שבע השנים הרעות של בן סהר/שהר

6 בינואר 2007. סיבוב שלישי בגביע האנגלי, צ'לסי מובילה 0:5 מול מאקלספילד מהליגה הרביעית. דקה 75, ז'וזה מוריניו מסתובב אחורה ומסמן לבן סהר: ילד, תורך. הילד, כולו בן 17, עולה לדשא, זוכה ל־15 דקות תהילה ראשונות ומגלה שהאוהדים בסטמפורד ברידג' כבר חיברו לו שיר, "היי סהר, סהר" על פי הלחן של "קה סרה, סרה". מה שיהיה יהיה.

עוד ב-ynet ספורט:

• ההיסטוריה של בעיטת המספרת
• עוד הזדמנות לצפות במספרת של יצחקי
• ח"כ טיבי לא מבין למה אסור לו לעלות על הדשא
• אריק בנאדו יעזוב בסיום העונה?
  

מה שהיה הוא שההרפתקה של סהר (אז עוד קראו לו ככה, לפני שהרב המליץ להחליף ל"שהר" כסגולה לקריעת רשתות) הסתכמה בחמישה פירורי משחקים. תאמינו או לא, צ'לסי זו אפילו לא הקבוצה שבה הוא שיחק הכי מעט. הכבוד הזה שמור לפורטסמות', בה קיבל בקיץ 2008 את החולצה מספר 26, בדיוק 26 יותר ממספר ההופעות שהיו לו בחצי העונה שלו שם כמושאל.

סהר/שהר בבכורה שלו בצ'לסי(צילום: גטי אימג'ס)

בכלל, התואר "מושאל" מלווה אותו לכל אורך שבע השנים הרעות. מספר הפעמים שהושאל (6) כפול ממספר הפעמים שרוס מ"חברים" התגרש. ממוצע השערים שלו למשחק בהפועל ת"א (0.42) גבוה פי שלושה מהממוצע בשמונה הקבוצות האירופיות שלו (0.14).

באופן אירוני, האיש שפעם ניסה לעגל פינות בצבא (חוק בן סהר), מצא את עצמו במילואים (של הרטה ברלין). העונה הוא לא קיבל אפילו דקה אחת בבונדסליגה. במקרה הטוב, שקרה בדיוק פעם אחת, הוא היה שחקן ספסל, בשאר המשחקים שחקן יציע.

ללא דקה אחת בבונדסליגה. שהר(צילום: גטי אימג'ס)

משחק הליגה המלא האחרון שלו היה ב־25 בנובמבר 2012. מאז עזב את הפועל ת"א אחרי עונה מוצלחת בקיץ 2011, שהר פתח ב־19 משחקי ליגה, והוחלף

 ב־17 מתוכם. שני משחקי ליגה מלאים בשנתיים וחצי - ממוצע של פחות ממשחק שלם אחד בעונה. אפילו בתמונה שלו בוויקיפדיה הוא לובש את גופיית האימונים הזוהרת ולא חולצת משחק.

6 בינואר 2014. סיבוב שלישי (או שמיני, או 17) של ספקולציות בנוגע לחלון ההעברות. בן שהר, כדורגלן מתוסכל בן 24, מכריז בראיון ל"ברלינר מורגנפוסט" על כוונתו לעזוב את הרטה ולעבור לקבוצה העשירית שלו בשבע שנים. תקראו לזה החלטות לא נכונות, התערבות מוגזמת של אמא בתיה, חוסר מזל, חוסר פרגון של המאמנים, השורה התחתונה ברורה: הילד שכולם דיברו עליו לפני יורו הצעירות של 2007, הפך לנווד.

אז עוד קראו לו סהר. עם חולצת ק.פ.ר(צילום: ק.פ.ר)

אז הנה טיפ קטן, סהר/שהר: במקום לשנות את השם, אולי פשוט תחליף צבע. כל הכישלונות שלך - מצ'לסי עד ק.פ.ר, משפילד וונסדיי עד פורטסמות', מדה־חרפשחאפ עד אספניול, מאוקזר עד הרטה - היו בקבוצות ששיחקו בכחול־לבן. וזה עוד לפני שהזכרנו את נבחרת ישראל.