כמעט נטרף על ידי תנין: "הרגל הייתה חתוכה"
קרוקודיל הסתער על הקאנו שבו שט אופיר דרורי באתיופיה. מים ניתזו לכל עבר, הסירה היטלטלה ואז נגס בעל החיים ברגלו של הישראלי. אחרי שבועיים הוא משחזר איך נחלץ: "ידעתי שאם הוא יגרור אותי למים העמוקים, אני אבוד"
עכשיו, כשהוא שוב בישראל, יכול אופיר דרורי לעכל את הטראומה שעבר לפני שבועיים. רק כעת הוא יכול לשחזר את השניות המבעיתות הללו, כשמצא את עצמו נלחם על חייו בנהר באתיופיה, נאבק בשארית כוחותיו בקרוקודיל שנגס ברגלו וניסה למשוך אותו למצולות, אל המוות.
עוד בחדשות:
פצמ"רים נורו מעזה אל כוח צה"ל, אין נפגעים
רפורמת החינוך: "יוצרים מקצועות סוג א' ו-ב'"
בעבור דרורי (37) אפריקה היא בית שני. ב-15 השנים האחרונות מתגורר הצעיר הישראלי ביבשת השחורה. כיום הוא חי בקמרון, בעבר התגורר גם בקונגו ובגבון. דרורי הקים שני ארגונים הפועלים בשבע ממדינות היבשת - האחד נלחם בנגע השחיתות באפריקה והאחר נאבק בסחר בלתי חוקי בבעלי חיים. "הרומן שלי עם אפריקה התחיל כבר בילדות, כשאבי סיפר לי על טרזן ועל החיים בג'ונגלים", סיפר אתמול.
"לפני הגיוס טיילתי באפריקה לראשונה, ואחרי השחרור מצה"ל חזרתי אליה כדי לבנות שם את חיי. טיילתי באזורים הכי נידחים ועברתי הרפתקאות מרתקות". אבל כל החוויות האלה אינן דומות למה שקרה לו בחופשתו באתיופיה לפני כשבועיים. את סיפורו גולל בעודו באתיופיה, בתוכנית "נכון להבוקר" עם ניב רסקין בגלי צה"ל. אך רק אתמול, ממיטתו בבית החולים רמב"ם נראה היה כי הוא מתחיל לעכל איך ניצל ממוות בטוח.
"ב-24 בדצמבר לקחתי סירת קאנו מתנפחת והתחלתי לשוט במורד נהר האומו (omo) כדי להגיע לשבטים שחיים באזורים מבודדים בדרום אתיופיה", סיפר ל"ידיעות אחרונות". "סקרן אותי להכיר אותם ואת אורח חייהם. ידעתי שהנהר שורץ קרוקודילים מסוכנים. דיוויד, בחור שהכרתי, הזהיר אותי שהתנינים האלה הורגים כ-50 בני אדם מדי שנה באזור הזה. חשבתי שבסירה אהיה מוגן. עניתי לו בביטחון: 'הם לא יכולים לטרוף סירת קאנו באורך 2.5 מטרים'".
26 בדצמבר, היום השלישי לשיט החל רגוע כמו היומיים שקדמו לו. "לפני הצהריים נרגעתי על הקאנו והסתכלתי בשלווה על קופי הבבון שעל גדת הנהר, ושלפתע קרוקודיל זינק מתוך המים והיכה בסירה. מים ניתזו לכל עבר, הסירה היטלטלה בעוצמה, הקרוקודיל סגר את מלתעותיו על מרכז הקאנו - ונגס ברגלי השמאלית. השוק שלי היה בתוך הפה שלו. הקרוקודיל העיף את הקאנו שמאלה והפיל אותי למים.
"למזלי, הייתי קרוב לגדה, והמים היו רדודים. נאחזתי בידיי בכל הכוח בקרקעית החולית. רגלי השמאלית הייתה לכודה בפיו של התנין, אבל ברגלי הימנית והחופשית בעטתי ונאבקתי. ידעתי שאם יגרור אותי למים העמוקים, אני אבוד. אחרי כמה שניות של מאבק פתח התנין את פיו, כנראה כדי שיוכל לתפוס אותי טוב יותר במרכז הגוף. ניצלתי את ההזדמנות וזרקתי את עצמי אל היבשה".
