בני אדם לא נעלמים באוויר

הפגנות הענק של קהילת האריתריאים והסודנים בכיכר רבין ומול השגרירויות הן קודם כל אירוע מרשים, בלי קשר לדעה האישית על מצבם. מרשים לראות קהילה של חסרי מעמד, במדינה זרה, מצליחה להתארגן לאירוע תמיכה המוני, בזמן כל כך קצר. בין אם האירוע הזה יביא לשינוי או לא, מדובר בקהילה שזכאית שקולה יישמע באופן ישיר.

השיח הפוליטי בישראל על ה"מסתננים" או ה"פליטים", תלוי מאיזה צד הדובר, נוטה להיות שטחי וצבוע. ראוי שהדיון יתבסס על עובדות. נתחיל בעובדה אחת בסיסית: אנשים, בני אדם, לא נעלמים באוויר.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

החזירו לנו את דרום תל אביב / חיים גורן

שתי עובדות נוספות רלוונטיות:

1. מדינת ישראל מעניקה נכון להיום הגנה מדינית שאינה מוגבלת בזמן לאריתריאים ולסודנים. 
2. גם אם מדינת ישראל מאוד רוצה - והיא אכן רוצה - לסלק מתחומה את רבבות האריתריאים והסודנים - נכון להיום אין לאן לשלוח אותם. אין אף מדינה אחרת שרוצה אותם, וישראל מחויבת שלא לשלחם לארצות שמהם באו.
   

אין לאן לשלוח אותם. הזרים עולים להפגין מול הכנסת (צילום: מוטי קמחי)

אז אם בני אדם לא נעלמים סתם כך, ואם לא ניתן היום להוציא את האריתריאים מישראל, ואם מדינת ישראל מעניקה להם הגנה - אז מה הטעם להתעלל באלה שכאן? מה הטעם להמאיס עליהם את החיים, ובייחוד אם מדינת ישראל כבר בנתה חומה שמונעת כניסתם של אחרים? מה הטעם לקחת בחור אריתריאי שהגיע לישראל לפני שש שנים, ובשנים האלה קיבל כאן אשרות, חי את חייו, עובד בעבודה מסודרת ומפרנס עצמו, ופתאום באמצע החיים לדרוש ממנו להתייצב במתקן השהייה הפתוח, כדי שיבלה שם את לילותיו, שיפסיק לעבוד, שחירותו תוגבל לאחר שנים שבהן טעם את החופש בישראל?

ועוד עובדה בסיסית ומובנת מאליה: כל אדם צריך לאכול ולשתות כדי לחיות. לצורך כך הוא צריך לפרנס את עצמו. לצורך כך צריך שהעסקתו לא תהיה עבירה על החוק. אם אותו אדם לא יוכל לעבוד, הוא יצטרך להישען על טוב לבם של אחרים. ואם כל האחרים בסביבתו הם במצבו שלו - לא יהיה לו על מי להישען. אדם אחד במצב כזה ירעב ללחם פשוטו כמשמעו, האחר יקבץ נדבות, השלישי יחטט בפחי אשפה, והרביעי יגנוב או יפרוץ לבית. אין דרך אחרת, שוב - בני אדם לא נעלמים באוויר.

ועוד עובדה: מתקן חולות, מתקן השהייה הפתוח, ערוך לקלוט כ-4,000 בני אדם. לא מדובר בעצורים שמתחלפים, שכן כאמור לא ניתן להרחיק מהארץ אריתריאים וסודנים, ולכן בכוונת מדינת ישראל להכניס למתקן השהייה כ-4,000 אריתריאים וסודנים, מתוך כ-40,000 שחיים בישראל. ומה עם כל היתר?

מדינת ישראל חתומה על אמנת הפליטים ומחויבת להוראותיה, והיא בחרה במודע שלא לבחון בקשות מקלט של אריתריאים וסודנים אלא לתת לכולם הגנה קבוצתית. ואם לא בדקה כראוי את בקשותיהם - אז עובדתית גם לא ניתן לדעת בינתיים מי מהם פליט ומי לאו. גם אם אריתריאי עבר במצרים בלי לבקש שם מקלט, זה כשלעצמו לא קובע שהוא אינו פליט ולא מהווה בסיס קטגורי לדחיית בקשתו למקלט. עבודות רבות המאויישות על-ידי אריתריאים וסודנים ממילא לא ייתפסו על-ידי ישראלים, ויש עבודות רבות נוספות הנעשות על-ידי עובדים זרים שממשיכים להגיע לישראל בשיטת ה"דלת המסתובבת" לטובת רווחים עצומים של חברות כוח-אדם רבות, וניתן לאייש משרות אלו במי שממילא כבר כאן.

גם אם נניח שניתן היה להסכים שרצוי שלא יהיה בישראל אפילו אריתריאי אחד, עד שלא מוצאים מדינה לשלוח אליה את הקבוצות הללו, בפתרון שכמובן עומד בקריטריונים בינלאומיים מקובלים - לכל הפחות צריך להכיר בזה שהם כאן ואינם נעלמים, ולכן לאפשר להם לחיות בתנאים בסיסיים, ולנסות להוציא את המיטב משהייתם בקרבנו.

עו"ד תומר ורשה, בעל משרד המתמחה בדיני הגירה, פליטים וזכויות אדם זה 11 שנים, וייצג שלושה מבקשי מקלט בבג"ץ חוק ההסתננות.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il