יד קלה על הסכין - וגם בגזר הדין

האם רוצחי הנער נאור אטיאס יצליחו לחמוק מדין רצח ולפיכך גם לזכות בעונש קל יותר, אם יצליחו להוכיח שמדובר בהריגה? רבים המקרים בשנים האחרונות שבהם נערים המעורבים ברצח, שהסתיימו בסופו של דבר בהרשעת הריגה ובמספר מועט יחסית של שנות מאסר בכלא. עורכי הדין של הנאשמים, כמו גם במקרה דקירתו למוות של נאור אטיאס בסוף השבוע האחרון בפתח תקווה, השתמשו לעתים בטיעון שכרות בשעת מעשה, שמאפשר לחמוק מהטיעון של כוונת רצח. גם עורך הדין אבי כהן מהסנגוריה הציבורית, שמייצג את החשוד ברצח אטיאס, טוען שהוא שתה חצי בקבוק וודקה לפני המקרה.

עדכוני חדשות נוספים ב-ynet:

מנותקים: מפונים מגוש קטיף חיים בחושך

שביתת הזרים: "ישראלים לא שוטפים כלים"

נאור אטיאס ז"ל. נרצח בקטטה

לדברי פרופ' עמנואל גרוס, מומחה למשפט פלילי מאוניברסיטת חיפה, "מבלי להתייחס למקרה עצמו, מבחינת החוק, אם אדם לא תכנן את המעשה וביצע אותו אחרי שהשתכר, לא ניתן לייחס לו עבירת רצח. החוק מתחשב בשיכור וקובע שאין לייחס לו עבירה מסוג של כוונה". גרוס הסביר מתי החוק אינו מתחשב בשיכור שביצע פשע: "המצב היחיד שבו ניתן לייחס לשיכור כוונת רצח היא כשאדם מתכנן את המעשה מראש, וכדי שיהיה לו כוח לעשות זאת הוא שותה לשוכרה".

לא תמיד צריך להשתמש בתירוץ של השכרות כדי להפוך הרשעה ברצח להריגה. במרס 2012 נורה למוות ג'ורג' סעדו (51) מרמלה בידי חבורת נערים. כשנה לאחר מכן הושג הסדר טיעון שבו הורשע הנאשם המרכזי בהריגה, נידון ל-12 שנות מאסר וחויב לשלם פיצויים בגובה 140 אלף שקל למשפחת סעדו.

עו"ד משה שרמן, מומחה בדין פלילי, ייצג את הנאשם המרכזי שבעת הירי היה בן 15. הוא ציין כי באותו מקרה "הייתה בעייתיות של כוונה. פעמים רבות במריבות בין נערים - דוקרים אבל לא מכוונים דווקא ללב. למשל, בתיק סעדו הצלחתי להוכיח שהירייה הייתה לכיוון הרגליים.

"בשביל להרשיע ברצח צריך להוכיח כוונה תחילה. למה מרשיעים בהריגה? כי אומרים שאם אדם מחזיק נשק - צריך לצפות שהוא יכול גם להרוג, למרות שהוא רוצה רק לפצוע את האדם השני. לפעמים הבעייתיות היא הוכחת הכוונה לרצח בעת מריבה של חבורה נגד חבורה, כשחלק שתויים וחלק לא. זה לא כמו מקרה שבו מישהו שם מטען חבלה ברכב בידיעה שהוא רוצה להרוג, שם קיימת כוונה. בענייני חבורות וקטינים יש תמיד בעיה של ספק".

אולם הגיל הוא לא גורם שמהווה מגבלה להרשעה ברצח. גרוס הסביר: "החל מגיל 12 אפשר להרשיע גם קטין בעבירת רצח, אלא שלבית המשפט יש שיקול דעת מהו העונש שיגזור עליו, אם הרשיעו ברצח. במובן זה, בית המשפט לא כבול לעונש הצמוד לעבירת הרצח - מאסר עולם. מספר שנות המאסר נגזר בהתאם לנסיבות".

שרמן הוסיף כי "אם הסעיף יורד מרצח להריגה, ברור שלא יהיה מאסר עולם, והעונש המקסימלי הוא 20 שנה. אם בית המשפט מחליט להרשיע קטין ברצח, ומבחינה משפטית אכן יש רצח אך מבחינה נסיבתית ואישית ומבחינת העובדות לא ניתן לגזור מאסר עולם - יגזרו אולי 20 שנה או קצת יותר. כמו בכל העולם, גם בישראל מבדיל בית המשפט בין קטינים לבוגרים".

גרוס ציין כי "בממד העקרוני, העובדה שמדובר בקטין, למשל בנער בן 16 במקרה זה (רצח נאור אטיאס), לא מפחיתה מאחריותו הפלילית. יש לו אחריות פלילית מלאה וניתן להרשיע אותו ברצח".

לגבי סיבות מקלות במקרה של שכרות, אמר גרוס: "העובדה שאדם שותה לא הופכת אותו באופן אוטומטי לשיכור. מי שיצטרך להוכיח שהנאשם אכן היה שיכור, הוא הנאשם עצמו. אם הוא התכוון מראש להרוג ולכן שתה, אפשר יהיה לייחס לו את עבירת הכוונה. אם התוצאה לא הייתה מתוכננת והוא שתה בלי קשר למה שקרה אחר כך, לא ניתן לייחס לו עבירת רצח, אלא רק הריגה".

שמונה שנים על דקירה למוות

האם גם במקרה של נאור אטיאס יצליח עורך הדין של הנאשם למנוע הרשעה ברצח? על סמך מקרים דומים אחרים, זה די אפשרי.

פיליפ גלר (15) מבאר שבע נדקר למוות ביוני 2011 על ידי חברו (16), אבל בית המשפט הרשיע את הנאשם בהריגה ולא ברצח, במסגרת עסקת טיעון. נגזרו עליו שמונה שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי, למורת רוחה של אמו של גלר. 

אורגיל מואטי (17) מרחובות נרצח בדקירות סכין במאי 2012 בגן הציבורי בעירו. רק אחד מהנערים שהיה מעורב בהריגתו הואשם ברצח, השני בהריגה והשלישי בסיוע שלאחר מעשה ואי הושטת עזרה.

הנער צחי באשה (18) מראשון לציון נדקר למוות ב-2007. במסגרת הסדר טיעון, שלושת הצעירים שהרגו אותו הורשעו ב-2009 בהריגה, אחד מהם נידון לעשר שנות מאסר, השני לחמש שנות מאסר והשלישי לעבודות שירות בלבד.