מי באמת אשם בכך שהילדים שמנים?
הילדים שמנים - ההורים אשמים? קמפיין חדש, שמטרתו לעורר מודעות נגד השמנת ילדים, מעורר תרעומת בקרב ציבור ההורים ואנשי המקצוע. הסיבה: הוא מאשים את הילדים השמנים והוריהם במצבם. דיאטניות מזהירות: קמפיין כזה לא מועיל - ורק יוביל להפרעות אכילה
בצידי הכבישים, בתחנות האוטובוסים ועל לוחות המודעות - אין כמעט הורה שלא נתקל בימים האחרונים בקמפיין חדש שמטרתו להעלות למודעות את נושא השמנת היתר בקרב ילדים. אך הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות - ובמקום להעלות את המודעות הקמפיין החדש מצטרף למתקפה, שהפכה לטרנד בשנים האחרונות, על ילדים שמנים והוריהם.
<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>
על פי התפיסה החברתית החדשה כל הורה לילד עם עודף משקל מתויג מיד כהורה מזניח, לא פחות. הוא זוכה למבטים מאשימים ברחוב ולמכתבי נזיפה מהאחות בכל פעם שיש שקילה בבית הספר. הנזיפה לא עוצרת שם, כמובן, ומגולגלת גם לעבר הילד, שחי בתחושה קשה שהוא חוטא, לא פחות, דבר המצית אצלו מיד רגשות של אשמה וכישלון. זאת בנוסף לכל אותן הבעיות האחרות שמהן עלול לסבול ילד עם עודף משקל, כמו נידוי והחרמה מחברת הילדים בני גילו.
מי אשם במצבו של הילד?
אנחנו חוששות מאוד מההשלכות השליליות שעלול קמפיין כזה לגרום, בעיקר לאור הוא העובדה שיוזמיו בחרו להציב במרכזו את התוצאה ולא את הגורם לבעיה. היוזמים של הקמפיין מתעלמים, למעשה, מאותו ילד העומד במרכזו, אשר אין ביכולתו להשפיע או לשנות את מצבו (אחרת, מן הסתם, היה עושה זאת), דבר אשר מחמיר את התסכול וחוסר האונים שלו. אלה, יחד עם ההשפלה מהסביבה והנידוי החברתי, מגבירים אצלו את חוסר המסוגלות ועלולים לגרום להחמרת המצב או להתפתחותה של הפרעת אכילה.
בנוסף, גם האשמה המוטלת על ההורים מוסיפה שמן למדורה. מפלס החרדה שלהם עולה ועלול להביא עמו פעולות אימפולסיביות, אשר במרבית המקרים פוגעת משמעותית במערכת היחסים שבינם לבין ילדם. החרדה ורגשות האשמה אף פוגעים בתקשורת בינם לבין הילד, מה שעלול לגרום להחמרת המצב. מכאן כבר קצרה הדרל להבעת חוסר שביעות רצון מהגוף ומהמשקל, כניסה מאוד מוקדמת לעולם הדיאטות (הנדונה לכישלון), דימוי גוף שלילי וביטחון עצמי ירוד, ואפילו הפרעות אכילה שונות, שעלולות להופיע כבר בגילאים צעירים מאוד.
נכון, ההורים הם סוכני השינוי האידיאליים בכל תהליך הנוגע לילדים, ויש בהחלט מקום לחזק את היכולות ההוריות בתהליך שכזה. גם אין ספק שלאור המספרים המדאיגים המצביעים על עלייה בשכיחות השמנת ילדים והאזהרות שאנחנו שומעים השכם וערב כי התופעה מתקרבת לממדים של מגיפה יש צורך לנקוט בפעולה דחופה. אך לא הילדים הם אלה שצריכים להיות במרכז המתקפה, אלא ההורים והסביבה הבוגרת: מקבלי החלטות בדרג המדיני והעירוני, צוותי החינוך ואנשי מקצוע מתחום הבריאות.
"בלי הבטן הם יהיו הרבה יותר יפים"
איתי (שם בדוי) חזר עצוב מבית הספר אחרי שנשקל על ידי האחות. חבריו השוו את תוצאות השקילה והפכו אותו מיד לקורבן של לעג וצחוק, כשלשמו הוצמד הכינוי "שמן". התוצאה המיידית כשחזר הביתה הייתה הכרזה שלו שמהיום הוא מפסיק לאכול.
