שירה: "צללים כהים נוסעים על התקרה"
"ובדממה האדירה שאחרי ההודעה/ אני שומע איך/ שאת נושמת/ ואיזה קונטרפונקט/ של דלת חורקת". שירה מאת ערן בר גיל
10
בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים בַּמִּטָּה
וְעַרְפֶל קְרִינָה מְכַסֶּה אֶת הַדֶּשֶׁא
אַתְּ מְסַפֶּרֶת לִי דְּבַר מָה נוֹרָא
שֶׁהַגַּנֶּנֶת אָמְרָה
עַל הַיֶּלֶד
צְלָלִים כֵּהִים נוֹסְעִים עַל הַתִּקְרָה
וּבַדְּמָמָה הָאַדִּירָה שֶׁאַחֲרֵי הַהוֹדָעָה
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֵיךְ
שֶׁאַתְּ נוֹשֶׁמֶת
וְאֵיזֶה קוֹנְטְרָפּוּנְקְט
שֶׁל דֶּלֶת חוֹרֶקֶת
כֶּלֶב נוֹבֵחַ אֶל הָאֲפֵלָה הַמִּתְפָּרֶצֶת
הָרוּחַ בָּאֵיקָלִיפְּטוּס כְּמוֹ גֶּשֶׁם
תּוֹלָעִים אֲדֻמּוֹת מְפָרְקוֹת אֶת עֲרֵמַת הַזֶּבֶל
אַף פַּעַם אֵין שֶׁקֶט.
19
אִישׁ סִפְרוּת הֵעִיר לִי
שֶׁאָסוּר לְדַמּוֹת פְּרִי
בִּפְרִי.
לוֹמַר שֶׁהָאָבוֹקָדוֹ נִרְאֶה
כְּאַגָּס וְהָאֲבַטִּיחַ כְּמֵלוֹן
זֶה אָסוֹן פּוֹאֵטִי.
עַל פְּרִי, הוּא טָעַן,
צָרִיךְ לְדַבֵּר אַרְצִי
בְּלָשׁוֹן שָׁרְשִׁית
וּלְהִשָּׁמֵר מִמֵּטָפוֹרוֹת
כְּמוֹ מִטַּפִּילִים
וּמֵעֹדֶף דִּמּוּיִים
כְּמוֹ מֵהַשְׁקָיָה מֻגְזֶמֶת.
אִיַּמְתִּי עָלָיו בְּכִשָּׁלוֹן
צָרַח - אַתָּה שָׂטָן
וּפָתַח בִּמְרוּצָה אֶל רַחֲבַת הַחֲנָיָה.
כְּשֶׁחָצָה אֶת חֶלְקַת הַדֶּשֶׁא
פָּתַחְתִּי עָלָיו אֶת הַמַּמְטֵרָה.
33
בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת
בְּטֶקֶס הֲנָפַת הַתִּינוֹקוֹת
הֵנַפְתִּי דְּלַעַת
שֶׁשָּׁקְלָה יוֹתֵר מִכָּל הַתִּינוֹקוֹת
גַּם יַחַד
הַקָּהָל מָחָה דִּמְעָה
סַדְרָן מְנֻמָּס הִנְחָה אוֹתִי
לָרֶדֶת מֵהַבָּמָה
הוּבַלְתִּי כִּבְהֵמָה
אֶל אֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים
הַטֶּקֶס נִמְשַׁךְ
בָּזֶה אַחַר זֶה
הֵם הֵנִיפוּ יְלָדִים.
הִשְׁתּוֹלַלְתִּי כְּפַר. נֶאֶלְצוּ
לֶאֱסֹר אוֹתִי בַּאֲזִקִּים
עַד שֶׁהַטֶּקֶס נִגְמַר.
אַחַר כָּךְ הִצְטָרַפְתִּי לְאִשְׁתִּי וְלַיֶּלֶד שֶׁנּוֹתַר.
יָשַׁבְנוּ עַל חֶלְקַת הַדֶּשֶׁא מוּל הַבָּמָה
סָפַגְנוּ אֶת נְאוּם רֹאשׁ הַמּוֹעָצָה
שֶׁבֵּרֵךְ אֶת מְבִיאֵי הַבִּכּוּרִים
וְאֶת הַדְּלַעַת לֹא הִזְכִּיר
בְּמִלָּה
שירים אלו לקוחים מ"צער גידול דלועים", ספר השירה של הסופר והמשורר ערן בר-גיל, זוכה פרס אקו"ם לשירה, שראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות.