותו בצה"ל, אבל מגדיר עצמו היום כמאושר ומסופק בחייו.
אין לראות במידע המובא במאמר תחליף לייעוץ מקצועי אישי ופרטני.
הכותב הוא פסיכיאטר
לפנייה לכתב/ת 
