סרט וראיון: גילי לביא מרוסיה בלי אהבה
המתח בין היחיד לקהילה עומד במרכז "ענני סתיו" - סרטה הקצר של גילי לביא בת ה-26. הסיפור מתרחש בכפר נידח ברוסיה, אך רוב הסצנות צולמו בישראל ובהשתתפות שחקנים מקומיים. "אני מנסה ליצור אמפתיה אצל הצופה, ומנגד להעמיד אותו במצב של אי-ודאות", היא אומרת. צפו בסרט
זה קולנוע, או אמנות? זו רוסיה או ישראל? לא בטוח שזה משנה לצופים בסרט "ענני סתיו" ("Autumn Clouds") ולבטח שלא ליוצרת שלו גילי לביא. הבמאית הירושלמית בת ה-26, בוגרת לימודי וידאו וקולנוע בבית הספר לאמנות בצלאל, מביאה לכם מנקודת מבטה של נערה צעירה את סיפורם של תשעה ילדים יתומים בכפר רוסי נידח. תתפלאו, זה קשור גם אליכם. ואחרי שתצפו, תבינו:
"הסרט מתאר את חייהם של נערים ונערות יתומים הגדלים בכפר נידח ברוסיה, בצל עצבות ובדידות עצומה", אומרת לביא, "הסרט מסופר דרך הרהוריה של הגיבורה, אלור - נערה בת 14 העוברת תהליך הסתגלות לחיים בכפר המסורתי והשמרני, בו האמונה הרווחת היא שרק על ידי המוות אפשר להגיע לאושר ולהתעלות רוחנית. חיי השגרה הנוקשה, טקסי הטבילה, טקסי הציד השבועיים, ההלוויות והתפילות לאלת הכפר הופכים את החיים במקום למורכבים עוד יותר".
תשעה ילדים יתומים ברוסיה - איך הם קשורים לקהל הישראלי? לביא אומרת כי היא מנסה לאתגר את הצופה ולנתק את העלילה מהזמן והמקום שבהם היא מתרחשת. "דרך סיפורה הפרטי של אלור ניסיתי לגעת בנושא אוניברסלי העוסק בתרבות וקהילה", היא מסבירה, "אני מנסה ליצור אמפתיה אצל הצופה, ומנגד להעמיד אותו במצב של אי-ודאות, כמו לוליין המהלך על חבל דק. הרי ברור שיש פה שפה שונה, וזהו לא סרט קולנוע עלילתי קלאסי. השפה הקולנועית בסרט מותחת את גבולות המונח נרטיב בתקווה שהצופה לא יקבל תשובות חד משמעיות לאורך הסרט".
"סיפור הרקע נוצר בהשראת אמי, שגדלה במשפחה מרובת ילדים, ובגיל מאוד צעיר עברה לגור עם משפחה מרובת ילדים אחרת בארצות הברית. באופן כללי כל היצירה שלי תמיד מתמקדת בהשראת אמי היקרה. לא גדלתי בקיבוץ, אבל בכל זאת, האופן בו גדלתי מאוד מזכיר התנהלות של שבט עם נתינה ואהבה. בתוך כל ה'שבטיות' הזו אני נותנת ביטוי לאינדיבידואל".
לביא נעה בין האמנות הפלסטית לזו הקולנועית. היא מגיעה מרקע עשיר של יצירה רב תחומית מחוגי אמנות לנוער במוזיאון ישראל, בית הספר לתיאטרון חזותי בעיר ועד למחלקה לאמנויות המסך בבצלאל. כיום היא נמשכת יותר אל העשייה הקולנועית, אך מציינת מקורות השראה שכמוה אינם במאים מסחריים רגילים - בהם אינגמר ברגמן, אנדריי טרקובסקי, יורגוס לנטימוס, קרלוס רייגאדס וגם קים קי דוק הקוריאני ובמאים אסיאתים נוספים.
כמו רבים מבין הבמאים הנ"ל, גם היא מבקשת לחקור את האינדיבידואל מול הקהילה מכמה זוויות. "ב'ענני סתיו' עניין אותי ליצור קהילה שהיא מעין כת המלוכדת סביב חוקים ומסורות משלה - לכן בעיקר הושפעתי מהינדואיזם, נצרות, יהדות ושבטים אפריקאים", היא אומרת, "דרך הרכבה של כת חדשה, בחנתי את השפעותיה של החברה על היחיד. למעשה אני מנסה לחקור נושא שהוא סוציולוגי-אנתרופולוגי באמצעות כלים קולנועיים".
