"רק עוד דבר אחד": חשבון נפש באמצע החיים

ג'ונתן טרופר הוא אחד מאותם סופרים אמריקנים שכוכבם דרך בין לילה, והם שועטים במרץ בראש מצעדי המכירות. ספרו הקודם, "מכאן אני ממשיך", עובד לסרט מצליח וכך גם הספר הנוכחי שזכויות ההפקה שלו נרכשו על ידי חברת פארמונט בסכום של מיליון דולר. טרופר מפיק ספרים לתעשייה. הוא שייך לזרם של כתיבה פופולרית שאינה נבוכה מהשאיפות המסחריות שלה, ומעוניינת להגיע לקהל כמה שיותר רחב של קוראים וצופים. לצורך השגת המטרה הוא מפעיל את כל ארסנל האמצעים העומדים לרשותו: יהדות, מודעות עצמית, סרקזם, נוירוזות - וקורטוב הגון של סקס.

"רק עוד דבר אחד" בתרגומה האמין והמהנה של דנה אלעזר-הלוי הוא ספרו השישי במספר, והרביעי היוצא לאור בעברית. הוא מספק שוב את אותו מבנה עלילתי שבו מככב גבר לבן מהמעמד הבינוני, הנרקיסיסטי והאינפנטילי. בין אם טרופר התכוון לכך או לא, ספריו מציגים אלטרנטיבה גברית לז'אנר הכתיבה הנשית המכונה - Chick Lit.

"רק עוד דבר אחד". ג'ונתן טרופר בספר קולנועי

הסיפור מעלה בדרכו המשעשעת סוגיות רבות שמעסיקות את הגבר המודרני של זמננו, והיא שייכת לקטגוריה המקבילה המכונה ספרות בנים- Lad Lit, שהבולט בסופריה הוא ניק הורנבי הבריטי.

גירושין כחלון הזדמנויות

בדומה לסטטוס הרווקה שאיפשר הצצה לתוך דילמות נשיות עכשוויות, כך סטטוס הגבר הגרוש יוצר חלון הזדמנויות שדרכו קל לבטא את חיבוטי הלב הגברי - יותר מבכל שלב אחר בחיים. אהבה, הורות, בגידות וזיקנה עולים על במת הנפש ומקבלים הזדמנות להתבוננות חוזרת. זהו נרטיב גברי שאינו חושש לחשוף את חולשותיו, וטרופר מותח את החולשות האלו עד למקסימום, ומציג גיבור קומי-טרגי, מובס עד עפר. השבריריות הגבריות נחשפת, אבל רק לכאורה. כל החרדה הקיומית הזו מדוללת היטב דרך כתיבה סנטימנטלית, קלילה ומלאה בעצמה.

דרו סילבר, גרוש בן 45 ו"לוזר" בהגדרתו, הוא מתופף לשעבר בלהקת רוק שידעה להיט בודד לפני עשור. הוא מתגורר במלון דירות המאוכלס בגברים בודדים כמוהו, שעסוקים ברחמים עצמיים ועגיבה על נערות קולג'. הוא מתפרנס מנגינה אקראית בלהקת חתונות מקומית, ומאוננות שבועית לבנק הזרע. בעודו מלווה את בתו המתבגרת לבצע הפלה, הוא לוקה באירוע מוחי. סילבר מאובחן על ידי רופא - שהוא במקרה גם ארוסה של גרושתו - כלוקה במפרצת באבי העורקים, ורק ניתוח דחוף יציל את חייו.

האם חייו של סילבר ראויים להינצל, או שמא המוות יאה לו? סילבר מנסה להוכיח לסובבים אותו שהוא מעדיף למות, אולם למעשה הוא מפעיל מניפולציה רגשית עתיקת יומין הזועקת: "חבקו אותי, הצילו אותי". בעודו מפקפק עד כמה באמת ראויים חייו להמשיך, מנסים חבריו הקרובים ומשפחתו לשכנע אותו שחייו אינם חסרי משמעות, ושכולם עדיין זקוקים לו חי. משבר אמצע החיים הפתאומי שנופל בחלקו של סילבר, ניזון מסכנת המוות, וזהו רקע הוליוודי מצוין לעריכת חשבון נפש.

