בעל מפעל לקה בריאותיו. הפיצוי: 793 אלף ש'

אחרי שנים שבהן עסק בעיבוד משטחי קוורץ חלה איש עסקים במחלה חשוכת מרפא. בית המשפט קבע שהמחלה נגרמה מרשלנות משולשת: של החברה המשווקת את המשטחים, של המדינה וגם של בעל המפעל עצמו

עו"ד שמואל פלדפורסם: 07.01.14 , 20:03

בעל מפעל העוסק בעיבוד משטחי קוורץ חלה ב-2009 בסיליקוזיס, מחלת ריאות חשוכת מרפא. היא נגרמת משאיפת אבק מזיק של חומר מסוכן בשם "סיליקה", המתפזר באוויר בתהליך העיבוד. בתביעה שהגיש נגד המדינה, נגד יצרנית משטחי הקוורץ "אבן קיסר" ונגד החברה המשווקת, טען בעל המפעל כי הן אחראיות לנזקיו ועליהן לשלם על כך.

פסקי דין מעניינים נוספים – בערוץ משפט ב-ynet:

לדבריו, המדינה והחברה ידעו על הסכנות החמורות שעלולה לגרום עבודה לא נכונה עם המשטחים אך לא התריעו על כך, לא הנחו או הדריכו אותו כיצד ולהימנע מהחשיפה לאבק המסוכן, ולא פיקחו על יישום תקנות הבטיחות. לטענתו, הוא עצמו התוודע לסכנה החמורה כשצפה במרס 2010 בתחקיר של התוכנית "עובדה", שחשפה את הנזקים הרפואיים שנגרמו למעבדי המשטחים.

אבן קיסר טענה מנגד שהתובע ידע על הסכנות הכרוכות בעבודתו, והיה עליו לשמור על עצמו ולנקוט את כל אמצעי המיגון והזהירות הנדרשים. משלא עשה זאת - הוא אחראי לנזקיו. המשווקת טענה כי אין לה כל קשר למאורעות: היא בסך הכול הייתה צינור מתווך שהעביר את הלוחות מאבן קיסר לתובע.

חיתוך אבן קיסר(צילום: shutterstock)

המדינה טענה להגנתה שלא ניתן להטיל עליה את החובה להנחות את התובע לעבוד בשיטה מסוימת או להזהיר מפני מחלה מסוימת. לטענתה, היא פעלה כראוי כשביקרה בעסק של התובע, הסבירה לו מהן הסכנות, מה הם אמצעי הבטיחות הנדרשים, ואת החשיבות שבביצוע בדיקות רפואיות וסביבתיות.

כשל בפיקוח

שופט בית המשפט המחוזי בלוד, אהרון מקובר, קבע כי הנתבעות התרשלו אך הטיל גם אשם תורם על התובע. השופט מקובר פסק ש"אבן קיסר" ידעה היטב על הסכנות הכרוכות בתהליך העיבוד. כמי שהייתה בקשר שוטף עם המעבדים, היה עליה לתת דגש על הבהרת הסכנות, משמעותן והדרך להתגונן מפניהן.

השופט הוסיף שאבן קיסר החלה בפיקוח ויידוע אדוקים רק לאחר שפורסם תחקיר "עובדה", בעוד שהיה עליה לעשות זאת עוד הרבה לפני כן.

עוד נפסק כי גם המדינה ידעה היטב על הסיכון הטמון בעיבוד הלוחות. לעמדת השופט, המדינה כשלה בתפקידה כשלא ערכה ביקורים בתדירות מספקת, לא ערכה בדיקות סביבתיות ולא וידאה כי הוראות הבטיחות מיושמות. עוד נקבע כי למרות ממצאים חריגים של נוכחות אבק מזיק במפעלו של התובע, המדינה לא נקטה נגדו כל צעד.

משהתובע הוכיח כי מחלתו נבעה משאיפת הסיליקה במשך שנים, וכי ישנו קשר סיבתי בין התפרצות המחלה למחדלי הנתבעות, קבע השופט שעליהן לפצותו.

עם זאת, כאמור, הוסיף השופט שגם לתובע מידה ניכרת של אחריות למצבו. גם הוא לא דאג למלא אחר תקנות הבטיחות ולא פעל לתיקון הליקויים שהתגלו במפעלו. יתרה מזו, הגם שידע שעליו לערוך בדיקות רפואיות תקופתיות - הוא לא עשה כן. אם היה עושה זאת, סביר להניח שהמחלה הייתה מתגלית בשלב מוקדם יותר.

בסופו של דבר קבע השופט כי האחריות בין התובע והנתבעות מתחלקת כך: 33% אבן קיסר, 27% המדינה ו-40% התובע. נפסק כי הפיצוי הראוי לתובע בגין הנזקים שנגרמו לו, בהם הפסדי שכר, עזרת אחרים, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, ובניכוי האשם התורם, עומד על 3,175,774 שקל.

לאור העובדה שכבר קיבל קצבאות מביטוח לאומי, הוא זכאי ל-25% מסכום זה: 793,944 שקל. הנתבעות ישלמו את הפיצוי בהתאם לחלוקת האחריות ביניהן, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין של 20% מהסכום.