הכלים הקולנועיים האלו דרשו לא מעט השקעה ותושייה, שכן למרות התרחשות העלילה בצד השני של העולם, אתרי הצילומים היו כאן אצלנו בנוף המזרח תיכוני של ירושלים וסביבתה. "היו לא מעט קשיים בדרך. זו היתה הפקה גדולה מלאה בלוקיישנים, קאסט, וציוד", היא מספרת, "האידיאל היה לצלם ברוסיה. עצי האורן בישראל ומזג האוויר לא סייעו לתחושת האותנטיות. אבל באמצעות הארט, תיקוני צבע והצילום השתדלנו כמה שיותר להישאר נאמנים לסגנון האירופאי המלנכולי".
מה קשה יותר - לעבוד עם ילדים או עם בעלי חיים?
"לא הסכמתי לוותר על השימוש בבעלי חיים על אף הקושי - כבשים, עזים, כלבים, סוסים וגם פוחלצים. לעזור לילדה בת תשע להרים עז על הכתפיים ולצעוד איתה כמו נערה שנולדה לכפר בדואי היה מאתגר ובעיקר מלא בצחוקים.
"לביים תשעה ילדים על סט זו קייטנה אחת גדולה. נוצרנו משפחה קטנה מלאה בילדים חמודים ובסוף הצילומים עשינו הארלם שייק לאות הסגירה של הסט. אין כמו לעבוד עם ילדים, ובמיוחד עם השחקנים האלה - אחד אחד קסם. לקראת סוף הסרט יש סצנה של שיט באגם. כולנו, כולל הצלם, הצטופפנו על רפסודה ישנה. היה ברור שזה ייגמר בזה שכולנו במים. איפה תמצא חבורה של תשעה ילדים כאלה מדהימים שמסכימים לקפוץ למים של מינוס תשע מעלות בשש וחצי בבוקר ולקבל היפותרמיה? אין עליהם".
"מסעות הציד שצולמו באנגליה גם הם היו קשוחים. עמדתי מול 75 סוסים שכולם דוהרים לכיוון המצלמה וחשבתי שברגע האחרון אני ארוץ הצידה. אבל לא קלטתי שהם אשכרה ימשיכו לדהור כאילו כלום. אבל כמו תמיד, כל עוד יש לי פריים אני מרוצה. למרות כל האתגרים תודות לתמיכת בצלאל, המיזם לקולנוע ירושלים, ובמיוחד לצוות המדהים ולמשפחתי היקרה - הקשיים התמזערו. צוות ההפקה, הצילום, השחקנים המדהימים והמשפחות התומכות שלהם עשו את כל ההפקה הזו להרפתקה אחת גדולה".
בגילה הצעיר לביא כבר זוכה לתמיכה ופרגון מהמוסדות השונים. סרטה הקודם "Wednesday’s At One" נכלל בפסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות 2013, ו"ענני סתיו" מוקרן בימים אלו בתערוכה "דרך כוכב" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. למרות כל זאת, לביא מודה כי קשה ומאתגרת דרכו של הקולנוען הצעיר בישראל. "קשים קשים חייו של היוצר בארץ. נמאס כבר לשמוע את המשפט הזה, אבל אכן לא קל לחיות מעשיית סרטים. יש קרנות נהדרות, אבל הן לא רבות. בעיקרון, רק בזכות קהילת החברים הקרובה והמשפחה ניתן לממש עשייה אמנותית מסוג זה.
"במדינות כמו אנגליה,הנוף האמנותי כל כך עשיר. זה גן עדן לאמנים, ויש לנו לאן להתפתח. מנגד, זה מרגיש שהמציאות הכלכלית בארץ בתחום האמנות (וכמובן לא רק) נורא עגומה. בעיניי זה התחום הנאור ביותר, ולצערי אין לו מקום משמעותי
בארץ, מה יותר חשוב מערכים של תרבות ואמנות? גלום בהם הכל: החינוך לאהבה, למסורת, לאנושיות, ליצירה, לעבודה קשה, למשמעת, לשיתוף פעולה והדדיות, לכבוד של ההיסטוריה והערכים מהם צמחנו".
אז מה על הפרק?
"כרגע אני עובדת על סרט קצר נוסף בחסות מוזיאון הרצליה. בנוסף, אני מתכוננת לעוד תערוכה בבית האמנים בירושלים, מחכה לתשובות מפסטיבלים ותחרויות, וחושבת על מעבר לחו"ל (לביא כבר התנסתה בלימודים בסיאול שבדרום קוריאה). אני בעיקר מקווה להמשיך לביים ולא להפסיק ליצור".
יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com
