שירה: "אני חושב שהייתי מגשים את חיי"
"רק לו היה בי העוז לווידוי פומבי/ שיחשוף את המרמה, שלי ושל דורי/ מותר היה לנו לפצות פה בציוץ של גמדים ושדים/ אבל מילים טהורות ונישאות נאסרו/ בעונש כה חמור". שירה מאת צ'סלב מילוש
בגיל מסוים
רָצִינוּ לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאֵינוּ וְלֹא הָיָה בִּפְנֵי מִי.
הֶעָבִים לֹא רָצוּ לְקַבְּלָם, גַּם לֹא הָרוּחַ
שֶׁפּוֹקֶדֶת, כְּסֵדֶר, אֶת הַיַּמִּים כֻּלָּם.
לֹא עָלָה בְּיָדֵינוּ לְעַנְיֵן אֶת הַחַיּוֹת.
הַכְּלָבִים חִכּוּ לִפְקֻדָּה, מְאֻכְזָבִים.
הֶחָתוּל, בִּלְתִּי מוּסָרִי כְּתָמִיד, הִתְנַמְנֵם.
אִישִׁיּוּת מְקֹרֶבֶת אֵלֵינוּ, כִּמְדֻמֶּה,
לֹא נָטְתָה לְהַטּוֹת אֹזֶן לְמַה שֶּׁאֵרַע בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים.
שִׂיחוֹת עִם הַזּוּלַת, עַל כּוֹס ווֹדְקָה אוֹ קָפֶה
רָאוּי הָיָה שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ מֵעֵבֶר לְאוֹת הַשִּׁעֲמוּם הָרִאשׁוֹן.
מַשְׁפִּיל הָיָה לְשַׁלֵּם, לְפִי תַּעֲרִיף שֶׁל שָׁעָה,
לְאָדָם בַּעַל דִיפְּלוֹמָה, רַק בַּעֲבוּר הַקְשָׁבָתוֹ.
כְּנֵסִיּוֹת. אוּלַי כְּנֵסִיּוֹת. אֲבָל מַה לְּגַלּוֹת שָׁם?
שֶׁנִּדְמֵינוּ יָפִים וַאֲצִילִים בְּעֵינֵי עַצְמֵנוּ
וּבִמְקוֹם זֶה, אַחַר כָּךְ, קַרְפָּדָה מְאוּסָה
פּוֹתַחַת לְמֶחֱצָה עַפְעַפַּיִם עָבִים
וּכְבָר יָדוּעַ: "זֶה אֲנִי".
משימה
בְּחִיל וּרְעָדָה אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהָיִיתִי מַגְשִׁים אֶת חַיַּי
רַק לוּ הָיָה בִּי הָעֹז לְוִדּוּי פֻּמְבִּי
שֶׁיַּחְשֹף אֶת הַמִּרְמָה, שֶׁלִּי וְשֶׁל דּוֹרִי:
מֻתָּר הָיָה לָנוּ לִפְצוֹת פֶּה בְּצִיּוּץ שֶׁל גַּמָּדִים וְשֵׁדִים
אֲבָל מִלִּים טְהוֹרוֹת וְנִשָּׂאוֹת נֶאֶסְרוּ
בְּעֹנֶשׁ כֹּה חָמוּר, עַד כִּי מִי שֶׁהֵעֵז לְבַטֵּא אַחַת מֵהֶן
כְּבָר בְּעֵינֵי עַצְמוֹ נֶחְשַׁב לְאָדָם אָבוּד.
מתנה
יוֹם כֹּה מְאֻשָּׁר.
הָעֲרָפֶל נָמוֹג מֻקְדָּם, עָבַדְתִּי בַּגָּן.
יוֹנְקֵי דְּבַשׁ נִצְמְדוּ אֶל פִּרְחֵי יַעֲרָה.
לֹא הָיָה דָּבָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁרָצִיתִי לְעַצְמִי.
לֹא הִכַּרְתִּי אִישׁ שֶׁכְּדַאי הָיָה לְקַנֵּא בּוֹ.
אֶת הָרַע שֶׁהָיָה שָׁכַחְתִּי.
לֹא בֹּשְתִּי לַחְשֹׁב כִּי הָיִיתִי מַה שֶּׁהִנְנִי.
לֹא חַשְׁתִּי כָּל מַכְאוֹבֵי גּוּף.
בְּהִזְדַּקְּפִי רָאִיתִי יָם כָּחֹל וּמִפְרָשִׂים.
ברקלי, 1971
שירים אלו מאת צ’סלב מילוֹש בתרגומו של דוד וינפלד, לקוחים מהספר "אור יום" שראה אור בהוצאת "אבן חושן". צ’סלב מילוֹש (2004-1911) נולד בליטא, התגורר בפולין לפני מלחמת העולם השנייה, ובעת שירותו במשרד החוץ הפולני "ערק" ב-1951 למערב. במשך כשלושה עשורים נאסרו יצירותיו לפרסום בפולין. הוא חי בפריז ואחר כך בברקלי, קליפורניה, ולאחר נפילת המשטר הקומוניסטי שב לפולין. ב-1980 זכה מילוש בפרס נובּל לספרות.