רשלנות רפואית: איך להוכיח את קיומה?

כדי להוכיח קיומה של רשלנות רפואית יש להוכיח שלושה יסודות מצטברים. הראשון, התרשלות מצד הרופא או המוסד הרפואי בו טופל התובע. השני, נזק שנגרם לתובע והיסוד השלישי, קשר סיבתי בין קיום הנזק לבין המעשה או המחדל.

לכתבות נוספות - היכנסו למדור רשלנות רפואית  

ביסוסה של תביעת הרשלנות הרפואית תלוי במידה אקוטית בקיומם של יסודות אלו. כך למשל, רופא שמתרשל אך הנזק שנגרם אינו נובע באופן ישיר מהתרשלותו, לא תהיה נגדו עילת תביעה ברשלנות.

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

חשוב להבהיר, לא כל טעות הנעשית על ידי רופא או מוסד רפואי הינה בהכרח רשלנות רפואית וישנה דרישת סף של אשמה בסבירות של 51% לפחות. בבואנו לבחון מקרה של רשלנות רפואית יש לבדוק את מידת הפרת חובת הזהירות של הרופא או המוסד הרפואי שכנגדם מועלית הטענה.

חובת הזהירות מורכבת מחובת זהירות מושגית, לפיה נבדק המעשה או המחדל במסגרת מערכת יחסים בין רופא למטופל באופן כללי, ומחובת זהירות קונקרטית בה נבחנות נסיבות המקרה הספציפיות.

עוד כתבות על רשלנות רפואית

כדי שתהיה עילת תביעה נגד רופא או מוסד רפואי אשר התרשל, יש להוכיח כי לא עמד בחובת הזהירות הן המושגית והן הקונקרטית.

בדומה לחובת הזהירות, בחינת הקשר הסיבתי בין התנהגות הרופא לבין הנזק נבדקת בשני מישורים:

סיבתיות עובדתית - הקשר בין ההתנהגות הרשלנית לבין הנזק מבחינה כרונולוגית

סיבתיות משפטית - הדורשת קביעה נורמטיבית לגביי השאלה האם ראוי לייחס אחריות לרופא בגין הנזק.

בשלב זה נכנסת לתמונה חוות הדעת הרפואית המוגשת לבית המשפט על ידי מומחה רפואי מטעם התובע. על פי החוק בתביעה בה נטענות טענות הנוגעות לעניין שברפואה על התובע לצרף חוות דעת של מומחה רפואי.

על המומחה שכותב את חוות הדעת להתייחס לכל טענה רפואית המועלית כנגד הנתבע וכן לקשר בין הנזק שנגרם לבין מעשי או מחדלי הנתבע.

ללא חוות דעת רפואית מטעם מומחה רפואי לא יידרש בית המשפט לטענות התובע.

בבואו להכריע, נעזר בית המשפט ב"מבחן הרופא הסביר", במסגרתו שואל בית המשפט "האם כל רופא היה מתנהג כפי שהתנהג הנתבע בנסיבות דומות".

חשוב להבהיר, בית המשפט בוחן את ההתנהגות המצופה מרופא סביר בזמן אמת ולכן נעזר הן בחוות הדעת של המומחים והן ברישומים הרפואיים המוצגים בפניו ומבצע סנכרון ביניהם.

עורך הדין בתביעת רשלנות רפואית

 הצלחתה של תביעת רשלנות רפואית מותנית ביכולתו של עורך הדין המייצג להוכיח כי הגורם הנתבע, האחראי על מתן הטיפול, פעל בחוסר מקצועיות, באופן שאינו מצופה ממנו כמי שעוסק בתחום הרפואה, שנגרם נזק לתובע בעקבות הרשלנות, וכן כי קיים קשר סיבתי מובהק בין הטיפול שניתן או שלא ניתן לבין הנזק שנגרם לתובע וכי אילו היה הטיפול מתבצע כראוי לא היה נגרם נזק כלל.

לפיכך, תביעות ברשלנות רפואית הינן תביעות הדורשות מעורך הדין ידע, מומחיות והבנה רפואית. אומנם עורך הדין אשר מגיש את התביעה לא צריך להיות רופא מומחה אולם, חשוב שיכיר וילמד את הסוגיות הרפואיות השונות, את תחום הרפואה הרלוונטי לתביעה וכמובן את החקיקה, הפסיקה וההלכה הרווחת בהתאם לנסיבות העניין.

חשוב שעורך הדין יהיה בקשרי עבודה עם מגוון מומחים רפואיים על מנת שיוכל לאתר את המומחה הרפואי המתאים לצורך כתיבת חוות הדעת ושיוודא כי טענותיו נתמכות בספרות מקצועית ועכשווית.

כמו כן, חשוב שיהיה קשר פתוח וכנה בין עורך הדין לתובע כך שבפניי עורך הדין תהיה פרושה מלוא האינפורמציה אודות עברו הרפואי של התובע והחומר הרפואי בעניינו.

הכותב הוא מנכ"ל פייל ושות' , משרד עורכי דין העוסק התחום הרשלנות הרפואית