זמרת המחאה הטורקית להופעה בישראל: "המלחמה היא של פוליטיקאים"
"להיות זמרת מחאה בטורקיה של שנות ה-70, זה אומר להיכנס לכלא שלוש פעמים, לקבל צו איסור יציאה מארצך, ולא להשיג עבודה בשום מקום", מספרת בראיון ל-ynet הזמרת סלדה בהגן, המגיעה להופעה בפסטיבל הקצב בישראל
בהגן החלה את דרכה בעולם המוזיקה ב-1971, לאחר שוויתרה על חלומה להיות פיזיקאית והעדיפה להתמקד באהבתה הגדולה - "אנטוליאן רוק", ז'אנר ששאב השראה מרוק, פסיכדליה ומוזיקה ערבית. עד מהרה הפכה ליוצרת מוערכת ופורצת דרך, ונמנתה עם מייצגיו המוכרים ביותר של ה"ערבסק", סגנון מוזיקה שנולד בטורקיה שלושה עשורים לפני כן - אשר חיבר בין מוזיקה ערבית ומערבית. הסגנון לא זכה לאהדה גדולה במיוחד, בעיקר בשל נטייתו לעסוק בנושאים כמו זכויות אדם, צדק חברתי ואהבה.
עבור הטורקים, סלדה היתה גרסה מקומית ולוחמנית יותר של ג'ואן באזז - בגוון אנאטולי. באותן שנים היא התקבעה בתודעה כגרסה נשית (וטורקית) של ברוס ספרינגסטין. זמרת מחאה ששרה על קשיי מעמד הפועלים בארצה ועל נושאים שנחשבו טאבו, והפחידו את השלטונות עד שאלו ניסו להילחם בה ובמסרים שהפיצה, גם אם זה אומר להשליך אותה לבית הסוהר או להחרים את דרכונה למשך קרוב לעשור.
"השלטונות תמיד פחדו מאנשים כמוני, לא רק בתקופה שלי" היא אומרת היום, שנים אחרי שנלחמה בחירוף נפש על זכותה להביע את דעותיה הפוליטיות ולדבר בחופשיות על נטיותיה המיניות. "להיות זמרת פולק של מחאה בטורקיה של שנות השבעים זה אומר להיכנס לכלא שלוש פעמים בגלל מילות השירים שלך, לקבל צו איסור יציאה מארצך למשך שבע שנים, בין 1980 ל-1987, ולא להצליח להשיג עבודה בשום מקום. אני ואומנים כמוני שילמנו יותר מדי בשל דעותינו הפוליטיות. אחרי התקופה שלנו לא היתה מוזיקת מחאה חזקה במשך תקופה ארוכה. אנשים פחדו".
לאור המצב הפוליטי והחברתי בטורקיה, את מרגישה שאת והאומנים שקמו בזמנך הצליחו לעורר שינוי?
"המוזיקה בשנות השבעים היתה אמיתית. הקשר אמן-מוזיקה-חיים חברתיים היה חזק יותר. לא היו סימפולי מחשב שהפכו את הכל לקל ומכני יותר. אנשים עכשיו מגלים שוב את הפשטות הזו. נושאים כמו העדפות מיניות אינם טאבו יותר בכל העולם, בהשוואה לפעם. בכל זאת, נהרות לא יכולים לזרום כנגד הזרם. אנחנו לפחות יכולים לדבר על האוריינטציה המינית שלו, אבל על אף השינוי - זה אף פעם לא מספיק".
אז באיזה מקום טורקיה נמצאת היום, מבחינה תרבותית ומוזיקלית, בהשוואה לשאר העולם?
"טורקיה מאוד עשירה תרבותית, אבל אנחנו עדיין לא יכולים להגיד שהיא התבססה מבחינת מוזיקה מודרנית, בהשוואה למדינות אחרות שההתפתחות המוזיקלית שלהן מהירה יותר. יש לנו מוזיקה ומקצבים מגוונים, אבל עדיין - מבחינת תנאי הפקה, אין לנו יכולת להפיץ את המוזיקה שלנו בעולם. זו הסיבה שבגללה למוזיקה הטורקית אין מעמד ומקום ברור במוזיקה הפופולרית היום בעולם. אנשים מכירים אותי ועוד כמה שמות חשובים, אבל אין לנו עוד משהו מובהק משלנו. זה יקרה כשאנשים ישמעו שיר ויגידו "או! אוקיי, זו מוזיקה טורקית!" קצת כמו הפלמנקו בספרד".
אז אולי מעמדה של טורקיה לא כל כך גבוה בסצנת המוזיקה העולמית, לפחות מבחינה תודעתית, אבל לעתים נדמה שחובבי מוזיקה מהמזרח יודעים בהחלט במה מדובר. בשנים האחרונות זכתה הזמרת לשלל מחוות וסימפולים מצד מפיקים ודי ג'ייז, שמשלבים קטעים מיצירתה בטראקים חדשים ומעניקים להם חיים ומשמעות חדשה.
"תמיד קיבלתי תגובות מאוד טובות למוזיקה שיצרתי. העובדה שדי ג'יי לוקח אחד משיריי, מוסיף לו משהו ויוצר משהו חדש היא די נחמדה", היא מודה. " די ג'יי ספרדי כלשהו עשה קאבר לשיר שלי 'Yaylalar' ויצר ממנו קטע R&B שאהבתי נורא. אני מתכננת להוציא אלבום אוסף בקרוב, שיכיל 20 שירים שהפכו ללהיטים, לצד 20 קטעים שמאוד אהבתי. אני חושבת שעולם המוזיקה יגלה מחדש את סלדה".
תהית פעם לפשר החיבור בין אמנים בינלאומיים לבינך? הם בכלל מבינים על מה את שרה?
"הסיבה שבגללה גם אנשים שלא דוברים את השפה שלי יכולים להבין את השפה המוזיקלית שלי היתה שיכולתי לבטא רגשות דרך גוון, עוצמה ואופי הקול שלי. כתב המוזיקה הספרדי וינסנט פאבואל תיאר זאת כך: 'אתה לא צריך לדעת טורקית כדי להבין אותה. היא מסבירה הכל בשירתה האמוציונלית'".
את מגיעה לישראל אחרי תקופה לא קלה ביחסי ישראל טורקיה. איך את רואה את המצב בין שתי המדינות?
"זו בהחלט תקופה קשה ומלאת מתח בין שתי המדינות. אבל העניין הוא שאת המלחמה הזו מנהלים פוליטיקאים, בעוד אני מאמינה ששתי החברות דווקא מחבבות זו את זו. אני באמת לא אוהבת את המצב ששתי המדינות נקלעו אליו אחרי 500 שנות חברות ואחווה. אני אוהבת ישראלים ואני מאמינה שהם אוהבים אותי בחזרה. אחרת לא הייתי מבקרת אצלכם בפעם השישית".