גיבור עטוף ברחמים

ייסוריו של סילבר הם רצופים אשמה ומלאי מודעות עצמית, אלא שלא די בכך כדי לעורר בנו עניין אמיתי. הוא באמת לוזר שעשה כל שגיאה אפשרית במהלך חייו, ולכן אין סיבה מיוחדת שנאמין כי הוא מסוגל להשתנות. התבוססות במועקה נפשית שיש לה בסיס מציאותי היא חומר דרמטי משומן היטב, אבל ההודאה של סילבר שוב ושוב בעליבותו אינה מרימה את הדמות לדרגת מורכבות גבוהה יותר. למעשה, זה רק מוסיף לה עוד שכבה של טרחנות. בשלב זה מכתיבים כללי הז'אנר את הצורך בטרנספורמציה של הגיבור. טרופר חייב להציל את סילבר, ובדרך גם להתחנף לקוראים. הוא חייב לשמור כל הזמן על איזון בין מידה מסוימת של הזדהות עם הגיבור, ובמקביל לעורר בנו רחמים ושביעות רצון עצמית - שהרי אנחנו לא עד כדי כך פאטתים.

הסיפור של טרופר עמוס אירועים וקצב התפניות הדרמתיות מסחרר. פיתולי העלילה עוברים דרך חתונות, בריחה מבתי חולים, תגרת ידיים עם הארוס של גרושתו שאמור להציל את חייו, חבר טוב עם סרטן ואהבה חדשה - כל המרכיבים שמאפיינים קומדיה רומנטית כהלכתה, כשבין השורות אפשר כמעט לשמוע את הוראות הבימוי. מיטב הסצנות נראות ונשמעות מוכרות מאינסוף ספרים וסרטים דומים שצרכנו. הגיבורים סטריאוטיפים, וכל המהלכים העלילתיים צפויים להחריד. 

טרופר מפגין כתיבה מהוקצעת שפועלת על פי נוסחה ידועה מראש.

לא פעם האשימו אותו שכתיבתו לוקה בתסריטאות-יתר, ויש להודות שהוא אכן תסריטאי מיומן. הדיאלוגים קולחים ושנונים, ולכל משפט יש הוראות הפעלה רגשיות תואמות. הכול מחודד, אירוני ומלא ברק לעייפה. הוא אינו מסוגל לכתוב פסקה אחת מבלי לבצע פירוטכניקה מילולית מתחכמת. למשל, בדיאלוג האופייני בין סילבר לבתו המודאגת קייסי:

"אתה בסדר סילבר?" שואלת קייסי/ "את שואלת אותי את זה לעתים קרובות", הוא אומר/ "טוב, אתה הולך למות - בכוונה"/ "ואת בהריון - בטעות". הצורך לצלוף ללא הרף בשנינויות הופך לילדותי ומייגע. עודף ההומור המושחז מעורר חשד עמום שטרופר חרד לקהלו, וזקוק נואשות להרשים בווירטואוזיות שלו בכל רגע נתון.

היכולת לתאר מערכות יחסים משפחתיות סבוכות היא אתגר ספרותי. כישרונו של טרופר ללהטט במילים אינו מספיק בבואו לספר סיפור בעל עומק ומשמעות. יכול להיות שבסתר לבו, רוצה טרופר להיות ג'ונתן פרנז'ן ולכתוב את תוגת המשפחה האמריקנית - אבל לשם כך יהיה עליו לקחת סיכונים ולסטות קצת מהנתיב השבלוני-מסחרי. עד אז הוא עוסק בלמצוא חן בכל מחיר, ולבדר את קוראיו ברומנים במשקל נוצה.

"רק עוד דבר אחד", מאת ג'ונתן טרופר. מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי. הוצאת כנרת זמורה-ביתן. 304 עמ'.