בן 8 התאבד בירדן, והטאבו הערבי נסדק
אורח החיים הדתי בעולם הערבי גורם לשיעור התאבדויות נמוך יחסית, אבל גם מונע טיפול הולם למצוקות נפשיות. סיקור הטרגדיה שאירעה בירדן ישנה זאת?
סיפורו של ילד בן 8 ששם קץ לחייו מעסיק בימים האחרונים את כלי התקשורת בירדן, ומספק צוהר נדיר לתופעה שהעולם הערבי והאיסלאמי נמנע מלעסוק בה - ההתאבדויות. נכון שגם העולם המערבי והחילוני לומד עדיין בעצמו כיצד להשתחרר מכבלי הטאבו שאפף לאורך שנים את הסוגיה הרגישה הזו, אבל בחברה השמרנית של העולם המוסלמי, שבה מסירת הנפש עבור אללה היא מעשה נעלה אבל סיום החיים שלא למען מטרה גדולה כלשהי הוא דבר מגונה שבצדו עונש בעולם הבא, הנושא הזה כמעט אינו מוזכר. והנה, לפתע, הדברים משתנים.
עוד חדשות מהעולם :
- גל הקור העז בארה"ב: 3,500 טיסות בוטלו
ההתאבדות שמזעזעת את ירדן התרחשה ביום האחרון של שנת 2013. הילד בן ה-8, ממחוז א-זרקא, חזר הביתה בוכה משום שחבריו לכיתה לעגו לו בשל עיוות בידו שממנו הוא סובל. הוא איים בפני אחיו להתאבד - ואחר כך תלה את עצמו למוות בחדרו בעזרת חגורה. אביו עאדל האשים כי התעלמות החברה הירדנית מתופעת ההטרדות בבתי הספר היא שגרמה למות בנו, ומומחה לבריאות הנפש, מוחמד אל-חבאשנה, הביע בכתבה בעיתון הירדני "א-רד" פליאה מכך שהעוזר הסוציאלי בבית הספר לא התערב על רקע ההתנכלויות שמהן סבל הילד.
ההתאבדות עוררה דיון גם בתופעת ההצקות בבתי הספר בירדן והנזקים הנפשיים שהן גורמות לקורבנות. פובליציסט של העיתון "א-דוסתור", מוחמד עלי ורדם, פרסם מאמר תחת הכותרת "האם ההתאבדות של הילד בן ה-8 תעיר את המצפון?". הוא קרא לפעול כדי לשים קץ להתנכלויות במוסדות הלימוד: "אנחנו מדברים על הרפורמה הפוליטית והכלכלית, אבל אנחנו צריכים להיאבק באופן גלוי במומים שמתפשטים בחברה הירדנית ולא להמשיך לטמון את ראשינו בחול".
בעקבות מות הילד, התפרסמה בעיתון הירדני "אל-ערב אל-יום" כתבה מעמיקה על סוגיית ההתאבדויות בירדן, ולפיה חלה עלייה בשיעור הירדנים השמים קץ לחייהם, ובהם גם ילדים. "ההתאבדות היא מעשה שעשוי להיות טבעי בחברות באירופה בשל אופיה השונה של החברה האירופית והעובדה שבפני המתאבדים שם לא עומד המחסום הדתי, אבל מה שמפתיע הוא שההתאבדות הפכה לתופעה בחלק ממדינות ערב, ובהן גם ירדן", נכתב שם. לפי הכתבה ב"אל-ערב אל-יום", נתונים רשמיים מעידים על עלייה ניכרת במספר מקרי ההתאבדות בירדן, אחת המדינות העניות ביותר בעולם הערבי. בשנת 2012, למשל, נרשמו לפי הרישומים 57 מקרי התאבדות מדווחים, עלייה של 46% לעומת שנת 2011.
בספטמבר האחרון פרסם מרכז "אל-עווין" שמושבו בקטאר דו"ח שלפיו אף שבמדינות ערב אין תיעוד לאומי מסודר של מספר המתאבדים, מחקרים אכן מעידים על עלייה בשיעור ההתאבדות בשנים האחרונות - ארבעה מתוך 100 אלף תושבים בוחרים לשים קץ לחייהם, לעומת שניים מתוך 100 אלף בעבר. עם זאת, המרכז ציין בדו"ח שלו כי לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, שיעור ההתאבדויות במדינות ערב עדיין נמוך בהשוואה לשאר העולם, כולל אירופה, צפון אמריקה ומדינות אסיה. בצמרת טבלת המדינות הערביות עם שיעור המתאבדים הגבוה ביותר נמצאות מצרים, מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה, ואחריהן ניצבות לבנון, סוריה ומדינות במפרץ.
ד"ר מירי שפר-מוסנזון, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב, אומרת כי השיח בעולם הערבי והמוסלמי על ההתאבדויות עדיין נחשב לטאבו: "בחוגים מסוימים זה מעשה שנחשב לבושה, ומנסים להסתיר אותו בעזרת סיפורי כיסוי. אם אצלנו בישראל הדיבור הפתוח יותר על התאבדויות והשיתוף בכל מה שנוגע לנושא הזה הוא תופעה חדשה, אז בוודאי שבמדינות האיסלאם זה נושא
שמשתדלים לא לדבר עליו. בחוגים מסוימים זה נחשב לבושה - אדם שנוטל את חייו ללא מטרה, בניגוד למשל פעולת ה'איסתישהאד' - מות קדושים למען אללה, הקרבה למען מטרה כלשהי".
ד"ר שפר-מוסנזון מאשרת כי בניגוד לעבר, בחברה האיסלאמית יש כיום מודעות רבה יותר לתופעות ההתאבדויות, "אבל האם השיח הציבורי בה פתוח לזה לגמרי? אנחנו עדיין לא שם". לדבריה, אפילו הנושא של טיפול פסיכולוגי במדינות ערב והאיסלאם עדיין לא הוסדר וטרם הגיע לרמת הארגון המקובלת במערב, ולכן קשה יותר לזהות בעיות נפשיות ולספק טיפול מונע. ליווי מסוים של המשפחה שנותרה להתמודד עם ההתאבדות קיים אמנם, "אבל תוכניות מסודרות וממשלתיות עדיין אין בנושא הזה".
לפנייה לכתב/ת 