במקרה אחר, שני אחים בני 10 ושבע עמדו ליד חנות במרכז קניות גדול והמתינו לאמא שלהם, תוך שהם מלקקים גלידה בהנאה. אישה מבוגרת אחת שעברה לידם חשבה שהיא עושה עמם חסד כשהעירה להם שחבל מאוד שילדים "עם בטן כזאת" מרשים לעצמם לאכול גלידה. אותה גברת עוד הוסיפה כי "בלי הבטן הם יהיו הרבה יותר יפים" וסיכמה את הערותיה בעצה "שימושית": "צריך ללמוד להתאפק - זה חשוב". אין ספק שהיא רק רצתה את טובת הילדים, אך גם אם הדבר נעשה בתום לב התוצאה היא בושה ותסכול בקרב שני הילדים, שהנזק שלהם לא ישוער.
ילדים לא רזים נמצאים תמיד תחת עין פקוחה, ביקורתית ומאשימה. הם סובלים כל העת מהערות מצד הסביבה, הקרובה והרחוקה יותר, כשאנשים מרשים לעצמם לומר דברים שלא היו אומרים בשוםסיטואציה אחרת. אך חשוב שנדע כי להערות כאלה השפעה ארוכת טווח והם הגורם לכך שילדים שמנים סובלים משכיחות גבוהה יותר של דיכאון וקשיים חברתיים, לעומת חבריהם שבמשקל תקין.
פרובוקציות לא יעילות בשינוי התנהגות
קמפיין שמבקש באמת לדאוג לבריאות הילדים ולעורר את בעיית ההשמנה צריך להדגיש את ההיבטים החיוביים בירידה במשקל, כמו שיפור אורח החיים והפיכתו לבריא. ככזה, מן הראוי שיעשה בשיתוף פעולה עם אנשי מקצוע ומומחים בתחום. בחירה בזעזוע ויצירת פרובוקציות בלבד לא רק שלא תהיה יעילה בשינויי התנהגות - היא מנציחה את הסטיגמה שהודבקה לילדים שמנים, כמי שבעצלת ובחוסר יכולתם להתאפק אשמים במצבם.
קמפיין שכזה צריך לחזק את הצד ההורי: חיזוק יכולות הוריות מתוך עוצמה, אחריות וידע, ולא מתוך רגשות אשם, פחד ותסכול. חשוב מאוד גם לעודד פנייה של הורים לאנשי מקצוע למתן עזרה.
איך עושים זאת? מומלץ מאוד לכל ההורים לפנות לרופא המשפחה, לדיאטנית ילדים, לאחות טיפת חלב או לכל גורם מקצועי אחר לשם קבלת הערכה על התנהלות הבריאותית של המשפחה. מידע כללי והמלצות ניתן גם לקבל מפרסומי משרד הבריאות, נייר העמדה שהוציא פורום הילדים של עמותת עתיד (עמותת התזונאים בישראל), או דרך שפע המידע הזמין ברשת מדיאטניות המתמחות בנושא.
חשוב להקנות ידע להורים, ללמד אותם בדרך החיובית, ללא איומים והפחדות, איך לבנות סביבה מקדמת בריאות, לעודד בישול ביתי מחומרי גלם איכותיים וטריים, לעודד פעילות גופנית ולא רק במסגרת חוגים. להנחות אותם כיצד להציב גבולות, כיצד לנהל שיח מעצים ומפרה עם הילדים על רעב ושובע, על תזונה נכונה ועל בריאות בכלל. הורים מודעים והורים שיודעים יהיו צרכנים חכמים יותר, אשר יכולים להעביר מסרי בריאות נכונים לילדיהם, והם יבנו דור מודע ובריא יותר.
קמפיין מבורך יכול היה גם לפנות לרשויות המקומיות, כדי שיפעלו למען הרחבת האפשרויות לפעילות גופנית, יגבירו את הפיקוח על המזון שמוגש במוסדות החינוך שבתחומן, יסבסדו חוגי ספורט וכניסה לבריכה, הקמה ופיתוח של יותר שטחים ציבוריים פתוחים ומוגנים, המאפשרים פעילות וכדומה. האפשרויות הן בלתי מוגבלות.
ונקודה אחרונה למחשבה: אכילה והרגלי בריאות מזיקים הם נחלתם של לא מעט ילדים רזים. את המחיר של המחלות שעלולות להתפתח בעתיד, או אפילו השמנת יתר שתתפתח בגיל מאוחר יותר, נשלם כולנו כחברה. כאשר שמים במרכז קמפיין כזה רק את הילד השמן, אנו בעצם חוטאים למטרה.
הכותבות הן דיאטניות ילדים, חברות פורום הילדים של עמותת עתיד
לפנייה לכתב/ת 
