דנינו, תתעורר / על האלימות במגרשים
כשנער מצולם משליך אבנים לתוך אצטדיון כדורגל והמשטרה לא נוקפת אצבע, אני יודע לאן עליי להפנות את האצבע המאשימה שלי. זו כבר לא קלישאה או סיסמה שנועדה להפחיד מישהו - פגיעה בנפש היא רק עניין של זמן
לפני פחות משבוע, בליל הסילבסטר, יצא המפכ"ל יוחנן דנינו לסיור מתוקשר בברים תל-אביביים אופנתיים כשהוא מלווה בפמליית קצינים ועיתונאים. דנינו, וזה לא סוד, משקיע רבות בטיפוח תדמיתו הציבורית. סילבסטר? יאללה, יוצאים לשטח, מרביצים איזה סלפי עם הבליינים, זורקים איזו בדיחה ("אני מקווה שאף אחד פה לא נוהג") ומשחררים הצהרה חריפה על המלחמה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.
סוף שבוע אלים במגרשים:
את אותה גישה יחצנית וחסרת שיניים ניתן לזהות בקלות גם בנוגע לאלימות במגרשי הכדורגל. רצף האירועים המכוער של החודש האחרון, שהגיע לשיא בסוף השבוע בנצרת ובדלית אל כרמל, לא באמת הפתיע מישהו. התופעה מוכרת, המחזות גם הם, ואפילו פסטיבל ההאשמות הקבוע ביום שאחרי - ההתאחדות קוראת למשטרה לפעול, המשטרה מבהירה כי תטפל בחומרה במתפרעים, בקבוצות מתנערים מאחריות, בתי המשפט גוזרים עונשים מגוחכים על המעורבים ושרת הספורט מזדרזת לגנות.
בסבב האלימות הקודם (אירועי וינטר והמושבה) נדמה היה שנפל האסימון. מקבלי ההחלטות בכל הדרגים, הודיעו בתקיפות מעל כל מיקרופון פתוח
וכאן אנחנו חוזרים לכבוד המפכ"ל. לפני שניכנס לשאלת מקומם של השוטרים במגרשים, כדאי להבהיר: המשטרה, ואך ורק היא, אמונה על ביטחון אזרחי מדינת ישראל. וכאן אולי יש מקום להבהרה נוספת - גם אוהדי כדורגל במדינת ישראל הם אזרחים, וככאלה גם הם ראויים לשמירה והגנה. עם כל הכבוד להתאחדות, לסדרנים, לטוטו וללימור לבנת, כשנער מצולם בשידור חי כשהוא משליך אבנים לתוך אצטדיון כדורגל והמשטרה לא נוקפת אצבע, אני יודע לאן עליי להפנות את האצבע המאשימה שלי.
צפו בעימות האלים בין אוהדי דליית אל כרמל לבית שאן
וכאילו שהאלימות לבדה לא מספיקה, הרי שמעל האירועים האחרונים מרחף ענן כבד של סכסוך לאומני, שרק הולך ומחריף. הנתונים מראים שבכל אירועי
איך? קודם כל ע"י לקיחת אחריות וגילוי מנהיגות. בלי הצעות ענישה פופוליסטיות, בלי ועדות מתוקשרות, בלי ישיבות בהולות, פשוט להגיב כפי שמשטרה מגיבה אל מול אלימות. בכל מקום. מגרשי הכדורגל אינם אקס טריטוריה, אלא שטח ריבוני בו יש לכוף את החוק במלוא החומרה.
מר דנינו, כל מי שצפה בתמונות ושמע את הקולות בימים האחרונים, לא יכול שלא לחשוש מפני אסון של ממש. זו כבר לא קלישאה או סיסמה שנועדה להפחיד מישהו - פגיעה בנפש היא רק עניין של זמן. הכתובת כבר מזמן לא על הקיר. הכתובת מרוחה על דלת משרדך. כדאי שתעיף מבט.
לפנייה לכתב/ת 