נותר עם דרכון, כסף וקצת בוטנים
אלא שכאן רק החל מסע ההישרדות המדהים של דרורי. "הרגל הייתה חתוכה, איבדתי כמויות גדולות של דם. נאלצתי להיכנס שוב לתוך המים כדי לקחת את תיק העזרה הראשונה שלי. הוצאתי תחבושת וחסם עורקים ועצרתי את הדימום". הקרוקודיל קרע את הקאנו לגזרים. נותרה ממנו רק חתיכת פלסטיק שנעלמה בזרם. לדרורי לא נותרה ברירה אלא להמשיך ברגל בניסיון למצוא עזרה. הוא הותיר מאחור את כל הציוד הכבד שהיה ברשותו ולקח עמו רק דרכון, כסף וקצת בוטנים.
הדרך הייתה קשה: הישראלי הפצוע התקדם באיטיות ביער הסבוך ובשבילים הקוצניים. "הנהר מאוד מפותל. בכל פעם קיוויתי שבעיקול הבא אפגוש אנשים שיוכלו לעזור לי, אבל זה לא קרה", סיפר. "ידעתי שאין לי ברירה, אני חייב לחזור לנהר כדי להתקדם ולהציל את חיי. קשרתי ענפים זה לזה ואילתרתי מהם רפסודה שגררתי לתוך המים. בכל פעם שראיתי תנינים חוצים את הנהר התכנסתי בתוך הרפסודה והתפללתי שלא יתקפו אותי. המשכתי לשוט גם כשירד הלילה, עד שהתחלתי לרעוד מקור".
דרורי המותש נפרד מהרפסודה הרעועה ועלה אל הגדה החשוכה, שם הדליק אש בניסיון להרחיק צבועים וטורפים אחרים: "לא עצמתי עין כל הלילה. ידעתי שהתנינים יכולים לטפס אל גדת הנהר ולהגיע אליי".
בבוקר חזר אל המים ושט על גזע עץ גדול שמצא על גדת הנהר: "מדי פעם ראיתי דמויות וצעקתי אליהן, אבל כשהתקרבתי ראיתי שאלה לא בני אדם אלא קופי בבון וציפורים גדולות. לא ידעתי כמה זמן יעבור עד שאראה שוב בני אדם, אם בכלל. התחלתי לעכל שיכול להיות שלא אשרוד את זה. נהייתי חלש יותר ויותר. השלמתי עם ההכרה שגם אם אשאר בחיים - כבר לא אלך לעולם על שתי רגליי".
"אסור לפספס את המציל"
אבל אז, לקראת סופו של היום השני, הגיעה הישועה. דרורי הנואש צעק שוב לעזרה, ופתאום שמע צעקה מהגדה השנייה של הנהר. "ידעתי שאסור לי לפספס את האדם שיכול להציל אותי.
למרות שידעתי שהנהר שורץ תנינים, שחיתי בשארית כוחותיי עד שקרסתי באפיסת כוחות על הגדה השנייה".
בני השבט שמיהרו לעבר דרורי נשאו אותו על ידיהם לבקתת קש. אך כדי להגיע למכשיר טלפון ולהזעיק עזרה היה עליו לצעוד עוד שמונה שעות בעזרת מקל הליכה. דרורי פונה באמבולנס למרפאה וממנה הגיע לבית חולים. כשהוסר חסם העורקים, שמח לגלות שברגל לא פשט נמק.
אחרי שעבר שני ניתוחים באתיופיה, הוטס לישראל ונחת שלשום במחלקה האורתופדית של בית החולים רמב"ם בחיפה. אמש הובהל לניתוח שלישי שנועד לשקם את נזקי הנשיכה. למרבה המזל, הרופאים מעריכים שהרגל ניצלה ואינה בסכנת קטיעה. מצבו מוגדר כעת קל עד בינוני. למרות ההרפתקה המפחידה מצהיר דרורי: "מיד אחרי שאחלים אחזור לאפריקה".
לפנייה לכתב/ת 
